גאווה ודעה

תורה ועבודה, הוא כנראה אמר, הם השילוב, החיבור הנכון בין עולם התורה לעולם המעשה, בין העולם היהודי לעולם של עבודה והשתלבות בכל תחומי החיים בארץ הזאת, הוא אמר ואנחנו הקשבנו

רותי לקס
כא בסיון התשעה
,
08 ביוני, 2015 16:06
shutterstock

shutterstockצילום: shutterstock

שבת פרשת כלשהי, סניף בני עקיבא אי שם בצפון הארץ. שלושים ומשהו שנים לאחור. המדריך הנערץ בן החמש עשרה מושיב אותנו, חמישים חניכים בני שתים עשרה, בלתי מתעניינים בעליל, מעדיפים לשחק 'חיי שרה', או 'רווק זקן' לחליפין, ומנסה שוב להסביר לנו את משמעות צמד המילים "תורה ועבודה" ולמה בחרה תנועת הנוער שאליה אנחנו מגיעים כדי לשחק מחניים, לחרוט אותם על דגלה.

'תורה ועבודה', הוא כנראה אמר, 'הם השילוב, החיבור הנכון בין עולם התורה לעולם המעשה, בין העולם היהודי לעולם של עבודה והשתלבות בכל תחומי החיים בארץ הזאת'. הוא אמר ואנחנו הקשבנו, ואחריו באו לאורך השנים עוד הרבה מדריכים, מורים, חברים, שחזרו ואמרו את אותו דבר במילים אחרות. מסבירים לנו ולעצמם את הדרך שבין העולם החרדי לחילוני, את הבחירה, את השאיפה להיות גם וגם, גם פה וגם שם, לחיות על קו התפר.

עד כאן, או לפחות עד הפעם הראשונה שבה אנחנו נקלים בזה אופן חזיתי, נדמה שהעניין פשוט. שאין בעיה, אין סתירה, שאפשר לשלב, לאזן, לאחוז בחבל משני קצותיו, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, או כל ביטוי אחר שמנסה לחבר בין העולמות, בין שני צדי גשר.

אבל אז, מתי שהוא, בצבא, במהלך הלימודים האקדמיים, באיזו שהוא מקום עבודה, אנחנו נתקלים לראשונה בשאלות הקשות באמת. אלה שלא נשאלו על רצפת סניף בני עקיבא, שלא עברו לנו בראש אפילו, שמצריכות תשובות אמיצות, כנות, וכן - גם איזו שהיא בחירה ולקיחת צד.

כזו בדיוק היא שאלת היחס להומוסקסואליות.

אחת השאלות שמחייבת אותנו, להסתכל בראי, לעמוד זקוף ולשאול את עצמנו במה אנחנו מאמינים? את מי אנחנו אוהבים יותר - את אמא או את אבא? מה הנטייה שלנו?

ואז נו, אין מה לעשות, אז צריך להודות על האמת, באיזה שהוא אופן לבחור צד, בקושי, בלב כבד, בהבנה שיש פה משהו שאנחנו ממקמים במקום השני, שיש ויתור, יש יותר ופחות ושאי אפשר לאהוב את אמא ואבא באותה מידה גם אם מאד רוצים. ואנחנו בוחרים. למשל בשאלת ההומוסקסואליות אנחנו בוחרים לקבל את מה שמוגדר כדעת ההלכה, או את הצד השני, זה שמקבל למרות העמדה ההלכתית, את זכותם של אנשים לחיות חיים שלמים, בדיוק כמו אלה שאנחנו רוצים לעצמנו, גם אם מדובר באתגר לא קטן לתפיסת העולם הדתית שלנו.

זה קשה. זה לא פשוט וזה אומר לנו משהו מאד בסיסי על עצמנו ועל המיקום שלנו על ציר המחויבות שבין 'תורה ועבודה', בין שני צדי קו התפר. אבל זו שאלה שצריך לשאול, לפחות את עצמנו, ותשובה שצריך לתת לעצמנו, וכן גם לחברים טובים מתוך הקהילה הדתית הגאה שאימצנו לאורך השנים, אלה שהבטנו להם בלבן שבעיניים, הבנו איפה הם עומדים ועם מה הם מתמודדים, ולא יכולנו להתעלם.

הכותבת היא סופרת, ספרה 'עד שתגיעי למקומה' עוסק בין השאר במערכת יחסים חד מינית, בתוך הקהילה הדתית

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ארכיון צילום: shutterstock

מה יהא על הסבים, הסבתות והקשישים בליל הסדר?

קרא עוד