איך מתמודדים עם הפיגועים?

מעבר לשאלות הביטחוניות, הפיגוע הבוקר מציף בפנינו שאלות חברתיות וחינוכיות, לא פשוטות. יואל פרנקנבורג, רכז מחוז דן בבני עקיבא נותן הכוונה עקרונית, כיצד נכון להתייחס אל הפיגוע ואל השלכותיו

יואל פרנקנבורג
כה בחשון התשעה
,
18 בנובמבר, 2014 11:11
הלל מאיר, סוכנות הידיעות תצפית

הלל מאיר, סוכנות הידיעות תצפיתצילום: הלל מאיר, סוכנות הידיעות תצפית

לפיגועים ישנן השלכות רבות, קשות ונוראיות. אך לצד כל אלו, בשגרת היום-יום של מרבית הציבור, צפות גם שאלות 'פשוטות' יותר, שיש לתת עליהן מענה והכוונה. האדם הפשוט ששומע על הפיגוע תוהה לעצמו כיצד עליו להגיב, אם בכלל, לפיגוע ולהשלכותיו. בשורות הבאות, אנסה לתת מספר עקרונות פשוטים המכווינים אותנו, האנשים הפשוטים, כיצד נכון להתייחס מבחינה ערכית-עקרונית לפיגוע.

א. "בדמייך חיי"- המאבק כעת הוא בין אנשי מוות- העושים כל שביכולתם על מנת להרוג חפים מפשע, לבין אנשי חיים- שמטרתם לחיות ולהוסיף חיים בעולם.

מכאן נובע- שמטרתנו להוסיף חיים. כל עצירה של פעילות החיים שלנו- משמעה ניצחון נוסף לאויב. מטרתנו להמשיך להוסיף חיים. יחד עם האבל הגדול, הוספת חיים בכל המישורים- זו המשימה, זו התגובה.

עלינו לעשות כל שביכולתנו לא לעצור את הפעילות השוטפת בסניפים, לא מתוך התעלמות מהמצב- אלא דווקא מתוך הבנת המצב לעומקו.

ב. בטיחות- יחד עם הנ"ל, חובה עלינו להקפיד על כל הוראות הבטיחות ולהפעיל שיקול דעת נבון. אין לפעול באופן לא הגיוני ולא חכם, אבל אסור לנו לפחד. אסור להוסיף פחד לשוא, במקומות שאין בהם צורך.

ג. רגשות- אין לזלזל ברגשות בכלל, ובפחדים בפרט. מי שמרגיש פחד ברגעים כאלה- הוא נורמלי ובריא בנפשו. חובה עלינו לתת מקום לפחד, להתייחס אליו, לדבר עליו. לשתף בו. אנשי החינוך נדרשים ברגעים כאלה להיות קשובים לרגשות קשים, אך לדעת גם לפעול בקור רוח ובהגיון בריא.

ד. אדישות- המאבק באדישות הוא ראש וראשון למאבקים שלנו, פנימה. לכן, לעניות דעתי, אין מצב שמתקיימת פעילות היום, ללא התייחסות לפיגוע. פרק תהילים, לימוד, דיבור, שיתוף. העיקר- לא להישאר אדישים.

אם ניתן- כדאי לצאת לצמתים עם שלטים המעודדים ומרוממים את עם ישראל ואת מנהיגיו לפעול למען הגנת העם והמולדת.

ה. שלום- יש לזכור ולהזכיר לכולם- אנו עם שוחר שלום, עם שאיפות לשלום. בחזוננו תקום כאן מדינה יהודית שתחיה בשלום עם שכנותיה. נכון, בעת מלחמה- חובה עלינו להלחם במחבלים ובדורשי רעתנו מלחמת חורמה ללא פשרות. אך כל זה- לא מתוך אהבת הדם והחרב, כי אם מתוך אילוץ להלחם את מלחמת ה' ועמו. עלינו לשים לב שהשיח נותר חינוכי וערכי.

נתפלל כולנו לרפואת פצועי הפיגוע, ונתפלל שה' יישלח למנהיגינו בינה חכמה ודעת להילחם את מלחמות ישראל, שיהיו לשם שמיים.

יש לכם מה להגיד? שלחו מאמר דעה למערכת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

יפעת שאשא-ביטון צילום:  Hadas Parush/Flash90

מכה לנתניהו: הוועדה אישרה סופית את פתיחת חדרי הכושר והבריכות

קרא עוד