לא רק האיחוד הלאומי: הצעה למצע הדת של הבית היהודי

הלכה, מקוריות וחברה בבית היהודי

לבית היהודי תפקיד ייחודי בציבור הישראלי, בנושאי דת ומדינה. בין המפלגות החרדיות למפלגות החילוניות קיים פער עצום שלא ניתן לגישור, ואני לא מדבר על הסכמים קואליציוניים אלא על המהות, על החיים עצמם. הבית היהודי יכול וצריך להוות גשר בין הצדדים, גם בגלל שזה הדבר הראוי וגם בגלל שאין אף גוף אחר שיעשה את זה במקומו. 

שאלת מיליון הדולר או במקרה שלנו, מיליון המצוות, היא איך מגשרים בין שני צדדים מבלי לוותר על העקרונות? איך מקרבים את החילוניים אל הדת ומשאירים אותה שלמה? כיצד מקרבים את החרדים? הפתרון נשען על שלוש רגליים – הלכה, מקוריות, חברה.

הלכה

דיאגנוזה רפואית קובעים רופאים, הערכה משפטית נותנים עורכי דין, דוחות כספיים מכינים רואי חשבון והלכה קובעים רבנים. במפלגות החרדיות הרבנים קובעים הכל, גם את ההלכה וגם את פעולות המפלגה והחלטותיה. הבית היהודי הוא לא ש"ס ולא אגודה.

לבית היהודי אין מועצת חכמים ואין רבנים שמחלקים הוראות לפוליטיקאים. יתרה מזאת, כשפוליטיקאים ביקשו את דעתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב וממנהיגיה הרוחניים הבולטים של הציונות הדתית, הרב צבי יהודה נימנע ממתן הוראות. גישתו התבססה על עידוד הפוליטיקאים לחשיבה עצמאית וקבלת החלטות, תוך נשיאה באחריות. הוא פסק הלכות ולצד זה נתן עצות ופרשנויות, אך לא הוראות.

לציונות הדתית יש את הרבנים שלה, אתם צריך להתייעץ בנושאים הקשורים להלכה ולענייני דת ומדינה. ההחלטות יתקבלו בהתאם, ע"י הפוליטיקאים במפלגה. הרחבת השורות בבית היהודי לציבור החילוני, צריכה להיות מבוססת על רוח הציונות הדתית ועל עקרונותיה.

מקוריות

מקוריות לא צריכה לבוא על חשבון ההלכה אלא להיפך, לשרת אותה ולתת לה ביטוי טוב יותר בחיי היומיום. דוגמא לחשיבה מקורית שכדאי לאמץ, נמצאת בנושא הכשרות. הרבנות הראשית לא צריכה לתפקד כמשגיחת כשרות, אלא להיות הרגולטור שמפקח על משגיחי הכשרות.

כדי להמחיש את הטענה, להבדיל, תתארו לכם עולם בו אין חברות לניהול השקעות ואין יועצי השקעות בבנקים. רשות ניירות ערך היא זו שמנהלת את ההשקעות של הציבור. רוצים שכספכם יושקע בבורסה? רשות ניירות ערך תמנה מנהל השקעות מטעמה לכספכם.

נכון שזה לא הגיוני? אז בדיוק על בסיס אותו הגיון, הרבנות הראשית לא אמורה להשגיח על הכשרות בעצמה, אלא לקבוע קריטריונים לגבי היכולות, התעודות והרישיונות הנדרשים ממי שמעוניין לעסוק בהשגחה על הכשרות, וכמובן לפקח על המערך כולו. חשוב להדגיש שההלכה שונה כמובן בפנים רבות מניהול השקעות, בו אפשר להתפשר על דברים מסוימים ואף לקבל ביצועים טובים יותר או פחות.

בהלכה אין פשרות, אבל בדיוק זה יהיה תפקידה של הרבנות כרגולטור – לוודא שתיווצר תחרות בריאה בין הארגונים המשגיחים, תחרות שתשפר גם את המחיר וגם את השירות, אבל לא תפגע כהוא זה באמת ובמקצועיות. 

חשיבה מחוץ לקופסא תהפוך מבנים ארכאיים לגופים תחרותיים, שיספקו שירותי דת מלהיבים וזולים יחסית. זה בוודאי יקרב אל הדת וגם אל המפלגה, קהלים חיצוניים.

חברה 

היהדות צריכה להתחבר לחיי היומיום. צריך להוציא את היהדות מתחום המצוות שבין אדם למקום, ולקחת אותה גם אל מצוות של בין אדם לחברו. למשל, אם ניקח את דוגמת מודל הכשרות המוצע בפסקה הקודמת, נוכל לעודד את הגופים שמספקים שירותי השגחה לתת תעודות לכשרות מהודרת, שתכלול כשרות הלכתית יחד עם כשרות חברתית.

מסעדה שמתנהלת באופן הוגן כלפי העובדים שלה, המלצרים, הספקים והלקוחות, תקבל גם כשרות חברתית. כך נוכל לתת ביטוי מעשי ליהדות שמתחברת לערכי חברה יומיומיים.

דוגמא נוספת של חיבור היהדות לחיי היומיום, היא התייחסות יהודית לזיהום האוויר החמור באזור מפרץ חיפה. הרי על פי הגמרא מפעל שמייצר ריחות רעים חייבים להרחיק '50 אמה' מבתי העיר. במקרה של בתי הזיקוק בחיפה למשל, אך לא רק בהם, לא מדובר רק על ריחות רעים אלא על גזים רעילים ומסרטנים. להלכה היהודית יש אמירה חד משמעית בעניין הזה וקולה צריך להישמע.

חיבור היהדות לענייני היומיום של הציבור הכללי, הוא גם חיבור היהדות לכלל העם. זה יכול להיות תפקיד חשוב של הבית היהודי.

הכותב הוא מנכ"ל קרנות אביב וחבר הבית היהודי