סגור

על חוקה, דמוקרטיה והשקפת עולם

החוקה החדשה של הבית היהודי מעוררת גלים בקרב חברי מרכז המפלגה. הלל אבלבום מנתח את החוקה לפרטי פרטים ומסביר מה בדיוק הבעיות וכיצד לפתור אותן

הלל אפלבום
יג באלול התשעד
,
08 בספטמבר, 2014 10:31
פלאש 90

פלאש 90צילום: פלאש 90

"אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד. ואל תאמר 'קבלו דעתי' שהן רשאין ולא אתה"

(אבות פ"ד, מ"ח)

החוקה החדשה המוצעת לבית היהודי (לשעבר המפד"ל, לשעבר 'המזרחי' ו'הפועל המזרחי'), מעוררת קצת גלים בתוך המגזר, בעיקר אצל שתי קבוצות. הקבוצה הראשונה היא קבוצת חברי מרכז המפלגה, קצת יותר מ 1000 איש ואישה המייצגים את 50,000 מתפקדי המפלגה. הם אלו האמורים לאשר את החוקה החדשה בנוסח זה או אחר. הקבוצה השניה הם העיתונאים הפוליטיים. מה שמטריד את הקבוצה האחת אינו מטריד את השניה וההפך. ברשותכם נתרכז בקבוצה הראשונה.

נקדים ונאמר שחידוש החוקה הוא דבר נצרך. החוקה הנוכחית של המפלגה נוסחה בעידן פוליטי אחר. אמנם בניגוד למה שחושבים רבים, כבר אז הייתה זו חוקה של מפלגה החותרת לשלטון (ולא חוקה של מפלגת נישה קטנה כמו שאוהבים להציגה משום מה). יתרה מזו, הייתה זו חוקה דמוקרטית. אולם הייתה זו דמוקרטיה של נציגים ולא דמוקרטיה ישירה הנחשבת כיום לפופולרית יותר. כמו כן הגדירה החוקה הקודמת מנגנון מסובך ומסורבל של שלל גופים ונציגים שכיום אינם מחויבי המציאות כלל. קיצורו של דבר - צריך חוקה חדשה.

הנהגת המפלגה מינתה ועדה שתכין חוקה חדשה בראשות הרב דני טרופר (שגם עמד בראש ועדת הבחירות שהביאה למפלגה את בשורת הבחירות המקדימות (פרימריס) ואשר גם הח"מ היה שותף לה). הועדה ישבה על המדוכה והוציאה טיוטת חוקה. הטיוטה עברה ביקרת של החברים, תוקנה פה ושם ועתה מוצגת לאישור מרכז המפלגה.

החוקה החדשה מקבעת את מה שנעשה כבר בבחירות הקודמות - בחירה ישירה של יו"ר המפלגה והרשימה לכנסת (אבל בניגוד לפעם הקודמת שבה בחר הציבור את כל הרשימה של המפלגה, הפעם צומצם חלקו של הציבור ל 75% מהרשימה). החוקה גם צמצמה את המנגנון וחלקה מחדש את הסמכויות. ובכל זאת יש רבים המתנגדים לחוקה בכללותה או לסעיפים מסוימים בה.

ננסה למפות את ההתנגדויות השונות. מעבר לבעיות נקודתיות שנעמוד עליהן בהמשך, נראה שבאופן כללי צריך לחלק את ההתנגדות העקרוניות לשלש סוגות:

  1. חברי מרכז המוטרדים מצמצום בכוחם. אמנם זה כבר צומצם לקראת הבחירות הקודמות אולם היתה זו הוראת שעה וכעת רוצים לקבע את הדבר בחוקה.

  2. חברי המפלגה החוששים שהניסוח החדש נועד לאפשר שינוי דרמטי באופיה ומצעה של המפלגה. החשש נובע מהאפשרות של היו"ר להכניס אנשים בכל מוסדות התנועה, בייחוד ברשימה לכנסת ויש מי שחושב שמועמדים אלו לא יהיו נאמנים לאידאולוגיה התנועתית.

  3. חברים הסוברים שהחוקה החדשה איננה מאוזנת מבחינת חלוקת הסמכויות כשהיו"ר מרכז בידו כמעט את כל הסמכויות ועושה את הדמוקרטיה המפלגתית - פלסתר.

החלוקה איננה חד משמעית וברורה, אך כמי שנמנה על הקבוצה השלישית - ננסה להסביר את הבעייתיות שאני רואה בחוקה - חלוקת הסמכויות.

נקדים ונזכיר שבכל מערכת דמוקרטית יש מנגנונים של איזון וריסון הדדי בין מוקדי קבלת ההחלטות מתוך מטרה ברורה למנוע מצב שבו קבוצה קטנה, שלא לדבר על אדם בודד, משתלט על קבלת ההחלטות. גוף דמוקרטי צריך שיכיל גיוון בדעות, לא רק בהשמעת הדעה, אלא גם בקבלת ההחלטה.

החוקה החדשה מכילה שני מוקדים של קבלת החלטות: היו"ר והמרכז. אמנם קיימים גופים נוספים, אולם כפי שנראה, כולם נמצאים בשליטת היו"ר (בדרך של מינוי חברי הגופים הללו), כך שבעצם הם נחשבים כחלק אינטגרלי ממוקד היו"ר.

על פי החוקה, גם המרכז וגם היו"ר נבחרים על ידי כלל המתפקדים. לעומת היו"ר, המרכז הוא גוף מסורבל, אולם מצד שני מדובר בגוף מגוון ומייצג, בניגוד ליו"ר שהוא אדם אחד.

בין שני מוקדים אלו חילקה ועדת החוקה את הסמכויות. באמצעות המנכ"ל והמזכירות היו"ר שולט במגוון פעולות של המפלגה:

  1. מינויים

    1. הוא ממנה את המנכ"ל ובאמצעותו גם את הגזבר.

    2. הוא ממנה את בא כח המפלגה אצל רשם המפלגות.

    3. הוא ממנה את ראש מטה הבחירות (כלומר שולט בתעמולה).

    4. הוא מוסיף 80 איש למרכז המפלגה.

    5. הוא משבץ 4 מועמדים משלו ברשימת המועמדים לכנסת.

    6. הוא ממנה את השרים ואת סגני השרים (המרכז יכול לדחות הצעתו ברוב של 60%)

    7. הוא ממנה שלשה חברים במזכירות וביחד עם המנכל יש לו רוב שם.

    8. הוא ממנה שלשה משבעת חברי נשיאות המרכז. די לו בחבר מרכז אחד מעושי דברו ויש לו שם רוב. במקרה הצורך הוא יכול להגיע ולהכריע את הדיון השקול לדעתו.

    9. הוא ממנה ארבעה מחברי ועדת הבחירות ועל כן שולט בה כנ"ל.

    10. הוא ממנה שלשה מחברי הועדה המוניציפאלית ושוב - שליטה כנ"ל.

  1. יחד עם המנכ"ל (שהוא מינה), יו"ר המרכז (שנבחר על ידי נשיאות המרכז שהיו"ר כאמור שולט בה) ועם המקום ה 120 ברשימה לכנסת (שנבחר על ידי ועדת הבחירות שגם בה כאמור שולט הייו"ר) הוא מגבש את בית הדין של התנועה ומגישו לאישור המרכז כמקשה אחת.

  2. הוא יכול לכנס כל גוף של המפלגה, לקבוע מה יהיה על סדר יומו של הגוף הזה ולהכריע בקולו אם ההצבעה שקולה.

  3. הוא קובע את ההסכם הקואליציוני ומחליט על פרישה מהממשלה.

  4. הוא יכול לאשר קיצור פז"מ למתפקדים ולמתמודדים (החוקה קובעת פרק זמן מינימלי של חברות לפני שאפשר לבחור או להיבחר).

