מצער וכואב לראות כיצד בעיצומם של ימי האבלות בספירת העומר, שנקבעו כדי לזכור את תלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה זו משום שלא נהגו כבוד זה בזה, יש כאלה שבמקום ללמוד את הלקח רק הולכים ומעמיקים את התופעה, תוך ביזוי תלמידי חכמים והגברת שנאת חינם.
ארגון 'חותם' נוקט, למרבה הצער לא בפעם הראשונה, בדרך תוקפנית ומבזה נגד רבנים שאינם שותפים לדעתו, והפעם על הכוונת – יוזמת הכשרות של ארגון 'צוהר'.
ארגון 'חותם' קורא להחרים את רשת 'פסטה בסטה' המשתמשת בכשרות של צוהר, בטענה "מי שרוצה לאכול כשר – לא נכנס לפסטה בסטה בהשגחת 'צהר'! אנחנו רוצים לאכול כשר!". הסגנון האלים והמבזה נמשך, בביטויים כמו "גחמות של ארגוני כשרות שמקבלים תשבחות מהרפורמים", "הונאות כשרות" ועוד.
השאלה כיצד ניתן לייעל את מערכת הכשרות בישראל היא גדולה ומורכבת, ויש בה מקום לדעות שונות, כשהנחת היסוד היא שכולם כוונתם לשם שמים.
ניתן וחשוב לקיים דיון ענייני מהי הדרך לטפל בליקויים החמורים שאין חולק שהיו מנת חלקה של מערכת הכשרות של הרבנות הראשית, ולבחון האם המשך המונופול יעיל או דווקא משמש מקור לבעיות; האם האפשרות להוסיף מוסדות שישמרו על כשרות אם תהיה כשרות אחרת היא ערך חשוב או שכשרות ממלכתית עומדת מעל הכול, ועוד.
אבל לא פחות חשוב ממה שאדם מכניס לפיו, זה מה שאדם מוציא מפיו. כאשר מתקיים דיון על השגחות כשרות שונות, ותלמידי חכמים חשובים נמצאים בשני הצדדים של הוויכוח, לא ייתכן להשלים עם מציאות שהוא יחרוג מדיון ענייני ומכובד לסגנון בוטה ומבזה כלפי אחד מן הצדדים. מן הראוי שבימים אלו יתאגדו תלמידי החכמים משני הצדדים, ויוקיעו את הסגנון המבזה שצריך להיות מחוץ לתחום בכל עת, ובימים אלו במיוחד.