ענת אריאל לבתה תמר ז"ל: "את כל כך חסרה אך כל כך נוכחת"

במלאת שלוש שנים לפטירתה של הנוונטת תמר אריאל באסון השלגים בנפאל, סיפרה לה אמה ענת ליד קברה על יום שגרתי בחייה, מלוה בשמחה ועצב, שמסמל את הימים הרבים שחלפו מאז שהלכה

ענת אריאל 19/10/17 07:22 כט בתשרי התשעח

ענת אריאל לבתה תמר ז"ל: "את כל כך חסרה אך כל כך נוכחת"
ענת ותמר בתקופת שירותה הצבאי בחיל האוויר, צילום: בדף הפייסבוק לזכרה של תמר אריאל

תמר, יום בחיי.

תמר, אני מדברת איתך כל יום, כמה פעמים ביום. אני מקבלת לא מעט מסרים ממך, שיר ברדיו , שמך על שלט או מטוס מעל השמיים. את בטח יודעת מה קורה איתי, בטח את רואה מהמקום שבו שאת נמצאת.

אני רוצה לתאר לך יום בחיי. זה לא פשוט כי אין יום שדומה לשני. הבוקר שלי בעצם מתחיל בלילה הקודם כאשר אני שוכבת ומחכה לשינה. לוקח לי הרבה זמן להירדם. מחשבות רבות מציפות אותי. בראש שלי אני עוברת ילד ילד: מה שלומו? האם דיברתי אתו היום? מה הוא עושה? איך הוא מרגיש?  את, אחרונה. אני מתמלאת געגוע. איך שם? מה את עושה? האם את עסוקה?

בסוף, העייפות משתלטת עלי ובסביבות 1-2 (לא הכרתי את השעות האלה) אני נרדמת, לא לפני שאני מבקשת שתבואי אלי בחלום. הבוקר מגיע  לא הופעת לי בחלום, שוב. בפעמים שכן חלמתי עליך, זה היה כיף. החברים שלך, שכן מצליחים לחלום עליך, מספרים לי שאת לובשת לבן מחייכת ומחבקת וה מאוד מנחם אותי.

אני שוכבת במיטה, שומעת את אבא חוזר מהתפילה ושורקת לו שיבוא לשתות את כוס הקפה שלו לידי. אנחנו מדברים על מה שמצפה לנו היום. 

אני נשארת עוד קצת במיטה. כאשר נעמה בבית אני קמה לבדוק שהיא פקחה עיניים, אך כבר מעל חודש שהיא באולפנא, אז אני מתפנקת עוד קצת. היו ימים שלא רציתי לצאת מן המיטה אבל הם עברו. הרי בחרתי לקום כל בוקר ולבחור בחיים למרות החוסר הגדול, למרות שאת איננה.

אני שותה לי קפה ומחזיקה בטלפון. היית גאה בי כיצד אני מתנהלת עם היומן בטלפון. היום אני מוציאה את זוהר ויואב מהגן. לא, לא זה בעצם מחר. ממש כיף לי להיות איתם במתקנים. אני מרגישה צעירה ומלאת חיים. הכי אני נהנית לפגוש את יאיר או איילת כאשר אני עם זוהר ויואב או לפגוש את אפרת או אילוש כשאני עם שחר, עידו והילה. יושבים על הדשא ומקשקשים.

אני נוסעת עם הרכב לעבודה במרפאה. איזו בושה... להסתובב במשק עם רכב. בטח היית דואגת לי לאופניים חשמליים. פשוט חם לי ואני מתפנקת עם האוטו שלך שהוא עכשיו שלי. אני אוהבת את העבודה שלי, את המפגש עם החברים, את האווירה ,את האחריות ואת הדאגה לחבר. לא תמיד קל לי. אני פוגשת חולי- אני משתדלת לעזור. יש פעמים שמישהו מקטר על מקרה רפואי פשוט, ואני מנסה לא לשפוט, למרות שמתחשק לי להגיד לו: " תגיד תודה, יש אנשים שמתים אתה חי!".

באמצע הבוקר יאיר מתקשר לשאול איך עבר הביקור של מפקד חיל האוויר אתמול. האם שמחנו שהוא בא? האם התרגשנו? האם הוא היה נחמד? האם זה לא מתיש אותנו? האמת, שאני מאוד אוהבת את המפגשים עם אנשי חיל אוויר. אבל כן, זה מתיש, בעיקר נפשית. כל פעם מחדש אני קולטת שהם פה מכיוון שאת לא. אבל מצד שני אני לא רוצה לוותר בשום אופן על הקשר עם האנשים הנפלאים בחיל.

בצהריים אני מגיעה הביתה. אני אוהבת את השקט, את הלבד הזה באמצע היום. אוכלת משהו, כשליד הצלחת מונח שוב הטלפון: אני מתעדכנת בנעשה בדף הפייסבוק לזכרך. יש לך הרבה מאוד עוקבים ואני משתדלת לצרף אירועים שקשורים אליך. דווקא כיף, יש לי יכולת לראות כמה אנשים נכנסו וראו את התמונה שלך ואת מה שהיה כתוב. ממש אלפים!

