סגור

הרב יואל בן נון כותב לחניכי איתמר: שכחתם את תמיכתו של רבין ביישובים?

הרב בן נון קורא לחניכי בני עקיבא באיתמר שלא להחרים את העצרת לזכר רבין ז"ל, ולהגיע כדי לעצור את מלחמת האחים שבקרבנו

הרב יואל בן נון
י בחשון התשעג
,
26 באוקטובר, 2012 10:49
יחצ

יחצצילום: יחצ

אני חבר בבני עקיבא מנעוריי (משנת תשט"ו, אחר כך בגרעין 'אורים'), ומעולם לא עזבתי. מידי שנה אני בא למעמד 'שבת הארגון', במיוחד כדי לשיר את הימנון התנועה - 'יד אחים לכם שלוחה, הנוער החביב'.

לכן אני כותב לכם היום.

כאשר התחלתי את דרכי בבני עקיבא, התחולל בארץ 'מבצע קדש' - ראש ממשלת ישראל אז, דוד בן גוריון הוציא את מדינת ישראל למלחמה נגד הטרור המצרי מסיני, ואף הכריז על 'מלכות ישראל השלישית'. תוך ימים אחדים נאלץ להיכנע לאזהרות של שתי מעצמות על (אמריקה ורוסיה הקומוניסטית), והודיע על נסיגה כוללת. במערכה נפלו 180 חיילי צה"ל.

יש אומרים שהמערכה הביאה לדרום ולמדינה 11 שנות שקט, ויש אומרים שזו הייתה טעות חמורה מתוך עיניים גדולות יותר מידי, ואי הבנה של המציאות העולמית.

הכרתי אז אישה ירושלמית נבונה וטובה, שעבדה אצלנו, והתברר לי שאחיה נפל בסיני. יום אחד ראתה אותי קורא על הקרבות, ואמרה לי שבן גוריון הרג את אחיה ואת כל חבריו שנפלו במלחמה שהוא החליט עליה בגלל האגו המנופח שלו, ועוד הוסיפה קללות נמרצות נגדו. הייתי בהלם. לא תיארתי לעצמי שייתכן לדבר כך על ראש ממשלה בישראל, אבל חשתי את גודל הכאב שלה, ושתקתי.

אחר כך קראתי דברים שאמרו אז אנשי מפלגת העבודה על המחנה הלאומי, ולהפך, וכבר אז הבנתי, שכל ראש ממשלה בישראל עלול להיחשב 'פושע לאומי', בין אם יזם מלחמה (מיותרת, לדעת רבים וטובים), או הסכם 'שלום', שאיננו אלא צורה אחרת של מלחמה, וכפי שאתם בוודאי יודעים, הסכם עלול להיות מסוכן והרסני.

מדינת ישראל קמה במלחמה, ועודנה במלחמה. כל ראש ממשלה בישראל שיזם או אישר פעולות צבאיות, או הסכמים מדיניים, גרם בהחלטותיו למותם של חיילים ואזרחים. היו מלחמות מעטות, שכמעט כל העם היה מאוחד סביב ההכרח להילחם, ורוב המלחמות וכל ההסכמים היו נתונים למחלוקת ציבורית נוקבת.

דוד בן גוריון הוא שהורה לפתוח באש על ספינת הנשק 'אלטלנה', שהביא האצ"ל לארץ כדי לשחרר בנשק הרב שקנו בצרפת (ולפחות בחלק ממנו), את ירושלים וסביבותיה בכוח האצ"ל, כי 'בן גוריון לא יעשה זאת, בהיותו 'כבול' להחלטת ה'חלוקה' של האו"ם. בן גוריון חשב, שאם יהיו בתוכנו כמה ארגונים צבאיים (כמו אצל הפלסטינים), וכל ארגון יילחם על פי דרכו האידאולוגית, המדינה לא תוכל להתקיים.

בחוף תל-אביב נהרגו 20 איש מן ההפגזה שבן גוריון הורה עליה. היו לא מעטים שרצו לנקום. אצילותו של מפקד האצ"ל מנחם בגין מנעה מלחמת אחים, והצילה את אחדות העם במדינת ישראל.

שנים רבות אחר כך נבחר מנחם בגין כראש ממשלה, והוביל להסכמי קמפ. דיוויד, ל'שלום' עם מצרים, לסיני מפורז (מה שגרם לטרור המוסלמי להיאחז בו), להחרבת כל יישובי חבל ימית ולעקירת המתיישבים עד האחרון. נאבקנו נגד מנחם בגין בדרכי מחאה מותרות, ונכשלנו. מנחם בגין ואריק שרון הפעילו נגדנו את כל הכוח של צה"ל, ואנו לא הרמנו יד נגדית, חלילה וחס.

יצחק רבין כראש ממשלה הלך לכיוון ההפוך - הוא הכריע בעד הסכם 'אוסלו', אבל השאיר על כנם את כל היישובים, כולל איתמר, וכולל גוש קטיף עד החממה האחרונה במורג. חבריי ואני נאבקנו נגד ההסכם הקשה הזה, כל עוד יכולנו למחות ולעורר את העם בדרכים המותרות, אבל מעולם לא עלה על דעתנו להרים יד.

תמיד חשבתי, שצריך לדבר דווקא עם המנהיגים שאנו חלוקים עליהם, ולחזק את אחדות העם ככל האפשר, דווקא מתוך אי הסכמה. לכן הלכתי להיפגש עם יצחק רבין כראש ממשלה (פעמים רבות) כדי לבדוק היטב על מה אפשר להסכים, ועל מה אי אפשר. אחרי 'אוסלו' נפגשתי עם יצחק רבין (בארבע עיניים), ובין השאר שאלתי אותו ישירות - אחרי שנתת להם את כל זה בהסכם הביניים, מה תתן להם בהסדר הקבע?

הרים יצחק רבין את עיניו והביט ישר אלי, ואמר - יואל, לא יהיה הסדר קבע, כי על ירושלים אי אפשר להגיע לשום הסדר, אנחנו נמשיך לחיות עם הסדרי הביניים עוד שנים רבות, ושום יישוב יהודי לא זז ממקומו (כולל אלה שרבין התנגד להקמתם).

("איתמר זוכרת לרבין את תמיכתו ביישובים")

ייתכן מאד, שרבים מחברינו האהובים היו היום בחיים אילולא הסכימה ממשלת ישראל בראשות רבין על הסכמי 'אוסלו', אבל גם ייתכן מאד, שאיתמר ועפרה ושילה ואלון מורה, היו נעקרים בתוכניות המלחמה וה'שלום' של המנהיגות האחרת. יש לזה שתי הוכחות עצובות - גוש קטיף, שרבין תמך בו וראה בו מחסום נגד הטרור האיסלמי, ושרון שהחריב את ימית עקר גם את קטיף, ועוד עובדה פחות ידועה -

יצחק שמיר כראש ממשלה הלך לוועידת שלום בינלאומית במדריד גם עם סוריה וגם עם הפלסטינים - שליחיו אז למו"מ החשאי היו דן מרידור ואהוד אולמרט - בניגוד לשרון הם רצו נסיגה בהסכם.

יצחק רבין, לפי בקשתי יחד עם פנחס ולרשטיין), קיבל גם הכרעה על סלילת כביש 60 ממזרח לרמאללה, כדי לאפשר את קיום היישובים, ואתם נוסעים בו מירושלים לאיתמר. בזה קבע רבין את גבול המלחמה הקשה בינינו לבין הפלסטינים מסביב ליישובים, ולא על הקו הירוק. כך הוא עשה גם בסיני, שנים רבות לפני כן.

המחאה שלכם נגד העצרת במוצאי שבת מלאה כאב מובן, אבל יש בה גם אי הבנה בסיסית. דווקא אתם ואנחנו, ודווקא מעמדת אי הסכמה, צריכים להדליק נר לזכרו של יצחק רבין שנרצח כראש ממשלת ישראל (רצוי בשעת הרצח, 21.42 במוצאי שבת), כדי לעצור את מלחמת האחים שבקרבנו, כדי שנוכל לקבל כעם אחד גם החלטות נכונות, וגם החלטות שגויות, ועלול להיות מחיר כבד וכואב בחיי אדם גם להחלטות הנכונות, וגם לשגיאות. כאשר בוחרים ראש ממשלה, מסכימים על האיש שיעשה בשבילנו ועבורנו, גם את השגיאות המרות ביותר. אין דרך אחרת לקיים מדינה עצמאית.

אני קורא לכם לבוא לעצרת בתל-אביב, עם שלט גדול - 'איתמר זוכרת לרבין את תמיכתו ביישובים', להביע את התנגדותנו המוחלטת לכל רצח פוליטי, ולחזק את עמידתנו יחד בגבולות המלחמה וה'שלום', כעם אחד. 'יד אחים לכם שלוחה'.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

עמית הלוי  צילום: צילום: ראובן קפוצ׳ינסקי

עמית הלוי מתכונן לכניסה לכנסת: "רוב גדול בתנועת הליכוד יצביע נגד הקמת מדינה פלסטינית"

קרא עוד