עצרת התפילה לחטופים: שבעת שבויי מלכות

"אני מאד ערה לכך שכל בניי ובנותיי חזרו בשלום משירותם הצבאי. אבל הבן של לאה ושל בתיה, רינה, שרה, פנינה, מרים וזהבה – לא חזר. לא שהבנים חזרו בארון, אלא לא חזרו בכלל!"

חדשות כיפה ד"ר רחל לבמור 09/11/17 14:25 כ בחשון התשעח

עצרת התפילה לחטופים: שבעת שבויי מלכות
רחל לבמור, צילום: יחצ

הסתכלתי בעיניים של לאה גולדין והיא בקשה ממני עזרה. עזרה מעבר לתפילות שלי. ממני?! "איך אני יכולה לעזור?" שאלתי בתדהמה. "לכתוב." הייתה התשובה. אז אני כותבת ופורשת בפני כל עם ישראל את מחשבותיי.


בימים אלו, עת ששעות החושך מתרבות במשך היממה, אגלה כאן משהו מכוסה עד כה מעיניי אחרים, משהו שנעשה בשקט, משהו שהוא ביני לבין בוראו של עולם. יחד עם דמדומי השמש, בעת שאני מכניסה את השבת עבור בני ביתי, בזמן הדלקת הנרות והרוגע שזורם לתוך היכל הבית – אני מתפללת. כמובן אני מתפללת עבור בני משפחתי ומביעה במילים מה שכל אם מבקשת. אבל מעבר לזה אני מתפללת לבורא עולם הממשיך לעשות מעשה בראשית, שיחזיר הביתה שבעת שבויי מלכות – אם בחיים ואם במוות. לפעמים מתפללים אפילו אם הדברים מחרידים.


אני מאד ערה לכך שכל בניי ובנותיי חזרו בשלום משירותם הצבאי. אבל הבן של לאה ושל בתיה, רינה, שרה, פנינה, מרים וזהבה – לא חזר. לא שהבנים חזרו בארון, אלא לא חזרו בכלל! שבעת הבנים הללו, כשיצאו להגנה הפיזית על עם ישראל היושב בארץ ישראל, מסרו את נפשם פשוטו כמשמעו.


שבעת שבויי מלכות.


לעם היהודי יש זיכרון ארוך כשמדובר באירועים של אסונות ובאירועים של גאולה שקראו בעבר הרחוק. בתור פרט ובתור ציבור, אנו אפילו מקדישים זמן יקר במשך כל שנה לאזכור אירועים אלו. אבל, נדמה שכאשר חווים מצב בלתי-נסבל מתמשך בזמן אמת, "האזרח הקטן" נופל דום. כל אחד פונה לעשייה שלו, החשובה אמנם, אבל בסוג של התנערות מהאסון הזועק בדממה שהוא האסון של כולנו.


אתן דוגמה. נזכרים על דפי העיתונות את שמות כל הרבנים המתבטאים בנושאים המפלגים את העם, כל רב המנהיג את הפלג שלו ובעיתון משלו. האם כל הרבנים אינם מסוגלים להסכים על דבר אחד ביחד? מסירות נפש, רבותיי, מסירות נפש! שבעת שבויי מלכות!


פתאום, כשראיתי את לאה גולדין מולי במרחק נגיעה ולא ב"שידור חי" אלא בחיים ממש - הבנתי שאכן אני חייבת לקום ולעשות מעשה. נכון, להמשיך להתפלל אבל כחלק מקיום התפילה אני חייבת לפנות לעצמי—לצאת למרחב הציבורי ולהשפיע. אני דורשת לא פחות מזה הן מכל המנהיגים הרוחניים והפוליטיים במרחב היהודי, והן מהמרחב היהודי עצמו.


הרי כולנו יודעים שכדי להחזיר הביתה את הבנים, הדרג הפוליטי הוא זה שפועל למעשה. חזקה על הממשלה ועל צה"ל שעבודה רבה נעשית ללא ליאות לאיתור שבויי המלכות ולהחזירם. יחד עם זאת אנחנו כולנו יודעים איפה הדר ואורון נמצאים—כמעט במרחק נגיעה. מצד שני, גלוי וידוע שהדרג הפוליטי מסוגל לעשות נפלאות כאשר הוא פועל על הבסיס האיתן של העם המאוחד בהסכמתו.


השתדלות. כל אחד יכול לחשוב איך הוא יכול להשתדל ולעזור. ואם נחזור למנהיגינו הרוחניים - זה מושג שכל רב לא רק מכיר אלא כל רב מחנך את צאן מרעיתו לפעול בהשתדלות. אם כן, אני קוראת בקריאה נואשת—רבני ישראל – כולם – גם כבודכם חייבים לעסוק בהשתדלות. גם אם זה הזכרת שבעת שבויי מלכות מול רבונו של עולם וגם הרמת קולכם בפני בני בשר ודם אשר מושכים במושכות בעולם הזה. הגיע הזמן שנסכים לפחות על ענין אחד – הן "הזכרת הנשמות" של שבעת שבויי המלכות, אם בחייהם ואם במותם, והן השתדלות להחזירם לחיק עם ישראל:


רון בן בתיה ודוב ארד

גיא בן רינה ואיתן חבר

יקותיאל יהודה נחמן בן שרה ויוסף כץ

צבי בן פנינה ואברהם פלדמן

זכריה שלמה בן מרים ויונה באומל

הדר בן חדוה לאה ושמחה גולדין

אורן בן זהבה והרצל שאול

הכותבת היא חברת ארגון רבני ורבניות 'בית הלל'; מנהלת את הפרויקט למניעת עגונות וסירוב-גט בתנועת 'ישראל הצעיר' בישראל והסוכנות היהודית  והטוענת הרבנית הראשונה לשרת כחברה בוועדה לבחירת דיינים.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן