סגור

שמואל שטח על הגרעינים: תסננו את מי שאתם רוצים. אל תקראו לזה 'חברתי' ואל תקחו על זה תקציבים

פולמוס הגרעינים התורנים: השתלבות, השתלטות ובעיקר: למה צריך לממן מי שלא תורם חברתית? שמאול שטח בתגובה למאמרו של ד"ר יוסי לונדין קורא לבדק בית אמיתי

שמואל שטח
א בסיון התשעו
,
07 ביוני, 2016 16:21
נאמני תורה ועבודה

נאמני תורה ועבודהצילום: נאמני תורה ועבודה

באתר "שעלי תורה" מובא סיפורו של גרעין חינוכי נתניה ובין היתר נכתב בו שהגרעין נמצא "בדרום העיר בקרית נורדאו, זהו אזור שהיה 'ריק' מבחינה תורנית בעיר". בהמשך כתוב, שהמטרה הראשונה של הגרעין היא "חיבור לעם ישראל על כל גווניו ובעיותיו".

עד כאן הכל נשמע יפה ואכן מגיע יישר כוח. אלא שהכרזות לחוד ומציאות לחוד. אם נבדוק את אותו "ריק" תורני נגלה שאכן לא היו שם תלמודי תורה בסגנון מסויים, אך כן היו שם אנשים דתיים ושומרי מסורת שחיו כך מזה שנים ושלחו את ילדיהם לממ"ד השכונתי שחינך את ילדי המקום ליראת שמיים.

לפני יותר משנה פנתה אלינו אמא מאותה שכונה שמשפחתה למדה בממ"ד האינטגרטיבי רש"י הנמצא שם. היא התלוננה על כך שהגרעין ששינה את פניו של בית הספר, סינן אותה. לאחר בירור הפרטים פנינו להנהלת החינוך הדתי והתלוננו.
השנה התברר, שלמרות הפניה, את הילדה לא קיבלו ועל כן היא לומדת כיום בבית ספר חילוני. השנה, בדקנו שוב ואכן יש תהליך מיון. מיון ברור ומובהק אותו מוביל הגרעין. פנינו שוב למשרד החינוך ואין תגובה. פנינו שוב ועדיין אין תגובה. אציין שבדברים אלו אינני מתייחס כאן לתהליכים אחרים ומוסדרים ביחס לסוגיית יוצאי אתיופיה שנמצאים בשכונה.

בינתיים חזרנו למשפחה והתברר שהיא לא לבד. יש עוד כמה משפחות שנדחו ועברו לחינוך החילוני. הפצרנו מהן להתלונן, אך הן בחרו שלא. "עזוב", אמרה לי אמא אחת בבכי. "חבורה של מתנשאים -לא רוצים אותי, לא אלך לשם".

בדיקת הנתונים ברמה הארצית מראה לנו את ההשלכות: לעומת גידול משמעותי שתועד בכלל החינוך הדתי בארץ (עלייה של כ24%) המבטא בעיקר את הריבוי הטבעי של האוכלוסייה. הרי שבניתוח ברמת היישוב של 22 עיירות הפיתוח בישראל, נמצא כי בכ- 75% מהן נרשמה בשנים 2000-2014 צמיחה שלילית או צמיחה חיובית הנמוכה מהצמיחה הארצית של החמ"ד בכמות תלמידי כיתות א' בחמ"ד.

חלק מההסבר לתופעה הינו שמשפחות שבעבר שלחו את ילדיהן לחמ"ד אינן שולחות עוד את ילדיהם לחמ"ד. הדבר נובע בין היתר כתוצאה מתהליכים ושינויים במוסדות החמ"ד בעיירות הפיתוח המובלים על ידי חלק מהגרעינים התורניים, כפי שאלו מתבטאים בנתונים שהצגנו אודות התרחבות ההפרדה המגדרית בעיירות הפיתוח והאופי האליטיסטי של המוסדות ה'תורניים' שם. יש למעשה גידול בהדרה של אוכלוסיות מסורתיות מהחינוך הדתי.

באופן דומה, מחקר של מרכז טאוב שפורסם רק לאחרונה מאשש את טענותינו בדבר: הנתונים מצביעים על כך שבשנים האחרונות יש גידול במספר התלמידים הנושרים מידי שנה מהחינוך הדתי. הדבר לא קורה כתוצאה מהתרחקות מהדת, אלא דווקא בגלל הגבהת החומות במקומות רבים בחינוך הדתי. הגבהת חומות זו מובלת במקרים מאוד דווקא בידי גרעינים שהגיעו לאותן עיירות. יש סובלנות נמוכה יותר לקבלה של אוכלוסיות מסורתיות והדבר מביא בדרכים שונות להרחקתן.

אם נחזור לגרעין בנתניה, שהוא רק דוגמא אחת, הרי אנשיו בטוחים שהם "הצילו" את השכונה. שהם הביאו את האור. וכך גם שאר הציונות הדתית נשאבת לאותה נקודה מבלי לבדוק לעומק את הנתונים ואת התהליכים שגרעינים מסויימים מקדמים או מזרזים.

כאן המקום להזכיר שבערים כמו ירוחם ולוד היה גידול מאוד משמעותי במספר התלמידים בחינוך הדתי. הדבר מוכיח שאכן ישנם גרעינים שעושים עבודה נאמנה וגם אני הקטן נהנה באופן אישי מפירותיו הנפלאים של אחד מאותם גרעינים טובים.

במאמר "על הגרעינים והקליפות", מציין ד"ר לונדין את מסירות הנפש של אנשי הגרעינים ומבקש מאיתנו להיות פתוחים לדעות שונות הקיימות בקרבם.

ואכן זכותו של כל אדם לגור היכן שהוא רוצה וזכותו לשלוח את ילדיו לאיזה בית ספר שמתאים לו. נקודת המחלוקת המרכזית ביננו היא על שאלת התיקצוב. לא יתכן שמדינת ישראל מממנת בכספים הצבועים בצבע חברתי את מי שלמעשה מגדיל את הפער החברתי במקום אליו הוא מגיע. לא יתכן שקבוצות מסויימות יקבלו תיעדוף תקציבי אל מול קבוצות מקומיות שהיו שם מקדמת דנא.

ידמיינו הקוראים לעצמם את המצב ההפוך: שאני אלך לגור בישוב חרדי לאומי בכדי להפר בו את ה"שממה הדתית מתונה" ועל מנת להביא לשם את אור התורה מבתי המדרש בהם אני למדתי. כתוצאה מהמעבר ומההתמודדות עם התפיסה החרדית לאומית, יהיה לי מאוד קשה ואגדיר זאת כמסירות נפש. האם אני אמור להיות מתוגמל על כך כספית יותר מאשר אנשי המקום? הרי מוטב שלא אבוא, משאבוא ואפגע במוסדות החינוך של אנשים אשר חושבים אחרת ממני.

ד"ר לונדין חותם בטענה שעיקרה: "אז תקימו גם אתם גרעינים". אלא שטענה זו מחדדת עוד יותר את נקודת המחלוקת. מי שכבר גר בכרמיאל, בשדרות, באולגה או בתל אביב ופעיל שם חברתית ודתית, אינו צריך להקים גרעין. מזה שנים שאנו מסייעים לחברי נאמני תורה ועבודה ולתושבים דתיים הגרים בקהילות הנמצאות סביב בתי ספר אינטגרטיבים אשר פועלים ומחזקים את כלל האוכלוסייה. האם מכיוון שהם לא באו מבחוץ, הם לא נחשבים? האם חבר נאמני תורה ועבודה שעושה פעילות חסד וקירוב לבבות במקום בו הוא גר, אינו נחשב כעושה משהו?

ומילה אחרונה על שאלת הביקורת: שנים שאנו מבקשים מהציונות הדתית: בואו נעשה בדק בית ונבחן מה טוב ומה פחות טוב. גם השאלון שערכנו הביא צדדים חיוביים וצדדים ביקורתיים והוא נעשה במכוון על מנת לעודד יצירת שיח מורכב בנושא. בינתיים אותו בדק בית לא נעשה. ברגע שרשתות הגרעינים יקבעו גבולות, ישימו סייגים ויהיה ברור איזה גרעין אינו יכול להיות נתמך מהמדינה- אזי תפקידנו יהיה מיותר. עד אז, לצערי, נצטרך להשמיע שוב ושוב את הקול.

הכותב הוא מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

השר האוצר יניח תכנית לתקציב חד שנתי כבר בראשון צילום: דוברות הכנסת - עדינה ולמן

בדרך לבחירות? פגישת התקציב בין כ"ץ וגנץ הסתיימה ללא הסכמות

קרא עוד