הרב רזיאל היקר והאהוב,
פניך המחייכות לא משות מעיניי הדומעות.
תמיד תמיד עם חיוך ענק.
חוש הומור שנדיר למצוא. תמיד סביבך כולם צוחקים.
למדת כמה שנים מתחתיי בישיבת תורת החיים בגוש קטיף.
ביקשו ממך להיות "רב פורים" בישיבה. אבל סירבת: "אני לא ראוי אמרת".
אפילו כשראש הישיבה ביקש. התחמקת בענווה.
אחרי שהתחתנתי ונולדה ביתי, יקרת, הייתי לפעמים בא איתה לישיבה.
ישר, היית מושיט לה את ידיך המחשמלות. ורק אליך היא הייתה קופצת בשמחה.
אמרת לי: "אתה תלמד, ואני אשחק איתה".
הצעתי לך תשלום. וכמובן סירבת: "שום דבר! העיקר שאתה תלמד!".
באותם ימים, הייתה המוערץ של ארגון "קו לחיים".
היית אחד ה"פעילים" בכל הקייטנות, הצחקת ילדים חולי CP.
וכל מקום בארץ שרק היו צריכים אותך, ישר היית מגיע.
כולם היו ממש "משוגעים" עליך.
תוך כדי למדת הלכות שחיטה ומילה, והפכת לשוחט ומוהל.
ובין לבין התנדבת במד"א והצלה.
עם השנים התחתנת, עברת לשדרות, החלפת קצת "לוק" שמת כובע וחליפה,
ותמיד נשארת עם חוש הומור ומאור פנים.
עם הזמן הגעת לישיבה ביצהר, ושם למדת ולימדת בהתמדה נדירה.
בלי ששמנו לב, הרצת את 6 בחינות לרבנות שכונה, אח"כ עוד 6 בחינות לרבנות עיר, והמשכת בלימוד לקראת בחינות לדיינות. לצערנו לא זכית לסיימם.
תמיד כשנפגשנו חייכת וסיפרת לי משהו מצחיק ומחמם את הלב.
זכית לשישה ילדים, והפכת להיות הרב (הלא רשמי) של חוות גלעד.
בכל הזדמנות הרבצת תורה בתושבי היישוב, בחיילים וכל מי שרק רצה.
זכינו להיפגש שוב בחופשת רבנים באילת בחנוכה האחרון.
לאורך כל החופשה החזקת ספר קודש בידך.
אמרתי לך: "הרב רזיאל, מה עם קצת לנוח? למה אתה עם ספר ביד?"
וענית לי בחיוך: "את הנשק צריך להצמיד צמוד אליך!".
שאלתי אותך לפני הדלקת נרות חנוכה:
"הרב רזיאל, למה לא הגעת לטיול לקניון האדום יחד עם כולם?"
וענית לי: "מאוד רציתי. אבל פשוט החנוכייה הגדולה שלי נשברה, והיה לי חשוב להדליק בחנוכיה גדולה. כל היום הסתובבתי באילת לחפש מי יכול לתקן לי את החנוכיה. ונעשה לי נס, ובסוף הצלחתי למצוא מישהו שיתקן לי אותה, ממש כמה דקות לפני השקיעה. ועכשיו אני זוכה להדליק את הנרות בחנוכייה גדולה ויפה. איזה כיף!!!".
לראות את הדלקת הנרות שלך היה חוויה מיוחדת.
תפילות לפני ההדלקה. והדלקה כשכולך ממש מאיר.
יחד עם ילדיך שרת בשמחה עצומה את "מעוז צור" ועוד מזמורים.
היה ניתן לחוש שאתה רוצה להאיר את כל העולם כולו.
עוד משהו מאותה חופשה, אמרתי לך תוך כדי שהילד שלי שיחק:
"אני מתלבט עד כמה לדרוש ממנו להתפלל, כשאין לו כוח. מה אתה אומר?"
חייכת וענית: "ילדים צריכים להרגיש שכיף להם וטוב להם עם ההורים שלהם! אבא צריך לשחק עם הילדים שלו, ולעשות לו כיף כל הזמן. כמעט כל דבר מותר לעשות ביהדות, והילדים צריך להרגיש שכילדים של רב הם לא מפסידים שום כיף. יחד עם זאת להראות להם מה זה קיום מצוות בשמחה. כשילדים רואים שאבא שלהם שמח במצוות, הם לעולם לא יעזבו את התורה. וירצו להקפיד במצוות".
הרב רזיאל היקר והאהוב, אוי לנו שנלקחת מאתנו.
עם ישראל איבד הלילה תלמיד חכם, עובד ה', ירא שמים, בעל חסד ומפיץ תורה.
"ארץ אל תכסי דמייך".