סגור

למה לכפות שמירת שבת על תושבי ת"א החילונים?

תושבי העיר החילונים בת"א רוצים תחבורה ציבורית/בילוי/מסחר, בשבת. למה לא לאפשר להם את זה?

הרב איתן קופמן
א בטבת התשעו
,
13 בדצמבר, 2015 13:07
Shutterstock

Shutterstockצילום: Shutterstock

תושבי העיר החילונים בת"א רוצים תחבורה ציבורית/בילוי/מסחר, בשבת. מדוע בעיר, שרובה חילוני, לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת? מדוע מקומות תרבות ואפילו מסחר צריכים להיות סגורים בשבת שם? האם אין בדרישה לאסור על כל אלו, כפיה דתית? בכלל, השבת היא ערך דתי, וכל צריך לבחור לעצמו את אמונתו. כדאמרי אינשי "איש באמונתו יחיה".

אכן, במרחב הפרטי של האדם, אין שום חוק המגביל אותו לחלל שבת או לשמור אותה. אין כפיה דתית על מה שקורה בבית פנימה. אולם, כאשר אנו עוסקים במרחב הציבורי-הממלכתי, כאן החשבון משתנה לגמרי. אין מציאות חברתית וכל שכן לאומית, שבה כל יחיד עושה מה שעולה על רוחו.

המסגרת החברתית-לאומית בהכרח כופה, על היחידים שבה, הרבה מאד דברים.
מדוע? משום שלמדינה יש צרכים ויש ערכים שכל יחיד מחויב לשמור אותם, גם אם הם נגד רצונו, ואפילו נגד אמונתו.

למדינה יש צרכים כלכליים, המביאים לגביית מיסים שונים. חוקי מס הכנסה, למשל, מחייבים כל אזרח במדינה, בכפיה, לשלם מס לקופת המדינה. החובה היא גם למי שזה נגד רצונו או נגד כיסו (ולא אומרים קמצן באמונתו יחיה).

אבל, לא רק על צרכים בסיסיים החברה כופה את היחיד, גם על ערכים לאומיים, החברה כופה את היחידים או אפילו את הרבים לכך.

חוקי התעבורה, הם חוקים המבוססים בין השאר על ערכי דאגה לשלום האזרחים, שמירה על חיי אדם, ועוד. חוקי המדינה מחייבים כל אדם לחגור חגורת בטיחות, בכפיה. גם את מי שחושב שכל אחד צריך להחליט על עצמו, ברכב הפרטי שלו, אם לחגור או לא (ולא אומרים נהג באמונתו יחיה).

חוק חינוך חובה, המחייב הורים לדאוג לילדיהם למסגרות חינוך, וכן חוקי רווחה שונים, המחייבים הורים לדאוג לשלומם של ילדיהם, הם חוקים הכופים כל אזרח במדינה לחובות שונות. גם את מי שחושב שעדיף לנהוג אחרת, ודורש שרק הוא יחליט על ילדיו.

כנ"ל חוקים האוסרים אפליה או המחייבים התחשבות בבעלי מוגבלויות, כופים את כולם לעמוד בתנאים שהם מציבים.

יש גם חוקים המעגנים ימים החשובים לחברה, בחוקים המבטאים את חשיבות היום. למשל, ביום הזיכרון לחללי צה"ל, יש איסור על פתיחת מקומות בילוי ועסקים שונים. אמנם לא כל אזרח (לצערנו) מזדהה עם תוכנו של היום, ובכל זאת, זיכרון חללי צה"ל הוא ערך לאומי, המתבטא בחקיקה מעשית, הכופה את כולם לכך.

בקיצור, הנקודה הובנה. חוקים הנובעים מצרכים או מערכים של המסגרת הלאומית, תמיד תהיה בהם כפייה, למיעוט או אפילו לרוב, משום שאלו כללי המשחק של מסגרת לאומית.

(חשוב לזכור, שהכפיה הזו היא בסופו של דבר בחירה מרצון, של רוב החברה. הכנסת, המייצגת את כלל החברה, חוקקה חוקים אלו לפי רצונם של רוב החכי"ם).

כעת ניגש לסוגיית השבת. מדינת ישראל היא מדינה יהודית. זוהי זהותה, והיהדות היא חלק מהותי בערכיה של מדינה זו. מדינה יהודית היא מדינה שומרת שבת, ושומרת תורה באופן כללי. מבלי קשר לשאלה עד כמה הפרטים שבה הם דתיים. כי למדינה, כמסגרת לאומית, יש זהות. אפשר ואדם פרטי לא שומר שבת, אבל הוא בהחלט רוצה שהמסגרת הלאומית שלו תהיה יהודית.

לפחות ברמת ההצהרה, במדינת ישראל אין הפרדת דת ומדינה. כלומר, הדת אינה שייכת רק לחיי הפרט, אלא גם המסגרת הממלכתית מחויבת אליה באופן עקרוני. וזהות זו מחייבת את כלל האזרחים, כמו כל ערך לאומי אחר, גם את אלו שבאופן פרטי לא מזדהים איתה.

השבת, היא אחת המצוות החשובות בתורה. אחת המצוות שהיא חלק מהותי מהגדרתנו כעם, ומהגדרתנו כנאמנים למסורת, יותר מכל מצווה אחרת. "השבת ועבודה זרה - כל אחת משתיהן, שקולה כנגד שאר כל מצוות התורה. והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו, לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצוות - הרי הוא בכלל רשעי ישראל; אבל מחלל שבת בפרהסיה - הרי הוא כעובד עבודה זרה - ושניהם כגויים, לכל דבריהם" (רמב"ם, שבת פ"ל הט"ו).

הפרהסיה הציבורית היא תעודת הזהות שלנו כאומה, כחברה. שמירת השבת במרחב הציבורי היא לא ענין של חופש היחיד לעשות כרצונו, אלא זהותה של החברה כולה. זהות זו חייבת להיות מעוגנת בחוקים, כי החוקים מבטאים את הערכים הלאומיים ולא רק את האמונות הפרטיות של כל אדם.

דין תל אביב, כדין ירושלים, או כדין כל עיר אחרת. ת"א אינה מדינה בפני עצמה. זהותה היהודית של המדינה חייבת לבוא לידי ביטוי בכל מקום בו יש ריבונות יהודית, מאילת ועד קרית שמונה.

כיצד? ע"י חוקים ממלכתיים, המורים את הערכיים הלאומיים שלנו.

עלינו להלחם עד כמה שניתן, דתיים, מסורתיים ואפילו חילונים, נגד התרת חילול שבת ציבורי בת"א. השאלה העומדת על הפרק, היא אינה כיצד החילוני הפרטי יגיע לים בשבת, אלא מהי זהותה של המדינה כולה. ושאלת הזהות קשורה לכל אחד מאיתנו, בכל מקום אשר הוא שם.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: פלאש 90

ג'יבריל רג'וב לחמאס: "אנו קוראים למאבק משותף מול ישראל"

קרא עוד