לא תמיד חייבים משהו חדש

כאשר הבית היהודי פועלת להעברת תקציבים עבור מוסדות חינוך של הציונות הדתית היא אינה עושה זאת כדאגה למקורביה אלא מתוך הבנה שחיזוק מערכת החינוך הזו יתרום למדינת ישראל כולה. תגובה ליסכה אלפרוביץ

דוידי בן ציון 15/08/14 10:35 יט באב התשעד

לא תמיד חייבים משהו חדש
דוידי בן ציון, צילום: דוידי בן ציון

ישנם אנשים שמחפשים תמיד את החידוש. רפורמה כמעט לבטח עדיפה בעיני הציבור על פני הישן והכבד. אם זה מה שעשינו כבר שנים רבות, אומר לעצמו האזרח הממוצע, מן הסתם כדאי לרענן ולהחליף.

במאמרה כאן בכיפה טוענת יסכה אלפרוביץ טענות קשות כנגד ח"כ ניסן סלומינסקי אודות דאגתו כביכול לציבור בוחרי ה"בית היהודי" בלבד וראיה צרה לכאורה המתעלמת מהמרחב הישראלי הרחב.

היא מחברת באופן לא ענייני לדעתי בין מבצע "צוק איתן" והשלכותיו מרחיקות הלכת, שעליו אגב, יש בהחלט לפתוח דיון ציבורי רחב ומעמיק, לבין פעולות שלטוניות החייבות להמשך גם בימי חירום וביצוע העברות תקציביות בוועדת הכספים בהובלת ח"כ סלומינסקי.

אלפרוביץ מגלה סלחנות רכה להתנהלותה הביזיונית של ח"כ סתיו שפיר המבזה לא את עצמה בלבד או דיוני הועדה המכובדת אלא בעיקר את בית הנבחרים הממלכתי וממילא את הציבור בישראל.

לגופו של ענין, אינני דוברו של ח"כ סלומינסקי ומעולם לא מוניתי לפרשן את מלאכתו המורכבת, אך אני סבור שניסן הוא ממש, אבל ממש לא הנקודה.

הבור שאליו לעניות דעתי נפלה אלפרוביץ הוא ביחסנו המקובל והלא נכון לאנשי ציבור בישראל בכלל ולנציגי הציונות הדתית בכנסת בפרט.

כאשר ה"בית היהודי" כמפלגה פועלת להעברת תקציבים עבור מוסדות חינוך של הציונות הדתית היא אינה עושה זאת כדאגה למקורביה ולציבור בוחריה אלא מתוך הבנה שחיזוק מערכת החינוך הזו יתרום באופן ישיר ועקיף למדינת ישראל כולה.

כאשר חברי הכנסת שנשלחו מטעמנו מסייעים לתקצוב מערך הזהות היהודית, אין זה נתיב מושחת לתעשיית ג'ובים ומכבסת כסף אלא לחיזוק חוסנה הלאומי של הציבוריות הישראלית.

וכן, כאשר ניסן ושות' מובילים תקצוב עבור פיתוח ההתיישבות, אין זה נובע מאג'נדה צרה ומצומצמת שלו או של מפלגתו אלא חלק מראיה כוללת לטובת עם ישראל השב לארצו אחרי אלפיים שנות גלות.

אני חושש שבמאמרה, ביטאה אלפרוביץ, קו חדש ובעייתי המסרב להכיר בכך שיש לנו ייעוד ומטרה, אנחנו כאן בשביל עם ישראל. אנחנו כאן בשביל צבא הגנה לישראל, ובשבילם עלינו לחנך את תלמידינו לאידיאלים הללו.

לפני חודש פרסמה אלפרוביץ כאן בכיפה מאמר בגנות אל"מ עופר וינטר, גיבור ישראל, ובו שאלה "האם אין במעשה זה שימוש ציני של אל"מ וינטר בחסינות לה הוא זוכה כאיש צבא?". לא, הוא לא השתמש שימוש פסול בתפקידו יסכה, הוא שם בשביל משהו גדול, והדבר הגדול הזה לא צבוע בצבע פוליטי או חד גוני, הוא צבוע בצבע של אהבה ומסירות לעם ישראל.

השגיאה בניתוח דברי מח"ט גבעתי היא אותה השגיאה בניתוח פעולות חברי "הבית היהודי". החינוך עליו התחנכנו לפעול למען עם ישראל אינו רק תיאוריה, זוהי תפיסת חיים הלכה למעשה.

הפרטים הקטנים אינם דאגה קטנונית לאינטרסים מגזריים אלא דרך ארוכה של עשיה עבור העם והארץ.

דיון ענייני לגיטימי וחשוב בעיני, בדמוקרטיה אתה יכול לבחור בכל מפלגה בה תחפוץ, אך לטעון כי משהו חדש ומתחיל ולכן השיטה הישנה והטובה האומרת רק טוב לעם ישראל אינה ראויה עוד, זו טענה שאין בה אלא צעירוּת המתנערת מהעבר ובדרכה קדימה עלולה לשפוך את התינוק עם המים.

הכותב הוא יועץ ראש המועצה האזורית שומרון גרשון מסיקה

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר