זר פרחים לעמירה

חננאל ארמן רוצה לשלוח זר פרחים לשמאל הקיצוני, מפני שלפעמים הקיצוניות והפרובוקציות משמשים גם לנו, בימין, כשעון מעורר חשוב

חננאל ארמן 23/05/13 18:00 יד בסיון התשעג

זר פרחים לעמירה
cc-by-Novecentino, צילום: cc-by-Novecentino

בניגוד למה שחשבתם, הטור הבא לא יהיה עוד טקסט ציני שמטרתו השתלחות בשמאל הקיצוני. תחשבו שאין יותר ציניות בעולם (כלל), והכותרת באה לבטא בדיוק את מה שהולך להיות בטור: הבעת תודה אותנטית לשמאל הקיצוני.

את הרעיון לטור שאבתי מהבשורה המשמחת על הקמת ארגון "זכויות אדם כחולבן" בידי יועז הנדל. אם לא שמעתם, מדובר בארגון ימני דנדש שמטרתו דאגה לזכויות האדם של הפלסטינים במחסומים. הבשורה כשלעצמה משמחת, אבל דווקא נהייתי טרוד בגללה. אתאר לכם תהליך מחשבה של קורא ימני ממוצע כשהוא קרא את הידיעה: "איזה יופי! הראינו לשמאל שהימין מוסרי ולא תאב דם פלסטיני!"; או משהו אחר בסגנון, סלחו לי אם לא קלעתי בול. אם כך, מדוע הוטרדתי?

נהייתי טרוד, כי חשבתי לעצמי: האם המחשבה על הקמת הארגון הזה הייתה באה לעולם לולי ארגוני השמאל? האם בכלל היינו חושבים על זכויות אדם כפי שאנחנו חושבים עליהם כיום, לולי השמאל הקיצוני?

ואתם תענו לי מיד: בוודאי שכן! ותצטטו לי פסוקים על הטוב והחסד שביהדות, ואת גולדה מאיר ומשפטה המפורסם ("נסלח לערבים שהרגו את ילדינו, אבל לא נסלח לערבים על שהכריחו את ילדינו להרוג את ילדיהם", או משהו בסגנון), וצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי, הוא צבא להגנה. אבל אחרי הכול, בואו לא נשכח שאנחנו בני אדם. ובני אדם צריכים שעון מעורר מעצבן רצח בשביל לקום בבוקר.

ניקח כדוגמא דבר שרוב קוראי האתר מאמינים שצריכים לקיים: מצוות. יש הרבה מצוות. האם אנחנו רוצים לקיים את כולם? כן, בגדול. האם אנחנו מקיימים את כולם? גם משה רבינו לא קיים את כולם. אז מה עוזר לנו להשתפר? כאן קיימות כבר מאות רבות של תשובות, ובגדול התשובה היא אינדיבידואליסטית לחלוטין. בכל זאת רובינו נסכים שיש שני דברים עיקריים שמשפרים משמעותית את קיום המצוות שלנו: אווירה דתית מחד, ותחושת צורך מאידך (בדוגמאות: אנחנו מקפידים יותר כשאנחנו בישיבה/מדרשה, או כשאנחנו בסכנה ח"ו).

ה"הוא היה אומר" של השמאל הקיצוני הוא בגדול: הפלסטינים, והדאגה המוחלטת להם. זה מגיע לקטעים פסיכיים, כמו שהוכיחה עמירה הס לפני כמה שבועות, וכמו שמוכיחים כל יום עשרות גופים ואנשים. בכל זאת, מהי נקודת האור בכל הסיפור? הנקודה היא, ש"הם" מעשירים את עולמינו בעמדה ברורה שנוגדת את סדר היום הלאומי שלנו. הם משפיעים על האווירה, וגם מכניסים אותנו למצוקה: אנחנו חייבים למצוא מענה לבעיית זכויות האדם.

עמירה הס ודומיה קנו ביושר את מבול הקללות שניתך עליהם מכל עבר, ברור לכל בר דעת שדעותיהם הזויות עד כדי הזדהות עם האויב. אבל עם מבול הקללות, דומני שמדי פעם כדאי שנשלח להם גם זר של פרחים. זר של פרחים על כך שהם מחייבים אותנו להתייחס אליהם, זר פרחים על כך שהם מחזקים את מידת אהבת הגר שבנו. כן, למרות הדרך המעוותת. אני לא מכיר תחליף אחר לשעון המעורר הזה.

הקמת ארגון "זכויות אדם כחולבן" מטרידה בגלל סיבה נוספת, מוזרה במקצת. מכירים את זה שאתם נותנים צדקה בשביל להרגיש טוב עם משהו רע שעשיתם? זה נראה לכם מספיק? הציבור הלאומי צריך את הקונטרה המוסרית על מנת שלא יהפוך ללאומני, אין מנוס. אם ארגונו של יועז יהפוך לעלה תאנה ולמחזק תחושת העליונות המוסרית כלפי השמאל, אזי יצא שכרינו בהפסדינו. המדרון החלקלק בדרך למצפון מטושטש וכבול הוא קרוב מדי, ומפחיד.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר