כיצד מסירים את המסיכה הרוחנית שלנו בפורים?

הרב ד"ר איציק עמר סובר כי פורים הוא אחד החגים האהובים אך מהסיבות הלא נכונות. לחוגגים הוא מציע להפסיק לראות בו אמצעי לפורקן ולהתחבר יותר לעולם החסידות שמציין את החשיבות שבשמחה ובביטול העצמיות

הרב ד"ר איציק עמר
י באדר התשעז
,
08 במרץ, 2017 16:45
Lilachd-cc-by

Lilachd-cc-byצילום: Lilachd-cc-by

מכל החגים בלוח השנה העברי דומני שלא אפריז אם אומר כי פורים הוא אחד החגים האהובים ביותר. אין זה פלא. היכולת, לפחות פעם אחת בשנה, לצאת מהשגרה ומהרצינות התהומית שאוחזת בנו מידי יום אל עולם אחר ואלטרנטיבי שבו כמעט הכל מותר - הופך את החג הזה למוצלח ואהוב כל כך על ילדים, נוער ומבוגרים כאחד.

בכל זאת נדמה שיש פער מאוד רחב בין התפיסה של החג בקרב הציבור הרחב לבין התפיסה שלו בקרב העולם החסידי. בו בזמן שהציבור הרחב רואה בחג הזה אמצעי לפורקן (עם כל ההסתייגויות המתבקשות), בעולם החסידי, ולכל הפחות בעולם המחשבה החסידי, מצטייר חג הפורים כאחד החגים החשובים והמיוחדים ביותר בלוח השנה. ממה נובעת חשיבותו של החג ומיוחדותו? אפשר לתלות עניין זה בשני יסודות חשובים שמצטרפים יחד בפורים: השמחה וביטול העצמיות.

השמחה היא ממד חשוב מאוד ביהדות. הוגי החסידות הבליטו מאוד את היסוד הזה ותלו בו חלקים גדולים בעבודת ה׳. בתוך המערך השלם של היסוד הזה מצויה שמחת הפורים. השמחה בפורים מעוגנת כמובן היטב במסורת היהודית כמו למשל הפסוק ממגילת אסתר: ״והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה״ (אסתר ט,כב) או הגמרא במסכת תענית ״משנכנס אדר מרבין בשמחה״ (כט,א) אולם החסידות העניקה לו נופך נוסף והרחיבה את העיסוק בו.

כך למשל, האדמו״ר הזקן מחב״ד סבור כי השמחה בפורים היא מעבר לגבולות הידיעה והשכל בבחינת ״עד דלא ידע״. זאת להבדיל משמחת חג רגילה שחייבת להיות תחת גדרים והסתייגויות, או בלשונו: ״מִצְוַות שִמְחַת יֹום טֹוב שֶּנֶאֱמַר וְשָמַחְּתָ בְחַּגֶָך הִיא בִגְבּול ומִּדָה, בְשַלְמֵי שִמְחָה - אֵין שִמְחָה אֶּלָא בְבָשָר, וְעַכְשָו מִשֶחַָרב בֵית הַּמִקְּדָש אֵין שִמְחָה אֶּלָא בַּיַיִן, ובְִרבִיעִית יַיִן יֹוצֵא יְדֵי חֹובַת שִמְחַת יֹום טֹוב, שֶהַשִמְחָה הִיא בִגְבּול״. הוא מוסיף כי השמחה בפורים היא ״שמחה בטהרתה" - כלומר שמחה שאינה קשורה דווקא למעשה של מצווה, אלא מתבטאת בכל אמצעי כשר המעורר שמחה.

היכולת של האדם לשמוח ״עד דלא ידע״ מתקשרת היטב גם לממד השני: ביטול העצמיות. זכורני כשהייתי תלמיד בישיבת הכותל, הרב הדרי שליט״א נהג לומר כי בפורים יש הלכה מיוחדת בשו״ע לפרוש את המגילה בטרם הקריאה. הוא הסביר הלכה זו בדרישה מן האדם ללגום לגימה ואז הגלימה (כלומר התחפושת שהאדם עוטה כל השנה) הופכת למגילה. היכולת שלנו להתחבא מאחרי התודעה שלנו ברוב ימות השנה עומדת למבחן כפול בפורים.

האם אנחנו מסוגלים לשמוח שמחה אמיתית שאינה תלויה בדבר מלבד רצוננו הכן להיות שייכים לעם היהודי ומתוך כך להגיע למציאות שבה נסיר מעלינו את השכבות העוטפות אותנו עד לחשיפתה של המהות העצמית שלנו. המהות שבימים של שגרה עטופה בכל כך הרבה גלימות. זוהי כמובן משימה כבדה ומשום כך האדם מצווה להתבשם בשתיית יין עד דלא ידע - ואולי מתוך כך יתגלה הסוד.

הכותב הוא מנהל החטיבה בישיבת בנ"ע נווה הרצוג, הסמוכה לאשדוד.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מסע בני נוער לפולין. ארכיון צילום: פלאש 90. יוסי זליגר

משרד החינוך הודיע: מסעות הקיץ לפולין יבוטלו

קרא עוד