סגור
חדשות כיפה

ארגזים במקום ארונות: כך חיה משפחה מגוש קטיף עשור לאחר הגירוש

בראיון קשה ל"כיפה" מספרת חגית (שם בדוי) על המעבר לבית ללא תנאים נדרשים בשל מבצע צוק איתן ועל עבודה כשוטפת רצפות בשל הקשיים ועל ההתעמרות של הרשויות. "אנחנו חיים כמו סלאח שבתי"

באדיבות המצלמת

באדיבות המצלמתצילום: באדיבות המצלמת

ארגזים במקום ארונות בחדרים, מזרונים במקום מיטות, ללא ריצוף בחלק מהבית ומטבח מאולתר, כך מתגוררת משפחה ממגורשי גוש קטיף עשור לאחר ביצוע תכנית ההתנתקות. בקושי רב ביותר ובמאבק יום יומי בניסיון להביא עוד אגורה הביתה, תוך טענות על התעלמות כמעט מוחלטת מצד הרשויות והשכנים לשעבר והיצמדות של משרד האוצר לנהלים ללא הסתכלות על המצב לאשורו.

מנתונים שמתפרסמים מעת לעת אנו שומעים על מציאות קשה בה עשרות אחוזים מתושבי גוש קטיף עדיין לא מתגוררים בבתי הקבע שלהם, למרות שכבר עברו עשר שנים מאז תכנית ההתנתקות וגירושם מבתיהם. מסיפורה של חגית (שם בדוי) נחשף כי במקרים רבים גם לאחר המעבר לכאורה לבית החדש המצב עדיין קשה ביותר, תוך שהרשויות לא ממהרות לסייע, הן מחוסר כלים והן מחוסר רצון.

לאחר תשע שנים קשות, בהן בעלה עובד כנהג אוטובוס בחברות שונות, ללא עבודה קבועה במשך שנים, נאלצה חגית בקיץ שעבר, בשל מבצע צוק איתן, לעבור עם בני משפחתה מהקרווילה בניצן לבית ביישוב באר גנים, אותו בנו בעמל רב, לפני שהסתיימה העבודה מכיוון שבקרווילות לא היה ממ"ד.

"אנחנו מהמשפחות שנקראות מוחלשות בגלל שהכסף לא הספיק כדי לסיים את הבית", היא מספרת ל'כיפה' בדמעות. “בשלב כלשהו הבטיחו שישחררו חלק מהכסף לפני הזמן כדי שנוכל להמשיך לבנות אבל הכסף עדיין לא הגיע. בינתיים פרץ מבצע צוק איתן ובגלל שבקרווילות אין ממ"דים באנו לגור בבית החדש. לא היה מטבח, כיורים, מזגנים. המון דברים. הסתדרנו. שמנו שמיכות על המשקופים ממש כמו סלאח שבתי. היינו נוסעים לקרווילה לבשל".

אחרי סיום המבצע החליטו לקחת הלוואה מסוימת כדי לבצע את הסיומים ההכרחיים - מטבח זמני, דלתות פנים וכדומה". על פי החלטה של הממשלה, אמורה הייתה חגית לקבל סכום כסף בשלוש פעימות - בניית שלד הבית, פינוי הקרווילה ובעת קבלת טופס 4, והתכנון של חגית ומשפחתה הייתה לפנות את הקרווילה על מנת לקבל את סכום הכסף השני. הבעיה - מישהו הקדים אותה ודיווח לרשויות כי היא פינתה את הבית.

(צילום: באדיבות המצלמת)

"אמרו במנהלת תנופה שמישהו 'הלשין' שאני גרה בבית החדש, ושלחו לי מכתב 'מזל טוב' בו דרשו ממני לפנות את הקרווילה תוך 14 יום. היינו במצב קשה מאוד. העברנו את הבית בלי מוביל. העמסנו דברים בעצמנו. כל ערב היינו מעבירים חפצים בעזרת האוטובוס איתו עבד בעלי".

בשלב זה החליטה חגית שהיא חייבת למצוא עבודה כלשהי, ולא משנה מהי. בגוש קטיף היא עבדה בדואר וכן כבלנית, אך כאן מצאה עצמה שוטפת רצפות לפרנסתה. “אני לא אישה בריאה אבל לקחתי את העבודה הראשונה שמצאתי. אני לא מתביישת בכך שאני שוטפת מדרגות אבל עצוב לי שלשם הגעתי", היא מספרת בדמעות.

