חדשות כיפה

הראי"ה קוק והרצ"יה קיבלו את מסורת הכיפה

מכיוון שידועה דבקותו של הרצי"ה בדברי אביו הראי"ה, תחילה יש לברר מה ידוע לנו מדעת הראי"ה. אח"כ יש לבדוק מה מוכרחים להבין מדברי בנו והאם ייתכן שהיום המציאות שונה. תגובה למאמרי הרב וולפסון והרב אליאש

ביקור יהודים בהר הבית

ביקור יהודים בהר הביתצילום: Sebi Berens/Flash90

הרב עמיחי אליאש והרב אלישע וולפסון מייצגים מחלוקת שיש בין תלמידי הרב צבי יהודה. עובדה ידועה היא שחלק מתלמידי הרב צבי יהודה מורים שמותר לעלות להר הבית, לכן לא שייך לתמוה על "העזתו" של הרב וולפסון להתיר מה שאסר הרב צבי יהודה, שהרי כל מה שכתב הוא ניסיון לנמק את טעמם של המתירים שהם מזקני תלמידיו, ותו לא מידי.

מכיוון שידועה דבקותו של הרב צבי יהודה בדברי אביו הראי"ה, מסתבר שתחילה יש לברר מה ידוע לנו מדעת הראי"ה, ואחר כך לבדוק מה מוכרחים להבין מדברי הרב צבי יהודה (לא כל שמועה חייבים לקבל), האם הוא חולק או מוסיף, ואז לדון האם ייתכן שהיום המציאות שונה.

הרב אליאש הביא כיסוד להנהגה בעניין העלייה להר הבית את דברי הגר"א בשיר השירים ששלושת השבועות נאמרו לענין בניית בית המקדש, וטען שזהו המקור לדברי הרב צבי יהודה שבעניין הר הבית אנו נטורי קרתא. לדבריו כוונת הרב צבי יהודה היא שאנו מנועים מלעשות כל מעשה הקשור לבית המקדש בגלל שלושת השבועות, וצריך הכנה רוחנית של העם שאינה קיימת אפילו כדי שנהיה ראויים לעלות להר. מה גם שאיננו יודעים את המקום. 

אך הלא הגר"א מדבר רק על בניית בית המקדש, ואפילו לא על הקרבת קרבן, ואצ"ל שאינו מדבר על עלייה להר הבית. ידועה מסורת תלמידי הגר"א שאם נקריב קרבן תבוא הגאולה, וידוע מה שדנו הרב קלישר והחת"ס להשתדל בהקרבת קרבן עוד בימי הטורקים. גם הרב חרל"פ כתב שהיתה בו תקוה שיצליחו לפעול אצל שלטון הבריטים להקריב קרבן בפועל, ראה בספר "המקדש אורו של עולם" של הרב ישראל אריאל פרק ל'.

מלבד כל זה הלא בשלושת השבועות נאמר "עד שתחפץ", ובפשטות, כשם שכתב הרצ"י שהצהרת בלפור התירה את השבועה לעניין העלייה לארץ כחומה, כך כאשר הקב"ה נתן לנו את הכח לכבוש את המקום, הותרה השבועה על בניית המקדש. לכן מקור זה אינו מכריח כלל להורות לנו כיצד לנהוג למעשה, בוודאי לא לאחר מלחמת ששת הימים ולא מסתבר כלל שזה היה טעמו של הרצ"י. 

מלבד זה אצל הראי"ה לא מדובר רק על שמועות, אלא על דברים מפורשים שכתב. במשפט כהן (סימן צא) דן הראי"ה האם יכולים לבנות מזבח ולהקריב גם כשלא יודעים לצמצם את המקום, וכתב: 
"העירו האחרונים בזה מצד שאין עיכוב במזבח כל שיעור מדתו, כמבואר בזבחים (סב ע"א) שרק שיעור אמה על אמה מעכב בו, וכולי האי אפשר לומר שנוכל לכוין שיהיה בתוך המקום, גם על פי הספקות של מדידותינו, אבל לפי דברינו מאחר שלמצוה ודאי דצריכין לכל השיעור, ואין אנו ראויים לקיים מצוה זו כהלכתה מפני חסרון חכמה בעוה"ר, א"כ הוי לדידן אינו ראוי לבילה שמעכבת".

מדבריו אלו עולה שאינו רואה מניעה להקריב קרבן מצד חשש לעבור על שלושת השבועות, או משום שאיננו ראויים לעסוק בזה מבחינת הדרגה הרוחנית כפי שכותב הרב אליאש, שהרי נימק את המניעה בחסרון החכמה לדייק בכל מקום המזבח ולא בדברים האלו.

הראי"ה מבחין בין דיוק במציאת כל מקום המזבח שהיה ל"ב על ל"ב אמה, לבין מציאת אמה על אמה כלשהי שהיא בוודאי היתה במקום שבו היו אותם ל"ב אמה. לדעתו מציאת כל מקום המזבח אינה אפשרית בחכמה שיש לנו, אבל מציאת אמה על אמה אפשרית גם על פי כל ספק של מדידה.  

מדברים אלו רואים להדיא שלראי"ה לא היה כל פקפוק במסורת הידועה שההיכל נמצא במקום הכיפה, כי וודאי שאי אפשר לכוון ולמצוא עכ"פ אמה על אמה וודאית, בלי לקבל את המסורת שההיכל נמצא במקום הכיפה. 

יש לציין שרבים מגדולי חכמי ירושלים קיבלו את המסורת על מקום המקדש, כפי שכותב הגאון רבי יהוסף שווארץ מחה"ס "תבואות הארץ" (בתשובה טבת תרכ"ה), וכן רבה של ירושלים הגאון הרצ"פ פרנק זצ"ל ('מקדש מלך' עמ' קכה'), הגרי"מ טוקצ'ינסקי (ספר 'ארץ ישראל' סי' כב') ועוד.

לכן מסתבר שמה שאסר הראי"ה ובעקבותיו הרב צבי יהודה, הוא משום החשש שיהיו אנשים שיפרצו את הגבולות ויעלו בצורה אסורה. זה טעמם של רבים מהחותמים נגד עלייה שגם אם כתבו חשש כרת, כוונתם על ידי פריצת הגבולות, והרב צבי יהודה נקט לשון חריפה "נטורי קרתא" כדי להדגיש את מניעת העיסוק בזה. הדמיון הוא משום שהם מנעו יהודים מלעלות לארץ מחשש שיעלו גם מי שאינם שומרי מצוות ויעשו בה חטאים, ויתכן שזה בדיוק החשש שבגללו הרב צבי יהודה לא רצה שיעסקו בזה.

אך למרות שבפועל הם אסרו, עדיין אין ללמוד מדברי הראי"ה ופוסקים אחרים שדיברו לפני מלחמת ששת הימים, למציאות שזכינו והמקום נכבש על ידינו. בכיבוש הזה נוצר מצב חדש והוא החשש שאם לא יעלו בו יהודים המקום יימסר לשליטה של הגויים, ובכך יעברו על איסור לא תחנם. 

החשש למסירת המקום בפועל לא היה כ"כ חזק בימי הרב צבי יהודה, כך רואים ממה שהדגיש במאמר שציטט הרב אליאש את המציאות שבה הצבא שלנו שולט. אך עצם העיקרון של חומרת איסור לא תחנם ידוע לכולם שבזה דיבר הרב צבי יהודה הרבה יותר ממה שדיבר על עניין המניעה מלעלות להר הבית.

הרצי"ה ראה בעניין זה דבר המחייב מסירות נפש גמורה בגדר של "ייהרג ואל יעבור". הרצי"ה פרסם שזה מחייב גם כל איש צבא, וכשרצו לפנות התנחלות אמר לאלוף הפיקוד לפשוט את מדיו. כל זה נאמר על מסירת סתם מקום מארץ ישראל לאויבים, וכל שכן על מסירת מקום המקדש. 

מעניין לציין שכשעלה עניין ההתנחלות באלון מורה אמר הרב צבי יהודה שזו שאלה כבדה, והוא רוצה להתייעץ עם הרב גורן, ומכאן שהרב צבי יהודה העריך במיוחד את דעתו של הרב גורן גם בשיקולים על עניינים אלו (ראה בספר "בדרך התורה הגואלת" עמ' שלד מקורות לכל הנ"ל).

בעניין העליה להר הבית היו לרב גורן התלבטויות כמבואר בספרו "הר הבית". מיד עם הכיבוש עלה להר הבית וניסה להשפיע על עליית רבים כהלכה. אך לאחר מכן בהיותו רב ראשי נמלך בדעתו וחשש שאם יפרסם שהדבר מותר יהיו כאלו שלא יעלו כהלכה (בעיקר חשש מעליית נשים), ולכן העדיף לנקוט בעמדת שב ואל תעשה. רק לאחר שראה שיש חשש מעשי של מסירת הר הבית לריבונות אחרת, כפי שעלה בשיחות השלום, נמלך בדעתו והחליט לפרסם את ההיתר. 

הרב גורן כתב במפורש (במכתב לעיתון הארץ) שאין לחוש בעניין זה למה שהרבנות אוסרת, כנראה סבר שלא קיבלו את הרבנות כסמכות מכריעה בעניין דברים הנוגעים למסירת שטחים וכדומה, והחליט שהחשש שהמקום יימסר לגויים גובר על החשש שיהיו אנשים שעולים שלא כדין.

לענ"ד לאור החשיבות הרבה שנתן הרב צבי יהודה לאיסור לא תחנם, וההתחשבות של הרב צבי יהודה בעמדת הרב גורן בכל העניינים האלו, ייתכן מאוד שהיה מקבל את העמדה האחרונה של הרב גורן גם בעניין זה. אנו רואים שהמציאות גרמה לכך שהרב גורן שינה את עמדתו, ויתכן שמאותה סיבה גם הרב צבי יהודה שכיבדו מאוד והתייעץ איתו היה משנה את עמדתו.

שינוי נוסף במציאות חל ממש לאחרונה. כאשר הממשלה מגינה יותר על העולים להר הבית, הם הולכים בו יותר בחופשיות, וכתוצאה מזה גם רבו העולים להר. רבנים כמו הרב צפניה דרורי והרב אליעזר מלמד והרב ישראל אריאל עולים להר הבית, ומצלמים אותם הולכים בנעלי בד ואומרים שהמקום שייך לנו ולא לאויבים. הרב צבי יהודה התחשב בעניינים כאלו בפעולות הממשלה המראות שהעם מוכן לקלוט את החשיבות הרוחנית של הר הבית.

גם הדיון המתוקשר בעניין זה בזמן האחרון ואפילו הפירוט של נימוקי האוסרים מוסיף שינוי במציאות שמהווה גורם נוסף להתיר. כך הולך ומתפרסם בציבור שהעליה צריכה להיות אך ורק אחרי ההכנה ההלכתית.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
15.04.2018

1. מאמר יפה מאוד ויש להוסיף דברים חשובים (יצחק ברנד)


קיצור נמרץ מן הטענות נגד העליה, והפירכות ---
טענה א: העולה להר הבית חייב כרת, משום שאנו טמאי מת.---
תשובה: איתה במשנה כלים (פ"א מ"ח) שרק בעזרה חייב כרת ואילו בהר הבית מותר טמא מת להכנס, וכן מפורש בפסחים (דף סז ע"א), נזיר (דף מה ע"א), וסוטה (דף כ ע"ב): "טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה". ונפסק למעשה ברמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ז הל' טו). ----

טענה ב: אנחנו לא יודעים איפה העזרה.---
תשובה: כתב בתשובת הרדב"ז (ח"ב סי' תרצ"א) והובא בברכי יוסף ובשערי תשובה (סי' תקסא ס"ק ה), שאין לנו שום ספק שמקום בית המקדש נמצא תחת כיפת הסלע. ועי' במאמר שלנו מקום המקדש, בביאור הרב יוסי פלאי שיש בזה מסורת רצופה מכל הדורות שאין כלל מקום לפקפק על זה. וכן הרב זלמן קורן בספרו חצרות בית ה' הוכיח מהצד הטופוגרפי של ההר שמכיון שמקום ההיכל נמצא בגובה ההר ואין שום מציאות להניח את ההיכל במקום אחר כי תחת כיפת הסלע הוא המקום הכי גבוה של הר הבית.----

טענה ג: מי שטומאה יצאה מגופו אסור לעלות על הר הבית, ובשלמא לענין טומאת קרי מהני מקוה וזה באמת עושים, אבל יש חשש זיבה שצריך ז' נקיים ומים חיים, והרי הציבור העולה לא עושה זה.------
תשובה: במשנה טהרות (פ"ז מ"ו) מבואר שזיבה לא שכיח ולא חוששין לזה, עי"ש בתוס' יו"ט, וכן מבואר בסוף נזיר שספק זב מותר. וכן מצינו בשוטה שעל אף שמטמא בזיבה (זבין פ"ב מ"א) מ"מ מהני טבילה במקוה לאכול תרומה, ולא חוששין לזיבה להצריך מים חיים, כדאיתא בנדה (דף יג ע"ב)תנו רבנן: "כהן שוטה מטבילין אותו ומאכילין אותו תרומה לערב".----

טענה ד: השר משה מונטיפיורי עלה להר הבית והבן של החוות דעת החרים אותו בגלל זה [הוזכר בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י סימן א) שכתב: יעוין עוד בספר שערי ירושלים שער ה' מהמסופר מה שהשר משה מונטיפיורי עשה נגד רצון כל היהודים אשר בירושלים שהתרו בו שאסור ליכנס שם, וכן בוילקט יוסף מחב' י"ג סימן קל"ד]. וכן הברון רוטשילד נכנס שם, והרא"י קוק (אגרות תרע"ז, ראה לקמן בנספח) כעס מאוד עליו בזה שמטמא המקדש.-----
תשובה: החרם לא היה בגלל שעלה להר הבית אלא בגלל שעלה לעזרה וכעת אין עולים לעזרה, עי' במאמר האם באמת אסור לעלות להר הבית, הוכחות לזה.-----

טענה ה: יש חשש שאולי לא יכירו את המקום ויעלו שלא בכוונה לעזרה שחייב כרת.-----
תשובה: כל העזרה נמצא במקום גבוה כשלשה מטר מן הר הבית, ונקרא "הרמה", ומי שאינו עולה לרמה לא שייך להכנס למקום שחייב כרת.----
אולם במזרח יש עזרת נשים וכן יש חיל, ושם אין היכר, אבל משום זה מתרחקים עד סמוך לכותלי הר הבית, ועכ"פ אין שם חשש כרת כי עזרת נשים וחיל איסורו רק מדרבנן.----

טענה ו: גם מי שעולה ע"פ הדין, יש לחשוש שבגללו אחרים יעלו שלא כדין או בלי מקוה או במקום שחייב כרת.-----
תשובה: מבואר בגמרא (שבועות דף טז ע"א) ובתוס' (שם), שאם יש צורך לחזק האחיזה היהודית במקום סמוך לירושלים, כדי שהגוים לא ישתלטו שם, אין חוששין שבעקבות זה יבואו אחרים להתנהג שלא כדת ויעברו איסורים, גם איסורי דאורייתא, כמו לאכול קדשים קלים חוץ לירושלים . וחוץ מזה יש הנהגה קבועה שלא סוגרים בית כנסת אם יבואו יהודים במכונית בשבת. ע' ציץ אליעזר ח"ג ס' ו' בסוף
וכן מבואר באחרונים שלא גוזרים לעקור מצווה מן התורה אף שיש חשש קלקול ורק לפעמים גוזרים לבטל מצווה כשאינם עוקרים אותה לגמרי
ט"ז אורח חיים סימן תקפח
(ה) (פמ"ג) אין תוקעים בשופר. משום שמא יטלנו בידו לילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר והקשה המזרחי בי"ט נמי נגזר שמא יתקן כלי שיר והאריך בזה ולבסוף לא תי' כלום נ"ל לתרץ דאין להם לגזור ולעקור לגמרי ד"ת שצותה לתקוע ביום זה בשלמא בשבת לא מתעקר לגמרי כיון שבלא שבת תוקעין בי"ט ונראה שזהו בכלל מה שעשו סייג לתור' ולא לעבור על ד"ת דזהו לעבור על ד"ת לעקרו לגמרי ומה"ט ניחא עוד מ"ש ב"י בשם הר"ן מ"ש מילה דדחיה שבת ולא גזרי' שמא יעביר התינוק ד"א ברה"ר ותי' לחלק בין זה לזה בדוחק ולפי מ"ש ניחא דהתור' רבתה בפי' וביום השמיני אפי' בשבת לא רצו לעקור ד"ת בפי' משום גזיר' וכיוצא בזה כתבתי בי"ד סי' קי"ז: וכ"כ שם המ"א והפר"ח----

טענה ז: מותר לעלות להר הבית רק לצורך מצוה, וכעת אין כאן מצוה, ואפילו להתפלל לא נותנים.----
תשובה: מצווה גדולה להתפלל בהר הבית, עי' רש"י (ריש פרשת ויצא) שיעקב אבינו חזר מחרן למקום המקדש כדי להתפלל שם, וכן במסכת תענית שעיקר התפילה בהר הבית, [ושם ניתן לתקוע בשופר וחצוצרות ביחד (ר"ה דף כז ע"א)]. ואם לא נותנים להתפלל בפה, אפשר להתפלל בלב כמבואר ברמ"א (סי' צד סע' ו) בשם הפסיקתא. ובזמן האחרון כבר אפשר גם להתפלל באופן שלא עושים רעש ----
וכן יש צורך של אחיזה במקום כדי שהערבים לא ישתלטו על כל ירושלים, (עי' לקמן כתבה מגורמי בטחון בנושא זה) וכן מבואר בגמרא (שבועות הנ"ל).----
וכן להסיר החילול השם הנורא שח"ו יגידו הגוים איה א-להיהם, שאם הגוים משתלטים על המקום הם אומרים איה א-להיהם, כמו שנאמר ביואל (פרק ב יז): "בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה' וְיֹאמְרוּ חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱ-לֹהֵיהֶם". וממילא מכיון שהקב"ה נתן לנו את המקום במלחמת ששת הימים והסיר את החילול השם הזה, צריכים אנו לשמור זה שלא יבוא לידי גוים ויחזור ח"ו טענה זו.----
וכן התביעה על הקרבת קרבנות ובנין בית המקדש מתחיל עם עליה להר הבית שזה מראה שעושים פעולות מעשיות ולא רק תפילות וצפיה, שאם זה רק צפיה ותפילות, יכולים לחשוב שהכל ירד מן השמים, ואין הדבר כן שאין לנו רשות לסמוך על זה.-----

טענה ח: התגרות באומות, ומכניס סכנה לכלל ישראל.----
תשובה: אלו שטענו זה, טענו זה גם לכל הקמת המדינה וכן לכיבוש של מלחמת ששת המים, ועדיין רוצים להחריב חלקי א"י, אולם לא שייך כלל טענה זו, ואדרבה אנו צריכים לא להניח לגוים להשתלט במקום זה ובכל המקומות כמבואר בשו"ע (או"ח סי' שכט סע' ו) שבעיר הסמוכה לספר יוצאים למלחמה בשבת אפילו על עסקי קש ותבן כדי שהגוים לא ישתלטו בכל א"י, וכן יש כלל (סוטה דף מד ע"ב) תחילת נפילה ניסה, שאם בורחים מן המקום בעקבות פיגועים, האויבים יתחזקו ויוסיפו טרור, ובזה המקום למדנו מדברי חז"ל שאסור להיכנע לטרור, ועזיבת המקום בגלל טרור מוסיף טרור ולא ממעט. וכן איסור מוסר שניתן להורגו הוא בגלל שהמוסר מסכן את הנמסר (עי' ב"ק דף קיז, וברא"ש שם), וכ"ש כאן שאם מוסרים המקום ששייך לכלל ישראל לגוים בגלל טרור, מסכנים כל כלל ישראל.-----
וכן הטענה של התגרות באומות, איסור זה קיים רק בג' אומות, עמון ומואב ואדום, והם כבר לא קיימים, ואדרבה אסור להתגרות ביהודים, ועליה להר הבית אינו מתגרה בגוים אלא הם מתגרים בנו, וכן יש מצוות כיבוש בכל א"י, והג' שבועות שהוזכרו בסוף כתובות כבר נתבטלו כמה פעמים, עי' במאמר ביטול ג' שבועות.

טענה ט: גדולי ישראל אסרו זה, במכתב משנת תשכ"ז, ובשנת תשע"ה.----
תשובה: הנה הרבנים בשנת תשכ"ז שכתבו לאסור העליה להר הבית היה בעיקר מצד שאין אנו יודעים מקום המקדש, ומצד שאחרים ילכו למקום שאסור ללכת או בטומאה, ואחר יותר מארבעים ושבע שנים חתמו עוד כמאה רבנים, בנוסח של "אנן שליחותייהו דקמאי קעבדינן", על אותו איסור, היינו שלא הלכו כלל לבדוק אם במשך הזמן נתבררו עוד דברים, אלא זה מוחלט אצלם שלא שייך עוד בירור, שאילו חששו שיש עוד מקום לברר, איך כתבו אנן שליחותייהו עבדינן, והרי הם לא כתבו שלעולם עד ביאת המשיח לא יתבררו הדברים אלא כתבו לפי מצב שלהם שלא נתבררו הדברים, וכעת נתבררו כל הדברים האלו.-----
וכן החשש שילכו שלא בכוונה במקום שחייב כרת, כפי שנתאר כעת בראיות חזקות שכל העזרה היה על הרמה שהיא גבוה כשלש מטר מחלק התחתון של הר הבית, ממילא מי שלא עולה על הרמה לא שייך להכשל באיסור כרת.-----
וכן באותה שעה לא נתחברו כ"כ ספרים בביאור הלכה על דיני טומאה וטהרה שנוגע להר הבית, אבל לאט לאט הוציאו כמה תלמידי חכמים ספרים על הנושא, כמו "אל הר המור" וספר "אל גבעת הלבונה", והדברים נתבררו הרבה יותר.-----
וכן נשתנו הרבה דברים גם מצד המצב הפוליטי, שבזמן קרוב אחרי מלחמת ששת הימים היה פחד נורא על כל הערבים ולא היה חשש שהערבים ישתלטו על הר הבית, ויהא סכנה בכיבוש של כל היישוב, אולם במשך הזמן פקע פחד הערבים והם תובעים בחזרה כל מה שנכבש בששת הימים ויש סכנה שיקחו זה בכל מיני משא ומתן, ועליה להר הבית הוא שמונע כל זה, [וכבר היה סיפור כזה בתקופת רבין] וא"כ ניתוסף כאן מצוות כיבוש של המקום הזה, והסרת איום השתלטות הערבים על כל א"י.------
ומצב זה גם סיבה שלא לחשוש שאולי יהיו אחרים שילכו במקום אסור ובלי טהרה, כמו שכתבנו במאמר, מכח התוס' שבועות (דף טז ע"א ד"ה אלא בבני הגולה) שבמקום שיש חשש שהגוים ישתלטו על המקום לא חוששין לחששות כאלו.----
וצריך לדעת שכל אלו הרבנים שחתמו בשנת תשע"ה, לא הזכירו מילה על הסכנה שיוצא מזה, אלא מצד החשש שחששו בשנת תשכ"ז, ואז בודאי לא היה סכנה.----

טענה י: הרבנות הראשית אסרו זה וצריך לשמוע לרבנות הראשית.-----
תשובה: הרבנות הראשית פרסם בעצמו שמי שרבותיו מורים להתיר אנו לא אוסרים. ובעיקר ידוע שהרבנות הראשית לא מתיימר בעצמו לעשות הלכות שלא היו נהוגים מקדמת דנא. עי' בזה במאמר למה גדולי ישראל לא הולכים עם תכלת, עדות של הגאון הרב מנדל שפרן שליט"א וכן עדות הגאון הרב שמואל אויערבך שליט"א בהנהגת גדולי ישראל שלא מוכנים לחדש מצוות שלא היו נהוגים עד עכשיו, וממילא זה בודאי כולל גם מצוות עליה להר הבית ובנין בית המקדש והקרבת קרבנות.----