  5. באמצעות המזכירות (שהוא מינה את רובה) הוא בוחר את נציגי המפלגה בגופים חיצוניים (כמו בהסתדרות הציונית).

  6. באמצעות המזכירות הוא יכול לפרק פורומים של המפלגה (שהקמתם אושרה על ידי המרכז)

ומה יכול המרכז (המוקד השני) לעשות?

  1. לעדכן את החוקה.

  2. לאשר (אך לא ליזום) הצעות של היו"ר: למינוי שרים, להרכב בית הדין וכדו'

  3. לבחור נציגים לנשיאות המרכז, למזכירות, לועדת הבחירות, לועדה המוניציפאלית.

  4. מאשר הקמת פורומים נושאיים במפלגה.

  5. קובע קיצור פז"מ למועמד לתפקיד היו"ר (לא לתפקידים אחרים).

  6. יכול ליזום הקדמת בחירות ליו"ר במקרה של כישלון דרמטי בבחירות.

הפער בסמכויות בולט מיד, ליו"ר יש שלטון מחלט בכל הנוגע לפעילות השוטפת של המפלגה, כלפי חוץ וכלפי פנים. למרכז נשארו קומץ סמכויות וגם הן - פעם בארבע שנים...

ועדת החוקה צודקת בכך שאי אפשר להעביר סמכויות למרכז. הזכרנו לעיל שמדובר בגוף גדול (שהיה ראוי להקטינו, אך במקום זאת הועדה בחרה להגדילו במאות חברים שלא נבחרו על ידי מתפקדי המפלגה) שאי אפשר לכנסו לעיתים קרובות. גם בזמן כינוס, דיון רציני יצרוך שעות רבות וחברי מרכז רבים לא יוכלו להשקיע את הזמן הדרוש לשם כך.

בעיה זו לא התגלתה עכשיו והיא קיימת בכל המפלגות הדמוקרטיות. הפתרון המקובל הוא יצירת גוף ביניים, קטן ממדים, שיקבל על עצמו חלק מהסמכויות, בעיקר אלו הפנים מפלגתיות (כמו מינוי גזבר, בחירת נציגים למוסדות המפלגתיים, נציגים להסתדרות הציונית, טיפול בפורומים וכדו') כששאר הסמכויות נותרות בידי היו"ר (בעיקר אלו הפוליטיות כמו ההסכם הקואליציוני, מינוי השרים ועוד). אמנם קיימות מפלגות שבהן הדמוקרטיה היא מוקצה מחמת מיאוס כמו 'ייש עתיד', 'ישראל ביתנו' שלא לדבר על 'ש"ס' או 'יהדות התורה'. אולם מפלגה השואפת להנהגה, לא יכולה להרשות לעצמה שאלו יהיו המודלים להשוואה. במפלגות שהרכיבו ממשלות, הליכוד והעבודה, ישנו גוף כזה הנקרא 'לשכה' או 'ועד הפועל' וכיוצ"ב.

הצעה מפורטת שהוכנה על ידי עמיתי, חבר מרכז המפלגה, גל בביוף ועל ידי, מציעה להקים גוף ביניים שיכלול את חברי הכנסת והשרים של המפלגה, את היו"ר והמנכ"ל וכמספרם - חברי מרכז. מדובר על גוף לא גדול (כיום גוף כזה בבית היהודי היה מונה 19 איש). יש לשים לב שכל הללו נבחרו על ידי הציבור (חלקם ישירות וחלקם באמצעות נציגים) ועל כן סביר שישקפו יותר טוב את הציבור. נכון, בגוף כזה לא כולם יסכימו עם היושב ראש, אולם דווקא מתוך הדיון החברי אפשר יהיה להגיע לתוצאות טובות יותר. הסכנה שיקום גוף לעומתי הוא קלוש שהרי אותם מתפקדים בוחרים הן את היו"ר, הן את חברי הכנסת של המפלגה והן את חברי המרכז. ההצעה מותירה בידי היו"ר סמכויות רבות, כלומר הוא עדין נותר מוקד מרכזי של קבלת החלטות במפלגה.

ואלו הסמכויות שחשבנו להותיר בידי יו"ר המפלגה:

  1. מינויים

    1. הוא ממנה את ראש מטה הבחירות (כלומר שולט בתעמולה).

    2. הוא משבץ 3 מועמדים משלו ברשימת המועמדים לכנסת.

    3. הוא ממנה את השרים ואת סגני השרים (המרכז יכול לדחות הצעתו ברוב של 50%)

    4. הוא ממנה חבר מזכירות.

    5. הוא ממנה חבר נשיאות המרכז.

    6. הוא ממנה חבר בוועדת הבחירות.

    7. הוא ממנה חבר בועדה המוניציפאלית.

  1. כחבר בלשכה הוא שותף לכל החלטותיה (וכלדקמן בסמכותו ליזום בה כל החלטה)

  2. הוא יכול לכנס כל גוף של המפלגה, לקבוע מה יהיה על סדר יומו של הגוף הזה ולהכריע בקולו אם ההצבעה שקולה.

  3. הוא קובע את ההסכם הקואליציוני ומחליט על פרישה מהממשלה.

שאר הסמכויות עוברות לגוף החדש. במצב זה יש יותר שיווי משקל בקבלת ההחלטות. יו"ר כריזמטי יוכל בקלות לשכנע את חבריו לתמוך בהצעתו וכזו תאושר על ידם, היא תקבל משנה תוקף בהיותה החלטה של גוף מגוון ומייצג.

התומכים בריכוזיות מדברים על משילות. הם מצביעים על הצרות שעושה יו"ר מרכז הליכוד לראש הממשלה נתניהו ומבקשים להימנע מהן. כדאי לשים לב לכך שלמרות כל הצרות, נתניהו עדין ראש ממשלה ושעיקר הבעיות סובבות סביב מה שנתפס (כנראה בצדק) כבריחה שמאלה של נתניהו. למנהיג שמוביל את מפלגתו בדרכה, אין מה לחשוש מדעת הקהל של מפלגתו שלו! יותר מסביר להניח שגם אם יש ביקורות כאלו או אחרות, מפלגה לא תדיח מנהיג מוצלח המביא הישגים ומצליח להשפיע על המדינה ברוח ערכי המפלגה.

זה המקום להדגיש שכל הדיון אינו לגופו של אדם ואסור לו להיות כזה. אסור לחוקק חוקה על בסיס היו"ר הנוכחי או כל יו"ר שהוא. החוקה אמורה להיות תקפה בכל מקרה, בין אם ליו"ר קוראים זבולון, נפתלי, יוסף, דן או אשר. היום היו"ר הוא פלוני ומחר אלמוני. גם לאוהדיו של היו"ר הנוכחי, והם רבים ובצדק, כדאי לנתק את אהדתם זו מהשאלה אודות ניסוחה של החוקה.

יש בחוקה עוד סעיפים שאפשר להקשות עליהם (למשל אין מילה על שמירת איכות הסביבה במדינה במטרות המפלגה, או העדפת הלוח הלעזי על פני הלוח העברי) וחבל שנראה שלא תתקיים הצבעה ענינית בכל הנושאים הללו. אולם נושא הריכוזיות לעיל, הוא הענין הרציני והחמור בחוקה שראוי לדיון רציני ולהצבעה ענינית ומודעת של חברי מרכ המפלגה.

שואלים אותי אם אני בעד החוקה או נגדה. אני מקווה שמאמר זה יבהיר את משמעותה של תשובתי - 'אני בעד החוקה, עם התיקונים הנצרכים'.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

גנץ בשדרות צילום: אריאל חרמוני / משרד הביטחון

גנץ הורה על גיוס מילואים, מלונות הקורונה חוזרים לפעילות

קרא עוד