שכחתם את עובדי הדואר

הזדהתם עם החיילים הבודדים, תמכתם בנשים שבעליהן התגייסו בצו שמונה ואפילו נאבקתם בגזענות ובהסתה - אך איכשהו נעלמתם כשאנשי הדואר היו צריכים אתכם

תהילה פרידמן- נחלון 15/09/14 12:30 כ באלול התשעד

שכחתם את עובדי הדואר
פלאש 90, צילום: פלאש 90

לכל אורך הקיץ הנורא, היה עמוד הפייסבוק שלי מלא בסוגים שונים של גילויי ערבות הדדית. תפילות למען הנערים החטופים, תמיכה במשפחות צו שמונה, קריאות עזרה לחיילים, השתתפות בלוויות חיילים בודדים, מאבק בגזענות ובהקצנה. נדמה היה לי שהחברים שלי- דתיים ושאינם כאלו, מתחו את שריריי הערבות ההדדית כמעט עד לקצה.

בימים האחרונים ראיתי, על אותו עמוד הפייסבוק שלי, לא מעט אזכורים למאבק עובדי הדואר. בגדול- מאבק של אלפי אנשים, קשיי יום ברובם המוחלט, העובדים עבודה פיזית קשה בשכר לא גבוה, ונאבקים על מנת שלא להפוך לעובדי קבלן. חלק מחברי הפייסבוק שלי שנרתמו למאבק באופן אקטיבי, וחלק שהביעו הזדהות בלבד.

איכשהו, אף אחד מהם אינו דתי.

אם חברי הדתיים אזכרו את הנושא, הם עשו זאת רק בהקשר של הבעת כעס ותסכול (מובנים מאד) על האופן בו בחרו עובדי הדואר למחות- השבתת "דואר נע" ופגיעה בפריפריה. אף לא אחד מהם הביע הזדהות כלשהי או לפחות הבנה של מורכבות המצב של העובדים הללו. חלקם אף הביעו תמיכה גורפת מאד בצעדי ההפרטה הכוללים פגיעה קשה בעובדים. כזכור, לא עובדי חברת חשמל או הנמלים. מדובר הרי באנשים קשיי יום עם משכורות נמוכות אודה שזו פשוט חידה בעיני.

(צילום אילוסטרציה פלאש 90)

במסגרת הספר "המסע אל האחווה", פרסם הרב מדן מאמר "על הגבול הדק בין מלחמת אחים לערבות הדדית" העוסק כולו באחווה וסולידאריות בישראל. הנחת היסוד של הרב מדן היא כי "תפיסת העולם הציונית-דתית שמה את הערבות היהודית ההדדית בראש סולם ערכיה". נדמה כי מי שגדל במערכת החינוך הציונית דתית ובעיקר בבני עקיבא, יתקשה להתווכח עם הקביעה הזו. קל גם להביא לה אינספור דוגמאות, החל מאותן אלו שמניתי למעלה. אבל איכשהו, הערבות ההדדית הזו לא מיתרגמת כמעט אף פעם למאבק כנגד עושק כלכלי, פגיעה בעובדים חלשים, והרחבת הפערים בחברה. משהו בנושאים הללו פשוט לא מפעיל את השריר שאותו תרגלנו כל כך הרבה בבני עקיבא.

ולא בגלל שהנושא לא נוגע לחיי האנשים. בקרב הציבור הסרוג יש הרבה מורים ועובדים סוציאלים. אחוז גבוה מהם מועסקים באופן קבלני ומנצל. גם אין מדובר בציבור עשיר, או באדיש המרוכז ב"עשיה לביתו". הרי בנושאים מדיניים ובנושאי דת ומדינה זה ציבור פעיל בצורה מיוחדת. ובכן מדוע נושאי דת ומדינה מעוררים חשש מהתפלגות לשני עמים ומניכור בין חלקים שונים בעם, ואילו הרחבת הפערים הכלכליים אינה נתפסת כמאיימת על "אחדות העם"? למה ההנחה הפשוטה והמובנית מאליה ש(כלשונו של הרב מדן) "ערבות הדדית בין אחים יהודים...היא שעתידה לקבוע את סלע קיומינו בארץ הזאת" אינה מביאה אנשים לפעול כנגד פקרה של אחיהם לשוק חופשי דורסני ועושק?

אפשר להתווכח על מאבק עובדי הדואר. פרטי המאבק הספציפי הזה אינם העיקר. העיקר הוא השריר, הסנטימנט, האינסטינקט. והאינסטינקט הבסיסי הזה שעובד כל כך חזק בימי מלחמה ומשברים ביטחוניים, פשוט לא עובד סביב שברים כלכליים.

חידה.

תהילה פרידמן-נחלון היא חברת הנהלת 'נאמני תורה ועבודה' ויו"ר התנועה לשעבר.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר