למה אני הולך לעצרת רבין

רכז מחוז דן של תנועת בני עקיבא, מסביר מדוע הוא ישתתף בעצרת תנועות הנוער במוצאי שבת. אחדות לא רק מדברים. אחדות עושים! בשביל ליצור אחדות צריך להגיע גם למקומות פחות נעימים

יואל פרנקנבורג
יא בחשון התשעה
,
04 בנובמבר, 2014 10:44
פלאש 90

פלאש 90צילום: פלאש 90

שתי סיבות עיקריות גורמות לי לחשוב שחובה על כולנו להגיע לעצרת במוצאי השבת הקרובה בכיכר רבין.

הסיבה הראשונה היא שאני חושב שחובה על כולנו לזכור את רצח ראש הממשלה יצחק רבין, ומתוך כך ליצור חברה שמתנגדת לאלימות ומסרבת להכיר בכך כדרך לגיטימית. אנחנו מתנגדים לאלימות נגד אנשי שמאל, ומתנגדים לאלימות נגד אנשי ימין. מתנגדים לאלימות כי כך היא דרכה של תורה. כן, זוהי דרכנו, זו דרך התורה. דרך שאנחנו מאמינים בה ושלמים איתה.

רצח ראש הממשלה רבין נעשה אמנם על ידי חובש כיפה, אבל הוא לא מייצג את דרכנו כלל. בני עקיבא התנערה מהמעשה הנפשע מהיום הראשון ועד היום. מעולם לא ראינו ברוצח ראש הממשלה כמייצג דעה לגיטימית בתוך קשת הדעות התנועתית. התנגדנו לדרכו הפוליטית של רבין, זעקנו נגד דרכו המדינית. אך מעולם, מעולם לא ראינו ברצח, שום רצח, מעשה לגיטימי.

הסיבה השנייה היא- שאחדות לא רק מדברים. אחדות עושים! אני מאמין שבשביל ליצור אחדות בתוך עם ישראל- צריך להגיע גם למקומות פחות נעימים. כולם חולמים על אחדות שבה הצד השני יאמר לנו שאנחנו צודקים. חולמים על עצרת תנועתית שאליה יגיעו אנשי החולצות הכחולות ויכריזו- 'בעצם, צדקתם'. אבל לא כך הם פני האחדות.

אחדות אמיתית מתבצעת בשטח שלא תמיד נעים להיות בו. לשני הצדדים. באחדות שומעים דברים שיותר נעימים לאוזן ודברים שפחות נעימים לאוזן. באחדות- לא מטשטשים את ההבדלים. ולפעמים חוסר הטשטוש- דוקר.

סביב העצרת בכיכר- יש אחדות גדולה. כל תנועות הנוער התאחדו כדי להפסיק את 'פסטיבל מורשת רבין', ולומר אמירה אחדותית, אמיצה.

לא יהיה להם קל לשמוע את יונה גודמן ורחלי פרנקל. לא קל להם להשלים עם הנשיא הימני שנבחר. לא קל יהיה לכולם לשמוע פרק תהילים. לא קל לכולם שנציגי בני עקיבא לוקחים חלק מהותי בהובלת העצרת. לא בטוח שיהיה להם פשוט לראות אותנו שם, בוודאי לא קל להם לקבל את הביקורת החריפה שהם שומעים מהאגף השמאלי בחברה הישראלית.

גם לנו לא יהיה קל לשמוע את 'שיר לשלום', ולראות סרטונים שמספרים על רבין ומורשתו. וכן, גם לראות סרטונים שמספרים על ההסתה לרצח שקדמה לרצח, ובהם נראה בעיקר חובשי כיפות.

לא קל ליצור אחדות, אבל אם נודה על האמת, עומדות בפנינו שתי אפשרויות: אפשרות אחת- להסתכל מהצד, לצקצק בלשון (לשכנע את עצמנו שהכל פוליטי ומישהו עובד עלינו) ובעצם להצטרף למעגל המפלגים. ואפשרות שנייה- להסתכל אחד לשני בלבן שבעיניים, לחלוק עד עומק המחלוקת, ולצעוד ביחד, לעבר עתיד טוב יותר, שלם יותר, ביחד יותר.

אני בדרך השנייה. ואתם?

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

דיון במשרד הבריאות צילום: הותר לשימוש

אופטימיות זהירה: קצב ההתפשטות היומי של הקורונה נמוך מהצפוי

קרא עוד