במאמר דעה, שנכתב ב'כיפה' בשם "המחלקה לקידום הכשרות בארגון כושרות", נטען כי פסיקת בג"ץ קבעה שגופי כשרות כגון 'השגחה פרטית' "לא יוכלו לתת תעודות מכל סוג שהם, ורק בית העסק יוכל להציג מצג אמת של מה שקורה בבית העסק". במאמר ביקשו הכותבים גם כי "האמת והיושר יהיו נר לרגלם של כלל הצדדים". אם כך, ראוי כי גם הם ידייקו בדבריהם.
פסק הדין, שניתן בדיון נוסף בבג"ץ לפני כשלושה חודשים, קבע כי חוק איסור הונאה בכשרות אכן מעניק לרבנות מונופול על מתן "תעודת הכשר" לבתי עסק, אך, כדברי השופטת נאור: "אין בכך כדי למנוע ממנו [מבית העסק – א.ק.] להציג מצג אמת בכתב, המפרט את הסטנדרטים עליהם הוא מקפיד ואת אופן הפיקוח על שמירתם". בהמשך, מתייחס גם השופט ג'ובראן, אחד השופטים בדעת הרוב בפסק הדין, פעם נוספת לחשיבות הפיקוח: "יש מקום להידרש גם לגורם המפקח ולסטנדרטים הנהוגים תחת פיקוחו... פירוט זה יש בכוחו להגשים את תכליתו הצרכנית של חוק איסור הונאה בכשרות".
כך, בניגוד למה שעולה מהמאמר של ארגון "כושרות", פסק הדין לא רק מאפשר אלא גם ממליץ ומעודד התייחסות לגורם המפקח על שמירת כללי ההלכה במסגרת בית העסק. בהתאם לכך, ארגון 'השגחה פרטית' מנחה את בתי העסק לגבי כללי הכשרות ואופן הפיקוח, בכדי שיוכלו לתלות בבית העסק הצהרה מתאימה, ללא שימוש ב"מצג כשרותי" כלשהו, אודות הכללים שנשמרים במקום. הצהרה אשר חתומה על ידי בית העסק והגורם המפקח. הצהרה זו גם מציינת כי בית העסק אינו מחזיק ב"תעודת הכשר" של הרבנות, בכדי למנוע כל הטעיה של הציבור.
החוק נותן לרבנות מונופול, שאין לו תקדים בהיסטוריה היהודית, על השימוש במילה "כשר". מונופול זה, יש לציין, כשל עד היום בשיפור רמת הכשרות במדינת ישראל, כפי שעולה מדו"ח מבקר המדינה שפורסם בנושא. הפעילות של גופי כשרות פרטיים נועדה לסייע לבתי עסק לשמור על כללי הכשרות, תוך הבאת כללים אלו לידיעת הציבור, ללא אפשרות לתת "תעודת כשרות" רגילה, כפי שמקובל לעשות בכל העולם.
מה שמעורר תהייה יותר מכל בדבריהם של אנשי "כושרות", הוא המוכנות לפגוע ברמת הכשרות בישראל בשם מאבקים פוליטיים שנועדו לשמור על כוחו של הממסד הדתי ועל האינטרסים הצרים של אלו השולטים בו. הרי אם, כדרישתם, ייאלצו בתי העסק להסיר את הצהרתו של הגורם המפקח, כיצד ידע הציבור כי הכללים המפורטים אכן נבדקים? במקום להסתמך על הצהרה של רב, שבקיא בפרטי ההלכה ושמשגיחי כשרות מקצועיים ויראי שמיים מפקחים מטעמו בבית העסק, הציבור יצטרך להסתמך על הצהרה של בעל העסק בלבד, שאינו תמיד מכיר את כל סעיפי השולחן ערוך. המשמעות היא כשרות פחות טובה.
למעשה, ארגון "כושרות" צריך היה לדרוש פירוט רב ככל הניתן על כללי ההשגחה, בדגש על הגורם המפקח, בכדי למנוע הטעיה של הציבור. לא ייתכן שאנשים שמבקשים, לטענתם, לקדם את הכשרות, ידרשו למנוע מהציבור מידע על זהות הרב המפקח. בעצם דרישה זו יצא המרצע מן השק. ראוי שהציבור ישאל את עצמו מי פועל ביושר למען כשרות טובה יותר, אלו שמנסים לדרוס את מתחריהם ולמנוע את פעילותם של משגיחי כשרות שאינם "מאנשי שלומם" - או אנשי "השגחה פרטית", שקמים יום יום לסייע לעשרות בתי עסק וקהל לקוחותיהם, תוך התמודדות עם מתקפה בלתי פוסקת של הכפשות והשמצות.
הכותב הוא מנהל המחלקה המשפטית בעמותת 'עתים'