לאחרונה דחה בית המשפט המחוזי בירושלים, תביעת דיבה שהגיש רב מוכר מהציונות הדתית נגד ארגון 'קולך' ושתיים מבכירותיה.
במסגרת התביעה טען הרב, שפרסומים אודות תלונות על הטרדה מינית שהוגשו נגדו לארגון הם בגדר לשון הרע. בית המשפט, קבע כי אכן מדובר בפרסומים שיש בהם לשון הרע, אך בד בבד פסק כי הן חוסות בהגנות הפרסום ותום לב ולכן דחה את התביעה.
אקדים ואומר – הטרדות מיניות הן רעה חולה בחברה הישראלית, על כל גווניה וזרמיה ויש למגר את התופעה הזו מהיסוד. אחת המטרות המרכזיות של "איסור ייחוד", היא למנוע היווצרות של אקלים חברתי, המאפשר הטרדה פיזית ומילולית על רקע מיני.
מאבק בתרבות ההטרדות המיניות, צריך לבצע באמצעות מנגנון משולב של חינוך והגברת המודעות הציבורית לצד אכיפה משפטית במקרים הנדרשים. אך לא ייתכן שהמאבק הראוי הזה, יהפוך להיות ערך מוחלט ויגבר על כל יתר הערכים האחרים.
בהתבוננות מן הצד, נראה שהמאבק בתופעת ההטרדות המיניות, רומס בדרך ערכי יסוד רבים כמו: חזקת החפות, הזכות לשם טוב, כבוד האדם וכיו"ב. לא מדובר בדיון אקדמי-תאורטי גרידא, אלא בשאלה מעשית שעולה במקרים רבים של תלונות בגין הטרדה מינית ובפרט כאשר התלונה לא מוגשת ישירות למשטרת ישראל, אלא לארגונים שונים וחשובים, כמו במקרה שלנו.
התפיסה הרווחת כיום בחוק הישראלי, לפיה אין פסול ואף ראוי במקרים מסוימים, לפרסם את עצם התלונה כי פלוני ביצע הטרדה מינית, גם ללא שהדבר הוכח בבית משפט, לדעתי בטעות יסודה. מצב הדברים הזה, מוביל ומאפשר לנשים רבות להלך אימים על גברים בתלונות שווא ומאפשר להן בפליטת פה לפגוע במשלח ידם, בשלום ביתם ובשמם הטוב של גברים רבים.
התומכים בעצם פרסום התלונה ושם החשוד, טוענים שעצם הפרסום, מאפשר הגשת תלונות נוספות ויוצר הרתעה נגד מטרידנים עתידים. בנוסף נטען, כי נשים רבות, נמנעות מלהתלונן ולדווח על הטרדות מיניות ובעצם פרסום התלונות, יש בכדי למגר את תרבות ההשתקה שקיימת סביב התופעה הזו.
אכן, לא ניתן להתעלם מכך שנשים רבות חוששות ומתביישות מלהתלונן ואף לעתים, חשות תחושת אשם בכך שהוטרדו. אך האם בשל כך בלבד, ראוי לאפשר בחסות החוק, לפגוע בגברים רבים ביקר להם מכול, ללא משפט צדק!
עוד הם טוענים, כי פרסום תלונות שנעשה בתום לב, מתוך חובה מוסרית או ציבורית כדי להגן על הבריות מפגיעה עתידית הוא ראוי ומוסרי. לדעתי זו אמת-מידה שקשה מאוד ליישם אותה. כל אדם או ארגון ויהיו מטרותיו נעלות ביותר, הוא בעל עניין ומטרות ברורות, יהיה זה נאיבי להעלות על הדעת שפרסום על הטרדה מינית, נעשה בתום לב, ללא אינטרסים נוספים ורווחים משנים.
דווקא עכשיו, בעקבות קמפיין me too, אני חושב שנכון יהיה לבחון מחדש את ההסדר הקיים בחוק איסור לשון הרע ולתת עדיפות ראויה לזכות לשם טוב, על פני מטרות של הרתעה ציבורית ומיגור תרבות ההשתקה.
הכותב הוא עו"ד המתמחה במשפט פלילי ועברי.