כשמאבדים את אלוקים – מאבדים גם את האדם

עם פתיחת ספר בראשית טוען משה רט כי ללא אלוקים, ללא תוכנית ומטרה לבריאה, אין האדם אלא "גוש בשר שצף בסיר המרק המבעבע, וכל ערכיו ורעיונותיו אינן אלא אשליות"

משה רט 09/10/12 16:22 כג בתשרי התשעג

כשמאבדים את אלוקים – מאבדים גם את האדם
radiant guy-cc-by-sa, צילום: radiant guy-cc-by-sa

פרשת בראשית, ותיאור בריאת העולם והאדם, מעוררת בכל פעם את הדיון על היחס בין תורה למדע, ובין אמונה בבריאה אלוקית לגישות אתיאיסטיות-חומרניות. הרבה מאד נאמר על הנושא, הן בתחום המדעי והן בזה הפילוסופי; אבל אני רוצה להצביע על נקודה אחת, שלא תמיד שמים לב אליה במהלך הויכוח.

נניח בצד את השאלה המדעית, האם יתכן שהיקום, החיים ובני האדם התפתחו באופן מקרי, ללא מכוון, ונשאל את עצמנו: מהי המשמעות של יקום שכזה, שאין לו תכלית ומטרה? מהי משמעותם של בני האדם בעולם שכזה? אתיאיסטים רבים סבורים, שניתן לוותר על האמונה באל, ועדיין להאמין באדם ובערכי ההומאניזם - בכבוד האדם, בזכויותיו, בקדושת חייו וכן הלאה.

אולם האם עמדה זו הגיונית? הרי היקום האתיאיסטי-מטריאליסטי, אינו אלא סיר מרק אחד גדול, שבו חומרים שונים המתערבבים באקראי. התרכובות ה"קשוחות" יותר שורדות, ואילו החלשות מתמוססות במרק ונעלמות. באופן טבעי, בסופו של דבר תישארנה בסיר רק התרכובות הגדולות והמוצקות יותר, ששרדו את תהליך הברירה הטבעית. אולם לא משנה עד כמה גדולה ומוצקה תהיה אותה תרכובת - עדיין אין היא אלא אוסף של מולקולות, ללא כל ערך, משמעות או מעמד מוסרי.

האדם, לפי התפיסה האתיאיסטית, אינו אלא סוג כזה של תרכובת כימית. איש לא תכנן או יצר אותו. הוא גם לא "פיתח" לעצמו כישורים כלשהם באופן מכוון - פשוט, אלה שבמקרה התגלו כעמידים יותר, שרדו. מה שהתחיל את דרכו כאוסף אקראי של חלקיקים חסרי משמעות, נשאר כזה לכל אורך קיומו, בלי קשר לרמת המורכבות של חלקיקיו. משמעות או ערכים מוסריים, אינם יכולים לצמוח בתהליך כזה; כלשונו של הפילוסוף פול קופן: "From valuelessness, valuelessness comes.". גוש נוזלים דביקים נשאר כמות שהוא ללא קשר לתבנית בה הוא נוצק, והתולעת שהתמזל מזלה להיות הכי שמנה ומנופחת, נשארת אותה תולעת כפי שהיתה.

המשמעות של אדם בעולם אתיאיסטי היא, שאין לו שום משמעות. לא לקיומו, ולא לרצונותיו, רגשותיו, ערכיו וכן הלאה. כל הרגשות האציליים ביותר של האדם, כל הערכים שלו - אינם אלא תוצר של תזוזת כימיקלים מסוימים בתוך גולגולתו, בדומה לבועות העולות מפתח ביוב. אהבה, כבוד, יושר, הקרבה עצמית, צדק, חירות - כל אלה אינם אלא דחפים שהתגבשו באקראי, וקיימים בשל תרומתם להישרדות המין האנושי. כולם ניתנים לרדוקציה לתנועת חלקיקים אקראית, ואין בהם כלום מעבר לזה.

האם אנו יכולים להסתכל כך על העולם? האם אנו יכולים להאמין, שהאשה המסורה האוהבת את בעלה, המתנדב המקדיש את חייו לעזרה לנזקקים, החייל השומר על כבודו ומוסריותו גם במחיר כבד - כל אותן דמויות מופת של המין האנושי - אינם אלא גושי חומר אקראיים, הפועלים מכוחם של דחפים תועלתניים-אגואיסטים? שכל אותן תכונות טובות אינן אלא סובלימציה של דחפי המין וההתרבות? אפשר כמובן לטעון כך - אבל זה פשוט מטורף. מעטים האנשים שיכולים לטעון בכנות, שהם אכן מאמינים שהאדם אינו אלא גוש חומר נטול כל קדושה, ערך וחשיבות.

ברגע שמאבדים את אלוקים - מאבדים גם את האדם. ללא אלוקים, ללא תוכנית ומטרה לבריאה, אין האדם אלא גוש בשר שצף בסיר המרק המבעבע, וכל ערכיו ורעיונותיו אינן אלא אשליות. מי שאינו תיאיסט, אינו יכול גם להיות הומאניסט, מבלי לשקר לעצמו ולחטוא בחוסר עקביות.

אפשר להתווכח כמה שרוצים על הטיעונים המדעיים והפילוסופיים למיניהם. אבל כשאני רואה את בתי הקטנה רצה אלי לחיבוק בצהלות חדווה ובקריאת "אבא!", וכשאני רואה את האהבה בעיניה, ברור לי דבר אחד - זו לא תולעת מנופחת, שמונעת ע"י דחף הישרדותי ביולוגי עיוור, אלא נשמה טהורה ואלוקית. ואף טיעון מפולפל לא יכול לשנות את הוודאות הזו. "בצלם אלוקים עשה את האדם", ורק בתנאי שיש צלם אלוקים - יש גם אדם.

הכותב הוא דוקטורנט במחלקה לפילוסופיה כללית בבר אילן. לבלוג האישי של משה רט.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר