נושא שילוב הלוחמות בצה"ל נידון רבות מהיבט השיוויון והפגיעה או התרומה למבצעיות של הצבא. פרופסור אריה אלדד, ששימש כקצין רפואה ראשי בתקופה שהחסמים עבור נשים בתפקידי לחימה החלו להיפרץ, ניסה היום (שלישי) להאיר על סוגיית הסיכון הפיזיולוגי שמרחף מעל מי שבחרו להיות לוחמות.
"רבות נכתב על שילוב נשים בתפקידי לחימה בצה”ל", כתב אלדד שמאמרו ב'מעריב', "אך מעט מדי נכתב על המחיר שמשלמות נשים המבקשות להשתלב בתפקידי לחימה".
חבר הכנסת לשעבר מהאיחוד הלאומי, שהשתחרר משירותו בצה"ל בדרגת תא"ל, היה אמון על מערך הרפואה בצבא בתקופת בג"ץ מילר (אליס מילר שעתרה בשנת 1995 לבית המשפט במטרה להתקבל לקורס טיס שעד אז היה חסום בפני נשים) וכן בתחילת שנת 2000 כשיחידת לוחמות החי"ר הראשון, קרקל, הייתה בחיתוליה, "כבר בתחילת הדרך היה ברור כי דרושות התאמות רבות לנשים במסלול ההכשרה, כי שיעור שברי המאמץ, למשל, ברוב החילות היה גבוה הרבה יותר מאשר בקרב החיילים (עד פי ארבעה)".
אלדד ציין את הסיבות שהובילו לשילוב הלוחמות ומנה בין היתר המאבק לשוויון מגדרי, מחסור כוח האדם בצבא והרצון לאפשר למערך הסדיר והמילואים זמן אימונים ממושך יותר.כל אלה גררו לדבריו את פריצת "המגבלות שנבעו ממחקרי חיל הרפואה. הפתרונות המסתמנים היום - הורדת רף האימונים וההכשרות, הקטנת המשקל שנתבע מכל לוחם לשאת וביטול חלק מהמבחנים הגופניים הנדרשים להסמכת הלוחם - מנסים להתמודד עם העובדות המצביעות על שיעור היפגעות גבוה מאוד של נשים בתהליכי ההכשרה לתפקידי לחימה".
בהמשך הוא התייחס לשורת ההקלות שניתנו לגדודים המעורבים כמו ביטול בוחן המסלול והקטנת מספר המחסניות באפוד, "רבים סבורים כי השינויים שהונהגו פוגעים ביכולתו המבצעית של צה”ל", הוא אמר והוסיף כי כלל לא בטוח שגם הקלות אלה יפחיתו את מספר הנפגעות במערך הלחימה, "מוקדם מדי גם לדעת אם ההקלות הללו יצמצמו את שיעור הפגיעות הגופניות בקרב הלוחמות. אבל גם הנתונים הקיימים היום די בהם להדאיג. 46% מהלוחמות סובלות מפציעות במהלך האימונים (לעומת 24% מקרב הבנים). בטירונות התותחנים מזנקים המספרים עד ל־68% בשיעורי הפציעה בקרב הבנות (פגז 155 מילימטרים שוקל כ־45 קילוגרמים). פציעות אגן מביאות ל־30% מהנשר הרפואי בקרב הבנות (בגדודים המעורבים). שיעור פגיעות האגן בקרב לוחמות גדול פי עשרה משיעור הפציעות הדומות בקרב לוחמים. הנשר הרפואי (אין לבלבל עם סמל חיל הרפואה שהוא בכלל נחש) בקרב הבנות הלוחמות בצה”ל גדול פי 2.5 מזה המוכר בקרב לוחמים".
אריה אלדדצילום: Yonatan Sindel/Flash90
קצין הרפואה הראשי של צה"ל הדגיש כי הפציעות הרבות הגיעו על רקע "ההבדלים האנטומיים והפיזיולוגיים בין גברים לנשים", שלדבריו ידועים היטב, "משקל גוף נמוך יותר מגביל מראש את כושר ההעמסה על הלוחמת (המשקל שלוחם רשאי לשאת בלי לגרום לעצמו נזק ידוע מראש נקבע כאחוז מסוים ממשקל גופו). אחוזי שומן גבוהים יותר (עד 80% יותר אצל נשים) נובעים ממסת שריר נמוכה יותר (50% פחות בפלג הגוף העליון ו־30% פחות בפלג הגוף התחתון). צפיפות העצם קטנה יותר בקרב נשים (תופעה המתבטאת בריבוי פציעות, למשל שברי מאמץ), הבדלים ביכולת ויסות חום הגוף במנגנון ההזעה, המוגלובין ורמות ברזל בדם נמוכים יותר - כל אלו מוכרים וידועים. זו הסיבה למשל שבכל מקצועות הספורט, האישי והקבוצתי, יש קבוצות ותחרויות נפרדות לגברים ולנשים. וההישגים הספורטיביים הם בהתאם להבדלים הפיזיולוגיים והאנטומיים".
"מה כל זה אומר בעצם?", הוא שאל והוסיף כי "הרי גם חיילים גברים רבים נפגעים במהלך ההכשרות הצבאיות, רבים נפצעים במהלך הפעילות ואחרים גם משלמים בחייהם תמורת הזכות להגן על ביטחונה של המדינה ועצם קיומה. איש אינו מציג בפני המתנדבים לצנחנים סטטיסטיקות מדויקות על שיעורי הפגיעות הללו. איש אינו אומר להם בבסיס הקליטה והמיון: דע לך שיש לך %X לסבול מפגיעה גופנית קבועה אם תחליט להיות לוחם בצנחנים".
עם זה הוא טען שביחס ללוחמות המצב צריך להיות שונה, "כשאנחנו משלבים יותר ויותר נשים במקצועות לחימה, חובה עלינו לוודא הסכמה מודעת להתנדבותן זו, דווקא משום ששיעורי ההיפגעות שלהן גבוהים הרבה יותר. כשם שנבקש מאדם המועמד לניתוח לחתום על הסכמה מודעת, רק אחרי שהסברנו לו את הסיכונים הכרוכים בניתוח, את הסיבוכים האפשריים, גם הנדירים שבהם, והדגשנו בפניו אם הוא שייך לקבוצת סיכון, שמגדילה את שיעור הסיבוכים. הרפואה התקדמה, ואיתה גם האתיקה הרפואית. צריך להציב אמות מידה כאלו גם כשמשתפים נשים במסלולי הכשרה צבאיים הכרוכים עבורן בסיכונים רבים".