אתמול פרסם הלמ"ס נתונים בדבר כמות היהודים בעולם. פרסום זה בא בסמוך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה מתוך השוואה האומרת כי מספר היהודים לפני השואה היה גדול ממספר היהודים היום.
הנתונים מעידים על משבר גדול בעם היהודי, כאשר משנת 1948ועד היום גדל העם היהודי ב-26%, בעוד שאוכלוסיית העולם כמעט שילשה את עצמה בתקופה זו. ההסבר לכך היא ההתבוללות המשתוללת בעולם היהודי על פני כל הגלובוס.
מן הצד השני, יש מהפך עצום בכמות היהודים הגרים בארץ ישראל, כמות שגדלה פי עשרה מאז קום המדינה. מטרתה של מדינת ישראל היא להיות בית לאומי לעם ישראל ולכאורה, היא הולכת ומיישמת חזון זה, אולם היא איננה מצליחה להיות אבן שואבת של שייכות ומשמעות לעם היהודי כולו.
דומה כי פרסום זה דווקא בערב יום הזיכרון לשואה בא להציב בפנינו תמרור אזהרה גדול. נכון שמעמדו הפיזי של העם היהודי החזק והבטוח ביותר מזה אלפיים שנה, כי במהלך הגלות היה העם על קהילות נתון למרמס ולרדיפה ולהסדיר של כל עריץ ושליטה. במובן הפיזי מדינת ישראל עומדת ביעד שהציבה לעצמה.
אולם מבחינה רוחנית אנו חיים בעצם בשואה רוחנית וחברתית, שהרי העם היהודי אמור היה למנות לפחות 30 מליון איש, ביחס לגידול של כלל האוכלוסייה בעולם והנה הוא מונה כחצי מכך. במהלך שבעים השנה הללו איבדנו כ-15 מיליון יהודים כתוצאה מהתבוללות נוראית זו.
האם ניתן להשוות בין מוות הנובע מן השואה הנוראה והאכזרית להתבוללות הרוחנית הנובעת מבחירה אישית של אנשים החיים בעולם החופשי?
חכמינו השוו בין שני חגים - חנוכה ופורים. בחנוכה אנו חוגגים את נס ההצלה הלאומי, את עצמאות העם בארצו ואת ההצלה מן ההשמדה הרוחנית שרצו היוונים ליוון את העם, ואילו בפורים אנו חוגגים את ההצלה ממוות לחיים, מגוריו של המן הרשע שרצה להשמיד את עם ישראל.
חכמינו הסבירו שלכן אין סעודת מצווה בחנוכה אלא רק הלל והדלקת נרות, כי ההצלה היא רוחנית ואילו בפורים יש סעודת מצווה בגלל ההצלה הגשמית. הרי ששמד רוחני חמור מבחינה מסוימת לא פחות מהשמדה פיזית.
נראה כי נתונים קשים אלו צריכים להציב בפני מדינת ישראל יעד קשה, הכרחי ומחויב המציאות - מניעת ההתבוללות. דבר זה תלוי רק בעם היושב בציון, כי היום ברור שכאן המרכז היהודי הגדול והמשמעותי בעולם, כי רק כאן יש עתיד לעם ישראל.
תפיסה והבנה זו מחייבת היערכות ציבורית, חברתית וממשלתית אחרת לגמרי ממה שהיה עד היום.
יחד עם זיכרון השואה הפיזית הנוראה, שכמובן יש לה משמעות רוחנית גדולה, עלינו לחשוב כיצד למנוע את האסון הרוחני-חברתי של העם היהודי בכללותו. זוהי חובתנו הלאומית, כי ההתבוללות היא אסון לאומי.