טענה יא: אנחנו לא ראויים לדבר כזה, וצריך להמתין עד שכלל ישראל יהיה ראוי לזה.----
תשובה: אין כזה הלכה שכדי לקיים מצוה צריך להיות ראוי, וכן בית שני בנו בזמן שחלק מכלל ישראל היו מחללי שבת ונישואי תערובת, ובנים של הכהן גדול התחתנו עם גויות, וכן הבן אדם לחבירו היה ירוד כמבואר בספר נחמיה, ובכל זאת בנו את בית המקדש. מה שקובע הוא האפשרות ולא בודקים מעשה כלל ישראל. וזה שייך גם לעליה להר הבית.-----

טענה יב: אלו שעולים להר הבית הם משולי השוליים של החברה [מדובר בציבור החרדי], ודברים כאלו צריכים להגיע מגדולי ישראל [כך הוא טענת עיתונאים].-----
תשובה: אין כלל בזה, יש דברים שבאים דווקא מלמטה, כעין שמצינו בבבא בתרא (דף י ע"ב) "כי הא דיוסף בריה דר' יהושע חלש, אינגיד. א"ל אבוה: מאי חזית? א"ל: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. א״ל: עולם ברור ראית".----
וכן מצוות תכלת בא מלמטה, עי' במאמר למה גדולי ישראל לא לובשים תכלת, שגדולי ישראל בעצמם מעידים שדברים שלא היו נהוגים לא יבוא מכוחם, וכל הקמת המדינה בא מהרבה יותר מלמטה כידוע. וזה סוד של לוט ובנותיו, ועי' מלבי"ם (סוף רות), ובוודאי שזה לא מצדיק לעשות עבירות ח"ו אבל כאן מדובר במצווה גדולה, רק שזה בא מלמטה.----
וכן דוד המלך חשדו אותו שהוא ממזר, עי' ילקוט המכירי המובא בחיד"א (ספר יוסף תהילות, תהלים סט י), וז"ל החיד"א: "'מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי' [תהלים סט ט]. אפשר במה שמצאתי בספר קדמון תורת המנחה כ"י שהביא מרז"ל [ילקוט המכירי תהלים קיח כח], דישי תבע לשפחתו, וגילתה לאשתו ונשתנית, וחשב שהיא השפחה ובא אליה, ונתעברה מדוד. וידעו הבנים שהיה ישי פרוש מאשתו, ואמרו לו ראה אמנו הרה לזנונים, ורוצים להרגה לה ולעוברה, ואמר להם, אביהם הניחו לה שתלד ולא תוציאו לעז עליכם, ויהיה הולד מאוס ועבד לכם, זהו תוכן דבריו. ומה שרצה ישי לבא על שפחתו, כבר פירש הרמ"ע ז"ל שהיה רוצה לטהר זרעו (וכמו שכתבתי במקום אחר בס"ד). וזהו שאמרו 'מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי', שחשבו שאני ממזר. 'וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי' שחשדו על אמנו שזינתה. ומצד אחר 'כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי' וגו'". עכ"ל החיד"א.----
וכן אמרו חז"ל (אבות ב ה) במקום שאין איש השתדל להיות איש, והיינו שאה"נ הדבר היה אמור לבוא מלמעלה, אבל מכיון שזה לא שייך לבוא מלמעלה, שהרי גדולי ישראל לא רוצים לחדש מצוות שנתאפשר קיומן כעת, ממילא זה בא מלמטה.---
וכעין זה למדנו שיש הלכות שבאים מלמטה, במשנה מסכת עדויות (פ"א מ"ג; הובא בשבת דף טו ע"א): "הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין המקוה, אלא שאדם חייב לומר בלשון רבו. ושמאי אומר תשעה קבין. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה. אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, וקיימו חכמים את דבריהם".---
ופירש רש"י (שבת שם): "שני גרדיים משער האשפות - במסכת עדיות מפרש למה הוזכר שם אומנותם ושם מקומם, לומר שלא ימנע אדם עצמו מבית המדרש, שאין לך אומנות פחותה מגרדי, שאין מעמידין ממנו לא כהן גדול ולא מלך, כדאמרינן בקדושין (דף פב ע"א), ואין שער בירושלים פחות משער האשפות, והכריעו בעדותן כל חכמי ישראל".----
וכן דוד המלך היה מן השפלים, וכן התחיל למלוך דוקא בשפלי שפלים, כמ"ש בשמואל (א, כב ב): "וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ", וא"כ טענה זו מחזק את הענין ולא מרחיק הענין.---
ועכ"פ אנו מצפים שהישועה תבוא בקרוב ונזכה להקריב קרבנות ולבנות בית המקדש.-----


נספח: הרב מדן חושף: השב"כ בעד עליית יהודים להר הבית-----
בכנס בנושא הר הבית וזכויות היהודים לעלות למקום, חשף הרב יעקב מדן שיחה שקיים עם ראש השב"כ וראש המחלקה היהודית, בה הם טענו כי "אם לא יעלו יהודים להר, נאבד את האחיזה בהר הבית"------
יונתן אוריך, כיפה, י"ט תמוז תשע"ג
במרכז מורשת בגין התקיים אמש (ד‘) יום עיון בנושא הר הבית וזכות היהודים לעלות להר. באירוע השתתפו הרב דוד סתיו, הרב יובל שרלו, הרב יעקב מדן ופעילים מרכזיים למען העלייה.------
הרב מדן חשף אמש, בדבריו בכנס, כי השב“כ עצמו בעד עליית יהודים להר הבית. ”ראש השב"כ וראש המחלקה היהודית אמרו לי שאם לא יעלו יהודים להר, אנו נאבד את האחיזה בהר הבית“, סיפר הרב מדן, ”בעבר נקראתי לראש השב"כ והוא נתן לי על הראש שאם לא נעלה להר לא נוכל לעמוד ולהיאחז בהר הבית. לפני חודשיים אמר לי ראש המחלקה היהודית שהוא מתגבר את הכוחות בהר והוא לא מבין למה יהודים לא עולים. אם בכירים מהשב"כ אומרים זאת אז מי אני שאתווכח? ערבים עושים את צרכיהם על ההר ומשחקים כדור-רגל, זהו חוסר מודעות של מנהיגי המדינה“.

דווח על תגובה לא ראויה
15.04.2018

2. הנ"ל הינו מבזה ת"ח ידוע (יהודי פשוט)

רב צעיר שאין לפלפוליו משקל בעניין חמור זה

דווח על תגובה לא ראויה
15.04.2018

3. מאמר יפה, מדוייק ולא מתהלם. גם תגובה 1 מעשירה מאד. יישר כח לכותבים (רועי)

דווח על תגובה לא ראויה
15.04.2018

4. איך אתם מפרסמים כתבה של הרשע הזה שחייב נדוי על בזוי ת"ח?!! (אלי)

דווח על תגובה לא ראויה
16.04.2018

5. למה ביזה ת"ח? (דוד)

אתם בטח מתכוונים לרב אבינר שהרב אלבה יוצא נגדו תדיר.
אבל תמה אני על דבריכם, הלוא הרבה מגדולי הדור הקודם והנוכחי כבר כתבו שאסור לרב אבינר להורות בענייני טהרת המשפחה והוא בכל זאת ממשיך להורות. לכן יש שאמרו שהוא אינו יכול להורות בשום דבר כיוון שאם חשוד על משהו מסוים, למה שלא יהיה חשוד על דבר אחר?!

דווח על תגובה לא ראויה
16.04.2018

6. ביקורת והשמצות שאינן ענייניות. (חוה אלבה)

עד כה אין שום ביקורת עניינית. ובאשר לפרשת הרב אבינר, כבר בשנת תש"ע בעלי זכה לתמיכה בלתי מסויגת מצד כבוד הרב ליאור שליט"א. הוא לא פעל על דעת עצמו בלבד. לפרטים:

https://m.facebook.com/נפגעי-הרב-אבינר-1978410565753945/

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

השר אריאל בביקורו הקודם בהר הבית צילום: ללא קרדיט

הירדנים הטילו וטו ובקשת השר לעליה להר הבית נדחתה

קרא עוד