ברמה הציבורית, הרב ישראל רוזן היה מוכר בשל מפעלו החשוב – מכון 'צומת', שבו הוא שילב את תמצית אישיותו: תלמיד חכם רציני ומהנדס, בעל חשיבה מקורית ושאיפה לשלב בין התורה והמדע בעולם המודרני. הוא נודע גם בשל מנהל הגיור שייסד, ובעקבות היותו פובליציסט מוכשר ושנון, שכתב מאות מאמרים אקטואליים, בעיקר בגיליון 'שבת בשבתו', שהייתה לי הזכות לערוך איתו יחד כמה שנים. סמלי הדבר שזמן קצר לאחר שהעלון הפסיק את פעילותו, גם הרב רוזן הלך לעולמו. את הרב רוזן לא ניתן היה לקטלג בשום צורה: לעתים היה חדשן מקורי ומפתיע, ולעתים נקט בעמדות שמרניות, אך תמיד היה זה מתוך להט ואמונה חזקה.
אולם ברמה האישית אני מבקש להאיר שתי נקודות בדמותו. ראשית, היה קיים פער גדול בין כתיבתו החריפה והשנונה, לבין אישיותו הלבבית והצנועה. פעמים רבות התמודדתי מולו בפאנלים שונים, לעתים הוויכוחים בינינו עלו לטורים גבוהים, אך תמיד ההתייחסות שלו הייתה בכבוד ובגובה העיניים, למרות חצי יובל השנים שהפרידו בינינו, ותמיד הוויכוח הסתיים בחיוך ובבדיחות הדעת. זכורני שאחד מתלמידי הישיבה שלח לו פעם מכתב תוקפני לאחר דברים חריפים שהרב רוזן כתב; בתגובה, הרב רוזן כתב לו שהוא ישמח ללבן איתו את הנושא והזמין אותו לביתו לסעודת שבת.
אך דומני שהרב רוזן ראה את מפעל חייו דווקא בתחום הגיור. הרב רוזן לא רק פעל במישור הציבורי בהקמת מנהל הגיור ובהיותו דיין גיור; הוא גם ליווה ותמך במתגיירים ובמתגיירות רבים, שהפכו לבני בית אצלו ואצל רעייתו תבדל"א. הוא דאג להם באהבה ובמסירות לפני הגיור ולאחריו. ספרו 'ואוהב גר' הגדיר בדיוק את אישיותו של הרב רוזן עצמו. אין סמלי מכך, שפעילותו הציבורית האחרונה של הרב רוזן הייתה כשפרש מ'הבית היהודי' בשל החקיקה בנושא הגיור, שאותה הגדיר כ"בכייה לדורות המפקירה גרי צדק אמתיים וכנים, ובנושא חברתי לאומי ממדרגה ראשונה שהיה ראוי ומתאים ל'בית היהודי' להוביל... והנה הכל הושלך אחר גו למגרש החרדי, הפולט אותן עם בני זוגם אל מחוץ לגדר" (אגב, בשיחתנו האחרונה הוא קבל באוזניי שגורמים אינטרסנטיים סילפו את דבריו והציגו את פרישתו כאילו נגרמה בעקבות העוזרת של נפתלי בנט). וזו באמת צוואתו הגדולה שהותיר אחריו הרב רוזן לציונות הדתית: להתמודד ברצינות ובמסירות עם האתגר הגדול של הגיור בימינו.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.