המשכורת עברה ישירות לשיפוצי הבית. לא היה ריצוף בחוץ, היה צורך לתקן רטיבויות מכיוון שמדובר בבית חדש, ואלף ואחת בעיות אחרות, זאת בעוד לחגית ולמשפחתה בקושי יש מה לאכול. בפברואה, באיחור של חודשיים, החזירה את הקרווילה, חודשיים מאוחר מדי לפקידי משרד האוצר שראו נגד עיניהם רק מספרים וגבייה ולא מקרה קשה של אישה ממנה לקחו את הבית לפני עשור. “אף אחד לא התעניין בסיפור שלנו. הם החליטו שמסרתי את הקרווילה באיחור של חודשיים והורידו מהסכום. אני מכירה המון אנשים שהקרווילה שלהם נשארה ריקה, אחרי שעברו כמוני בצוק איתן לבית בגלל הממ"דים אבל במשרד האוצר נטפלו רק אלי.

למרות שעברו ארבעה חודשים מאז אמורה הייתה חגית לקבל את הסכום שנשאר, בפועל במשרד האוצר עדיין מעכבים את הסכום מסיבות השמורות עמם. מדובר על סכום כולל של 95 אלף ש"ח והקנס, אשר על פי חגית נגבה שלא בצדק הינו 12,000 ש"ח. לדבריה, מדובר בסכום שיסייע לה לסיים את הבית ולחיות ברווחה יחסית במשך תקופה.

(צילום: באדיבות המצלמת)

באופן אבסורדי, מעכבים הגורמים השונים את הסכום, זאת ללא קשר לקנס שאמור או לא אמור לרדת. “פניתי בשבוע שעבר למבקר המדינה. אני לא מבינה. שיעזבו לרגע את הסכום של הקנס בצד, ונדבר עליו אחר כך. שייתנו לי את הסכום שבטוח צריך להגיע אלי כדי שאוכל לחיות. אנחנו עדיין חיים על ארגזים, עם מטבח זמני. משרד האוצר החליט שהתעכבתי בחודשיים וצריך לקחת ממני את הכסף ויהי מה".

"אני גרה עם נמיות ונחשים וגונבים אותי לאור יום. טוענים שאני צריכה לשלם קנס. עושים לי עוול. אני גרה היום עם ארונות מפלסטיק, החצר נראית נורא, אין לי ספריה ואני מתביישת בכך שאין לי ספריית קודש אבל אני לא מסוגלת למממן את זה. אם אוותר על הסכום של הקנס לכאורה לא אראה אותו יותר, אבל אני חייבת את הכסף. אני כבר לא יודעת מה לעשות".

בשולי הסיפור, מספרת חגית כי גם מצד אנשי גוש קטיף לשעבר היא לא קיבלה עזרה. “אף אחד לא פנה אלינו, שאל אותנו. אף אחד לא יודע כלום עלי או מה שאני עושה. לאף אחד לא אכפת מאלו שהם לא חברים שלו. כל אחד דואג לאוכלוסיה שלו ובינתיים אנחנו נופלים בין הקרשים".

ישראל מלאכי, מנכ"ל מנהלת תנופה, אמר בתגובה לפניית כיפה כי הסיבה לסיפור הבעייתי היא חוסר בכלים שניתנו למנהלת. לדבריו, “מנהלת תנופה מכירה את מצוקת המפונים ומנסה בכל דרך אפשרית לפתור את המצוקות. אנו פועלים בעניין תוך הידברות עם משרד האוצר ומנהיגות הקהילות”.

גורמים נוספים איתם דיברנו סיפרו כי משרד האוצר אינו מודע או מעוניין לשיקום המפונים אלא הינו ממוקד מטרה בנושא גביית החובות, ללא הבנה באשר לנזק שאנשיו עושים למפונים בדרך. “אם הם ימשיכו כך בעבודה מול המפונים אנשים לא יקבלו את הבית. צריך אורך רוח", אמר גורם המעורה בנושא ל'כיפה'.

מעוניינים לתרום ארון או ספריה למשפחה? יש לכם אייטמים או נושאים שאתם רוצים להעלות לסדר היום? צרו איתנו קשר.

בואו לבחור את אנשי השנה שלכם
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

משה כחלון. יפרוש אחרי הבחירות? צילום: הדס פרוש, פלאש 90

כחלון יפרוש מהפוליטיקה? "פה כדי להישאר"

קרא עוד