לאחר מכן אני בודקת הודעות ומיילים והולכת קצת לנוח כדי ולאגור כוחות להמשך היום. יש ימים שאני מרגישה כמו המזכירה של עצמי ולארגון שנקרא המשפחה שלי. גדעון משדה נחמיה שלח לי תאריך זמני לחנוכת בית הכנסת. להודיע לכולם? או לחכות שיהיה תאריך סופי? עדיף לא להעמיס, לא לשגע את האחים שלך. רזי מבקש תמונות שלך לספר. 60-70 תמונות. אני צריכה למצוא זמן לזה. טע מתקשרת לתאם יום צילום לסרט, יאיר ונעמה יצטלמו אפרת תתראיין ואבא ואני: מה שנטע תגיד זה מה שנעשה.

התחילו הפרסומים ל 'כנפי תמר' . אני רוצה להעביר הלאה, להזמין חברים ומשפחה. אני מוסרת לאחים שלך את כל הפרטים. כל אחד מחליט אם מתחשק לו, מתאים לו, יכול, רוצה. את יודעת, זה לא פשוט, באותו יום כל תשומת הלב עליך. וכמו בכל משפחה נורמאלית האחים שלך צריכים להתמודד עם המצב.

אני יושבת לי על כיסא גבוהה ליד הדלפק במטבח החדש שלנו. בטח ראית איזה בית מדהים יש לנו אחרי השיפוץ. יש בו הרבה מרחב, אור וצבע. פשוט בית יפה שעושה טוב לנשמה. אני מתחילה עם הרשימות שלי. בעניין הזה של הפקת פרויקטים משפחתיים, חזרתי לעצמי. נקרא לאזכרה שלך פרויקט? אז כן, זה אחד מהם. אך החתונה של יונתן ובר לוקחת. לוקחת בגדול! אני כל כך מאושרת. אני מדמיינת אותך גם מאושרת, מתלבשת יפה ומקפצת בשמחה. גם הפעם נשיר שיר לחתן ולכלה. תחסר לנו הקול שלך והנגינה שלך. תסמכי על האחים הכישרוניים שלך, תהיה הופעה מגניבה. בטח אסף ייתן את הטון עם הסקסופון. גם האחיינים ישירו, בטח את היית מלמדת אותם תנועות ידיים ורגליים.

 וואו, איזה אחיינים יש לך, כל כך מתוקים! הגדולים, שלישיית בנים מיוחדת . תוסיפי את הנסיכה הילה ואת עצמך ויש לכם קבוצת כדורסל. או אולי את והילה מול הבנים. עם המרץ של שתיכן בטח תביסו את הבנים. ואחרון חביב (נכון להרגע) יואבי, חיים שלי. הוא החמצן שלי אוויר לנשימה. גם את היית נמסה מולו. טוב, זה קורה לי עם התינוק התורן. בכל אופן, אבא ואני ברי מזל שהנכדים לידינו.

הערב אנחנו נפגשים עם המשלחת של 'לוחמים ללא גבולות'. צוות –תמר-נפאל. כבר ראיתי תמונות שלהם בפייסבוק . הם נושאים בגאווה את השם שלך על חולצותיהם. הזמינו אותי לטוס איתם לנפאל ולהתנדב אבל זה בדיוק על התאריך של החתונה. סימן שנפאל צריכה לחכות עוד קצת עד שאגיע. לכל דבר יש את הזמן שלו.

אני יושבת עוד קצת עם הרשימות, מסדרת את המטלות. קצת טלפונים וחושבת על השבת הגדולה שנחגוג ליוני ובר. המשפחה יחד, בני הדודים שלך. כולם יחד ואת איננה. כל כך מתגעגעים אליך. את כל כך חסרה אך כל כך נוכחת.

אבא תיכף חוזר ונסע ל בי"ס בכנות לפגוש את הצעירים של ארץ ישראל היפה. מחר יש לי תוכניות לצאת לחיפוש אחרי שמלה לחתונה, אולי גם אמצא לשבת משהו נחמד. יש לנו קבוצת בנות ב- whatsapp, איילת, אפרת, נעמה, בר ואני. אנו מתיעצות ושולחות תמונות של שמלות, איפור, ובגדים לקטנים. יש צחוקים והתרגשות גדולה ואני גם חושבת לא מעט על השיער והאיפור שלי. הבנות מנסות לשכנע אותי: "קחי מאפרת, תעשי תסרוקת" אבל אנילא רוצה.. ביום החתונה אני רוצה להתרגש בשקט, להיות עם עצמי, אולי גם איתך...

השעה 23:30 אני נכנסת למיטה, אבא נרדם בצ'יק . ואני....עם המחשבות ...ושוב מבקשת לחלום עליך.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר