שבת ארגון זה לא רק קירות צבועים אלא גם קצת תוכן

בשנים האחרונות מצאה את עצמה אורית לסר באולמות חשוכים ובהופעות קופצניות בשבתות ארגון של בני עקיבא. מבחינתה היה עדיף קצת פחות להתעסק בקומיקסים על הקירות, בחירת תנועות הריקוד ובדיחות הקרש ולנסות להטמיע יותר את ערכי התנועה- תורה ועבודה

אורית לסר 21/11/17 17:01 ג בכסלו התשעח

שבת ארגון זה לא רק קירות צבועים אלא גם קצת תוכן
סניף בני עקיבא, צילום: בני עקיבא

"אימא, יש לנו בבית כפפות בצבע לבן?!", "ממתי כל הגרביים הלבנות שלי נהיו שחורות"?!.. קריאות אלו נשמעו בשבוע האחרון בעשרות אם לא מאות בתים בישראל, על הרצף הציוני- דתי. כן, הבנתם. מתכוננים לשבת ארגון. על הבמה- ביתי וחברותיה, מתכוננות לריקוד הגדול. זה שאחרי המצעד שאחרי המפקד. או ההיפך.

 אני אשב שם, עם מסה של הורים עייפים וקצרי רוח, בעלטה מוחלטת ובלי כוס קפה מרענן, ואצפה בזה אחר זה בעוד ריקוד קופצני, לצלילי מוזיקה קצבית ולא קשורה לכלום, כשהדבר היחיד שיבדיל בין שבט מעפילים למעלות בנות- הוא ההכרזה של החניך התורן על שם השבט המופיע כעת.

ואני, כבר מזמן איבדתי את הספירה. מתי הספיקו לעלות ניצנים ומתי יסיימו את הקטע קישור (הלא מצחיק) שלפני מעלות?! מתי יקרינו את מצגת השקופיות הקבועה, עם אלפי התמונות של המדריכים על הלשון בחוץ (!), ומתי יעלה הבחור המחוצ'קן בן ה- 14 בחיקוי מביך של הקומונרית וכולם ישאגו מצחוק?! ("אמא, זו בדיחה פנימית"! תלחש- תסביר לי בשקט ביתי המלומדת....").

ומה אימא שלי הייתה אומרת על זה? שהם לא סבלו פחות. אלא שמסיבות אחרות. כשהייתי חניכה (שרופה) בבני עקיבא, זה פשוט היה מאוד מאוד ארוך! כל שבט רצה להפגין את הידע הרב שהוא צבר על הנושא במהלך החודש. היה צריך להמחיז את כל השיר "בלדה לעוזב קיבוץ", שלושה קטעי קישור לא קשורים, קטע "בצורת" לשיר "לילה ראשון בלי אמא", אופרטה על יחסי דתיים וחילוניים, מהדורת חדשות בטלוויזיה, עם חיים יבין, שבמהלכה יפרצו לאולפן מתיישבי חומה ומגדל בריקוד הורה סוער.

וההבדל, בעיני, הוא לא באורך ובכמה זמן ניתן לכל ילד וילדה לעמוד על הבמה ולהפגין את כישרונותיו (אם לא שלו, אז לפחות של המדריכות שלו), אלא כמה תוכן יש להופעות האלו. מה התפקיד שלהן בתוך הנושא הנבחר לחודש ארגון, ובכלל- מה יוצא להם- לילדים היקרים שלנו, אחרי חודש שלם של היעדרות ממושכת מהבית וצבירת אלפי שעות "חזרות להופעות" (היום! בשש! חובה  להגיע עם הבגדים לריקוד!)?!

חיפשתי פסקי הלכה שונים שמתייחסים לגדרות המקובלים או לא, להופעות של הבנות: האם הן יכולות להציג אך לא לרקוד, לצעוד עם הבנים של השבט בדגלנות (מתי זה הפך מת"סים לדגלנות?!) ועד איזה גיל הן יכולות לרקוד שלא מאחורי מסך... והתשובות הן, כמובן, על הרצף. למעשה, הבנתי שסוגיית קווי האורך של הצניעות, ריקוד באור או בחושך, מאיזה גיל ולצלילי איזו מנגינה- הן רק חלק מהסיפור. אני מעדיפה שהחניכות והחניכים בכלל ידעו על מה כל המהומה, לשם מה נתכנסו ומה מנסים להגיד לנו בחודש המגניב הזה. הרבה יותר עקרוני לי שיהיה קשר או קצת היגיון בין הנושא, שלכאורה הם היו אמורים לצלול לתוכו בחודש הזה, לבין מה שהם יציגו על הבמה במוצאי החג... שמשהו מהתורה תכנס אליהם לחיים, ללב, לרוח.

 יש קשר הדוק בין עומק התוכן לרמת ההופעה. ככה זה בכל מדיה תרבותית ואומנותית. כשיש עומק של מחשבה ורוח, יש גם יצירה טובה שמבטאת את זה. ובתרגום לעברית פשוטה למדריכים - תנו להם קצת יותר עומק וחיבור לנושא, וזה בוודאי יתבטא גם על הבמה.

 השנה הנושא של חודש ארגון הוא "תורה ועבודה". שאפו לבני עקיבא על לימוד הלכות היסוד של התנועה ודרכה של הציונות הדתית. לכבוד שבת ארגון, אני מתכוונת לשאול את החניכים השרופים הפרטיים שלי- מה הם הבינו מהסיסמא הזו- "תורה ועבודה"? ועוד אנסה לברר, עד כמה יישמו אצלם בסניף את ה"תורה" ומה הם עשו בגזרת ה"עבודה"?

נפגשתי השבוע עם קבוצת בנות שמיניסטיות מבני עקיבא. שאלתי אותן בכמה מהסניפים שלהן, נוהגים לבנות "תערוכה" לפי נושא החודש? האם יש בלוח הניקוד החודשי קטגוריה של "יישום נושא"? האם מציירים על הקירות ציור/ פסוק שקשור לנושא או רק קומיקס על השבט? כמה פעולות הן העבירו, כשהיו מדריכות, על פי המלצות מחלקת ההדרכה של בני עקיבא, או שרוב הזמן של הפעולות הלך פייפן בגלל מריבות על בחירת הריקוד להופעה?!

בשבוע הקרוב, כשהבת שלי תחפש את הכפפות הלבנות, את הגרביים או את הבגד השחור-  ותאחזני הבעתה על כך ששוב אצטרך לשבת בחושך ולבהות בידיים הלבנות המרצדות מולי על הבמה- לא רק על כך שהבת שלי "נעלמת" אני אצטער, אלא גם על היעלמותו המצערת של התוכן. 

הכותבת היא ראש תחום חינוך בתנועת נאמני תורה ועבודה

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר