סגור

הכניסה למצרים קדמה ליציאתה

השואה, ההתנתקות, יציאת מצרים, וההפיכה במצרים. חננאל ארמן קושר בין הדברים, ויוצא עם מסקנות אופטימיות למחצה

חננאל ארמן
ג באב התשעג
,
10 ביולי, 2013 15:59
James Buck-cc-by

James Buck-cc-byצילום: James Buck-cc-by

ויכוח ער ניטש עד היום בשאלת הקשר בין השואה להקמת המדינה. המחלוקת גדולה, אבל מוסכם על כולם שהשואה הייתה ועודנה סיבה וגורם משמעותי להקמת מדינת ישראל, גם אם לא הסיבה המכרעת. אם בגלל העלייה הרבה בעקבות השואה, אם בגלל ההצדקה ההישרדותית לזכותנו לארץ משלנו. למרות זאת, ברור לחלוטין שאין אדם שיכול לומר "השואה הייתה שווה את זה, ולו בשביל הקמת מדינת ישראל". לאיש הזה היה מגיע תא בכלא, או בבית המשוגעים. עם זאת, ברור ששיבת ציון והקמת המדינה היו מהדברים המשמעותיים והטובים ביותר שקרו לעם ישראל, והנסיבות הנוראות שקרו ברקע לכך, הם חלק בלתי נפרד מהעובדה הזו. וכי יש מי שיכול להכריע משהו לגבי השורה התחתונה? אנחנו יכולים לומר שהשואה הייתה איומה ונוראה, ושהקמת מדינת ישראל זה אחלה דבר סה"כ. כששואלים אותנו על הקשר בין הדברים, נגמגם, נפטיר משהו על זה שישראל הייתה קמה גם כך, או שזה חשבונות שמיים וזה לא מעניינו.

הרב ישראל רוזן התבטא בשבת האחרונה מעל דפי "שבת בשבתו" והביע את תמיכתו ברעיון "מדינה אחת לשני עמים" (ובקשר לדמוגרפיה הוא כתב: "וה' יעשה הטוב בעיניו"). בדבריו, הרב רוזן הזכיר גם את העובדה היבשה ש"עזה מחוץ לתחום". נתתי קרדיט לרב רוזן, אבל ברור שבכל הזיה ל"פתרון מדיני" שנשמעה פה מאז ההתנתקות (על ידי גורמים רבים בימין בכלל ובבית היהודי בפרט), עזה מוזכרת כישות זרה ועוינת שלא קשורה לישראל. כלומר, בלי להרגיש, תוצאות ההתנתקות משמשות את הימין להצגת פתרון מדיני. במישור האסטרטגי קשה למצוא הצדקות להתנתקות כיום, שהרי ירו עלינו בלי סוף רקטות, חטפו את שליט ולא ממש השתפר לנו המצב בזירה הבינלאומית, אבל לכאורה הרווחנו ניתוק מוחלט של גורמי טרור פנאטיים מישראל, עובדה שבהחלט ייתכן שתשמש אותנו במבחינה מדינית-ביטחונית, ותשפר את מצבינו בטווח הארוך (מאוד). אבל לכל הרוחות. גם אם בעוד מאה שנה נגלה שהיה לנו שקט "בזכות ההתנתקות", האם נצדיק אותה? האם נצדיק את העובדה שעזבנו את אדמות הארץ וגרמנו לצה"ל להעיף חלוצים מהבית לטובת טרוריסטים? ברור שלא. אבל ברור שהפריזמה השחורה-לבנה בה ההתנתקות נראית לעינינו כיום, תהיה מעט אפורה יותר.

מקור הרעיון לדברים הוא באירועי הימים האחרונים במצרים, שעוד חזון למועד בנוגע לתוצאותיהם. כמו כל ישראלי ממוצע, נחרדתי מתוצאות ההפיכה הקודמת (לפני כשנתיים), שגרמה לעליית האחים המוסלמים במצרים. היה נראה כאילו "הסכם השלום" שלנו הולך להיקבר עמוק באדמה, ובמקומו נקבל מדינת טרור עם F-16. ומה מתברר? שהעסק לא סגור. אמנם פרשנים רבים עוד סבורים שהמצב שיוצר לאחר ההפיכה הנוכחית יהיה גרוע יותר משלטון מורסי, אבל תודו שזה מפתיע. הנה, היינו סגורים שיש לנו מדינת טרור ענקית, ובמקום זה המחנה המתון במצרים עושה הפיכה, הצבא המצרי משמיד מנהרות טרור בהיקפים שלא נראו, וייתכן שאנחנו בישראל (והם במצרים) נקבל מצב טוב עוד יותר ממה שהיה לנו בתקופת מובארק. או שלא, אבל מי יודע.

אני מודה, הטור מעט בנאלי. מה אמרתי סה"כ? שב"כל רע יש טוב"? ש"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"? ש"רק ה' יודע מה יקרה"? טוב, אמרתי את כל הדברים האלה. בכל זאת החלטתי לפרסם. למה? תמיד טוב להיזכר בזה שבשביל לצאת ממצרים היינו צריכים להיכנס אליה. אנחנו לא ממש זוכרים את זה. השליליות והעקשנות פושות בנו כנגע. לשמאלן קיימת הנטייה לקטול את דברי הימני מפני שהוא ימיט עלינו אסון, והימני מכסח את דברי השמאלן, כי כולנו נכחד אם נקשיב לו. החרדי לא רוצה להתגייס מפאת הרס עולם התורה, ולדתיים לאומיים ברור שאפשר גם וגם. ניתן להוציא מסקנות חיוביות ושליליות מהמציאות הזו. מצד אחד, התוצאות הבלתי צפויות קצת מערערות לנו את תחושת השליטה במציאות, את האמונה בדרכנו. מצד שני, נוצרת הזדמנות לוויכוחים אידאולוגיים קצת פחות לחוצים, נוצר מקום לביטחון ואמונה. תלוי איך מסתכלים על זה.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

יו"ר הקואליציה מיקי זוהר צילום: כיפה

מיקי זוהר לכיפה: "אני פועל לכך שהממשלה לא תתחייב להקמת מדינה פלשתינית"

קרא עוד