הפרטים הקטנים

בעולם של היום אנחנו לא שמים לב. אנחנו שקועים במכשיר הסלולר ובעצמנו ולא רואים את הסביבה שלנו. אנחנו משתמשים בציניות ובהומור גם במקומות שצריך רק עיניים ולב

דורון ביינהורן
כט באדר ב'
,
31 במרץ, 2014 18:17

צילום:

בחודשיים האחרונים אני כותב ב'כיפה' טור שבועי אישי. חודשיים זה מעט מאוד זמן בכל קנה מידה. אני עדיין "צעיר" בכתיבה ובכל זאת רציתי לשתף אתכם בתובנות שלי מתקופה זו.

הטור נכתב במבט אישי ומספר על נקודות מפגש שלי עם אנשים, אירועים וסיטואציות שונות. בכל שבוע צריך להביא טור חדש עם נושא חדש, דבר הגורם לי להסתובב שבוע שלם בחיפוש אחר נושא.

אבל מלבד המחשבות על נושא הטור יש פה נקודה עמוקה יותר.

כבר חודשיים שאני מסתובב ברחוב, בעבודה, בהפסקת הצהריים, בלקיחת טרמפיסטים ושם לב. אני שם לב לדיבורים מסביבי, אני שם לב לאנשים, אני שם לב למעשים של אנשים.

אוהבים? תנו הצצה לטורים האחרונים של דורון:

- סרבני החיים

- נוער שוליים

- ארבעה ברכב אחד

- שרוליק

- בנט שכח אותי!

- מוחמד ואני

לפני כמה שנים התפללתי בשבת בבית כנסת של חמי וחמותי, זה היה אחרי שבוע קשה בעבודה ובאמת הייתי טרוד באותה שבת. אחרי התפילה ניגש אליי אחד המתפללים בבית כנסת, אדם ידוע ומוכר שעומד בראש חברה גדולה, הוא הניח יד על כתפי ושאל: "מה עובר עליך דורון? הכל בסדר? אני רואה שאתה טרוד".

האיש הזה ישב בקצה השני של בית הכנסת, הוא לא דיבר איתי באותו יום ובכל זאת הוא שם לב. הופתעתי מהיכולת שלו לאבחן אבל מהיכרות עם האדם ידעתי שכך הוא חי. הוא הגיע למה שהוא הגיע גם בזכות זה שתמיד הוא שם לב לפרטים ולאנשים, הוא תמיד יודע לזהות את אלו שצריכים עזרה ולתת להם אותה. הזיכרון של הסיפור הזה נשאר אצלי צרוב, בסך הכל הוא שאל לשלומי אבל הוא נתן לי את ההרגשה שמישהו רואה אותי ומרגיש אותי.

בעולם של היום אנחנו לא שמים לב, אנחנו שקועים במכשיר הסלולר ובעצמנו ולא רואים את הסביבה שלנו, אנחנו משתמשים בציניות ובהומור גם במקומות שצריך רק עיניים ולב. הסביבה שלנו נותנת לנו כל כך הרבה פרטים, תגובות ויכולה ללמד אותנו המון אבל אנחנו לא רואים אותה. הקדמה הטכנולוגית ואיכות החיים היחסית גבוהה מאפשרים לנו לדעת הכל, לצרוך מידע מכל העולם בזמן אמת ולהיות מעודכנים בפרטים הכי קטנים של כל סוגיה. למרות זאת ואולי בגלל זאת אנחנו לא מצליחים "לחיות" את הפרטים. המידע מציף אותנו ואין לנו זמן להרגיש את הילד, החבר או השכן.

לא מזמן התפרסם שאדם שלקה בליבו באמצע הרחוב שכב על המדרכה ואף אחד לא ניגש לעזור לו. אין לי ספק שהרבה אנשים הבחינו בסיטואציה ובכל זאת לא ניגשו לעזור. אלו שלא ניגשו לא עשו זאת מתוך רוע לב, אלא מתוך חוסר בתשומת לב.

אז כשאתם הולכים ברחוב, נוסעים באוטובוס או מדברים עם חבר בבקשה תשימו לב, שימו לב למצוקות של האחר שימו לב לצרכים של האחר. תמיד אוהבים לדבר על "האנשים השקופים" וזה בהחלט חשוב אבל לתחושתי כולנו נהיינו "אנשים שקופים" בדור הסמארטפון.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מנקים לפסח. השנה יש להקל צילום: shutterstock

"ביעור חמץ - באקונומיקה. הגעלת כלים - בבית"

קרא עוד