חדשות כיפה

שבר ותיקון

רצח רבין הוא נקודת השפל הנמוכה ביותר של הברית הישראלית. הוא הניסיון החמור ביותר עד כה לפגיעה בדמוקרטיה הישראלית. אך בפרספקטיבה של שש עשרה שנה אנו יכולים לומר: הרוצח נטל את נשמתו של ראש הממשלה יצחק רבין אך לא הצליח ליטול את נשמתה של הדמוקרטיה

צילום:

המחאה החברתית שהחלה בקיץ האחרון היא ביטוי מופלא לעוצמתה של הדמוקרטיה הישראלית. מאות אלפים התגודדו ברחובות הערים ודרשו שינוי חברתי. איש מהם לא העלה על דעתו לנפץ חלונות או לשרוף מכולות אשפה. בנוהג שבעולם מחאה חברתית מלווה באלימות, מצד המפגינים ומצד השוטרים. ראו מה שקורה ביוון ומה שקרה בבריטניה ובצרפת שלא לדבר על לוב וסוריה. האלימות היא ביטוי לחוסר האמון של האזרחים במוסדות המדינה ולתסכול מחוסר היכולת להשפיע על נבחרי הציבור שלא דרך בחירות בקלפי.

המחאה הישראלית שידרה אמון עקרוני במערכת הדמוקרטית. המפגינים האמינו שאם הם ישמיעו את קולם ברמה נבחרי הציבור יקשיבו והמציאות תשתנה. אינני חושב שמדובר בתמימות - כבר עתה אפשר לראות הישגים גדולים של המחאה ויש לקוות ולפעול להמשך ההתקדמות. האזרחים הם הריבון של המדינה הדמוקרטית המודרנית והם מוסרים את הכוח שלהם לנציגיהם הנבחרים במסגרת החוזה הדמוקרטי. סוד קיומה של דמוקרטיה טמון בתחושת הביטחון של האזרחים, שהמערכת הפוליטית אכן מייצגת אותם ושהמנגנון הממשלתי משרת אותם.

אך קיומה של הדמוקרטיה דורש גם משהו מהאזרחים. הם נדרשים לקבל את כללי המשחק הדמוקרטי, את העובדה שהמערכת הפוליטית צריכה לאזן בין אינטרסים של קבוצות שונות באוכלוסייה, ושאיזון זה כרוך בפשרות רבות ולעתים אף במחירים כבדים. הברית בין האזרח למדינה היא ברית קדושה. הפגיעה בה, הן מצד האזרחים והן מצד נבחרי הציבור, מסכנת את כולם ושמירתה היא האינטרס המובהק של הפרט ושל הכלל. דמוקרטיה אמיתית לעולם אינה משיגה את נקודת האיזון, תמיד יהיו אזרחים לא מרוצים, תמיד תהיה דינמיקה פוליטית המעלה ומורידה מנהיגים וגורמת בכל פעם חוסר שביעות רצון למישהו אחר. דמוקרטיה נראית צורת השלטון השברירית ביותר, אך למעשה היא החזקה ביותר. שלטונות עריצים הנדמים כחזקים במשך שנים מתפוררים באכזריות מדממת. לעומתן, הדמוקרטיות המערביות מראות חוסן גם בצוק העתים. חופש ביטוי, שקיפות ויושרה במערכות הציבוריות, דאגה לרווחתו של האזרח, כל אזרח, שמירה קפדנית על כללי המשחק, תקשורת אמיצה, ומערכת משפטית בלתי תלויה - הם סוד קיומה של דמוקרטיה. החוזקה שלהם היא שיוצרת את האמון ההכרחי לקיומה של מדינה.

רצח רבין הוא נקודת השפל הנמוכה ביותר של הברית הישראלית. הוא הניסיון החמור ביותר עד כה לפגיעה בדמוקרטיה הישראלית. אך בפרספקטיבה של שש עשרה שנה אנו יכולים לומר: הרוצח נטל את נשמתו של ראש הממשלה יצחק רבין אך לא הצליח ליטול את נשמתה של הדמוקרטיה הישראלית. היא חיה וקיימת, תוססת ובועטת. במובן זה מחאת האוהלים המצליחה והלא-אלימה היא ביטוי נעלה של דמוקרטיה ויש בה ממד של תיקון לרצח יצחק רבין. היא נוטעת את התקווה שכלי ההשפעה הדמוקרטיים חזקים יותר ומשמעותיים יותר מכל אלימות. יש לחזור ולעסוק ברצח רבין בהיותו ניסיון לפגוע בדמוקרטיה, ומנגד ולהציב את מחאת האוהלים כדוגמה לדמוקרטיה במיטבה. לדמוקרטיה הישראלית עוד אתגרים רבים, יצחק רבין נרצח על הנכונות שלו להגיע לפתרון דמוקרטי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מאז הירצחו ועד ימינו אנו גולשים במדרון הלאומני ללא אופק מדיני ומוסרי. עוד ארוכה הדרך לתיקון, אך להולכים בה יש תקווה.

ד"ר אריאל פיקאר הוא המנהל החינוכי של תכנית בארי וחוקר בכיר במכון שלום הרטמן בירושלים

עקבו אחרינו בטוויטר
יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

כסא גלגלים צילום: pixabay

צפו: "אני רוצה לספר לכם היום על חלום שלי"

קרא עוד