אבי גבאי מאמין לכל הסטריאוטיפים שהודבקו למצביעי הליכוד. הניסיון הכל כך מגושם להעביר אותם אליו באמצעות אמירות מתחנפות וטריקים שחוקים שייך לימי סלאח שבתי. קל לדמיין את חבורת יועציו מתכנסת ואומרת לו את מה שבמפלגת העבודה יודעים כבר שנים: אין לשמאל כח אלקטורלי לנצח את הבחירות, והאפשרות היחידה תהיה באמצעות תרגילי הונאה ותעמולת רמיה. "אנחנו צריכים," הם מסבירים לו "להעביר אליך מהליכוד 4 מנדטים, קצת ספרדים שלא מחבבים את ביבי, קצת מסורתיים, קצת שונאי ערבים, נערבב אותם עם משפטים באנלים על השמאל ששכח להיות יהודי, ננזוף בזוהיר בהלול, נתחייב לא ללכת עם הרשימה המשותפת, נתמוך בחוק המסתננים ונבטיח לא לפנות ישובים." הם מתים על זה הליכודניקים.
מאחר והליכודניק המסורתי אכן מתחבר לסט המסרים הזה, נותר היה לגבאי רק לקחת בחשבון שהתרגיל הזה כבר נוסה עליו בעבר ולמרות שנחל אז הצלחה, אי אפשר יהיה להשתמש בו בשלישית.
הפעם הראשונה היתה בבחירות 1992 כשרבין התחייב להיות מר בטחון ולעמוד ב- 3הלאווים: לא למו"מ עם אש"ף, לא למדינה פלשתינית ולא לירידה מהגולן. וכך, תחת מסע דה לגיטימציה כנגד הליכוד ויצחק שמיר עם ה'מושחתים נמאסתם,' זלגו להם שמאלה כמה מנדטים שהעבירו את שלטון הליכוד למערך והביאו את ערפאת לישראל. והיה גם היה מו"מ עם אש"ף והובטחה מדינה פלשתינית ורבין התחייב לרדת מרמת הגולן.
הפעם השניה היתה בבחירות 1999 כשאהוד ברק קרא למערך 'ישראל אחת,' וייסד את עשרות העמותות הפיקטיביות שהביעו דאגה לעולים החדשים ולזוגות הצעירים ולנהגי המוניות ולחד הוריות ולכל חלכאי העולם, עם סיפורי הזקנה במסדרון ועם קמפיין שכולו דאגה לעניינים חברתיים. בלי אף מילה מדינית-ביטחונית.
רגע אחרי נצחונו נשכחה לה הזקנה לטובת מהלכי שפרדסטאון וקמפ דיויד בהם התחייב לאסד לרדת מכל רמת הגולן, ולערפאת לוותר על רוב חלקי ירושלים העתיקה, על רוב מוחלט משטחי יהודה ושומרון, על פינוי כ- 60 ישובים, לאפשר לו הקמת מדינה פלשתינית ולהתיר להביא אליה מאות אלפי ערבים במסגרת זכות השיבה.
רק העקשנות הערבית הצילה את ישראל מקטסטרופה. אבל הלקח נלמד. וכשבוז'י אמר בבחירות 2015 שהוא ישמור על נתניהו מאוחדת והתכוון לירושלים מאוחדת, כולם כבר הבינו שהוא רוצה להתאחד רק עם השלטון.
**
מעניין היה לשמוע בשבוע שעבר את אהוד ברק מתראיין לערוץ 2 ומותח ביקורת על הימשכות חקירות נתניהו. מבחינתנו ניתן לסיים את החקירה כאן ועכשיו. כשנשאל על העובדה שגם חקירת פרשת העמותות נמשכה 16חודשים, השיב שאכן גם אותה ניתן היה לסיים בתוך 3 שבועות.
ייתכן. אבל ברק העמיד פני נבעך, שכל עוזריו ויועציו ניהלו את הקמפיין ואולי הקימו את עמותות הקש אבל לו אישית אין מושג. כדי לאפשר את סיום חקירת העמותות בתוך 3 שבועות היה על ברק לשתף פעולה עם החוקרים, ולהגיד לבוז'י הרצוג ולבכירי מטהו לדבר במקום לשתוק. אבל ברק העדיף להיתמם. הוא לא ידע ולא שמע, וגם לא מצא עניין מיוחד להורות לאנשיו לסייע למשטרה לחשוף את תעלוליו.
יתרה מכך, חקירת פרשת העמותות התארכה 16 חודשים כי הפרקליטות והיועמ"ש נתקלו בתופעה מדהימה של מדינות זרות וידידותיות המסרבות לסייע לישראל לבצע חיקור דין בארצם. גורמים עלומים, הסבירו אז בפרקליטות, דאגו לסגור את הדלתות בפני מערכת אכיפת החוק הישראלית.
הטור מתפרסם בעלון שביעי