ארבע הערות על השבוע: על כאב הראש של הרב דרוקמן

על בעל המכולת מתל אביב שהגשים את החלום. על ניר ברקת שרוצה לחלום לעוד קדנציה אחת לפחות. על החב"דניק שלא שמע על המרוץ לרבנות ועל הגעגועים לרב עמיטל. יונתן אוריך מסכם שבוע

יונתן אוריך, כיפה
יט בתמוז התשעג
,
27 ביוני, 2013 21:43

1

השבוע הורה בית המשפט העליון לעיריית תל אביב לאכוף את חוק העזר ולסגור סופרים שפתוחים בשבתות. פתאום בבת אחת חזרתי אל קובי, מוכר במכולת קטנה ודחוסה ברחוב שינקין, שהרבה לפני שהכתירו אותו בכותרות הראשיות כ“מוביל המאבק“, הוא פשוט היה קובי מהמכולת. הייתי קונה אצלו מדי פעם בפעם, במחירים נוחים. גם יורם קניוק ז“ל היה קונה אצלו את מצרכיו.

באחד הימים הוא סיפר לי על המאבק שלו. ”אני אלחם בהם שיסגרו בשבתות“, אמר והביט על הכיפה הקטנה שלראשי. ”ולא בגלל אלוהים, אלא בגלל השבת. כדי שאנשים לא יעבדו יום אחד בשבוע, שידעו לעשות דברים אחרים. כדי שאנחנו, בעלי המכולות הקטנות, לא נפסיד עוד יותר. גם ככה כולם הולכים לקנות בסופר, לנו מה נשאר?“. הוא סיפר על התביעות והמשפטים, ואני הבטתי בו בזלזול ולא האמנתי. מה לבעל מכולת ולבית המשפט העליון, מה לקובי ולמאבק לאומי על מעמד השבת. ראיתי בו אדם קשה יום, מן היישוב, שרוצה לסגור את החודש ולמכור עוד כמה קרטוני חלב לתל-אביבים שמתעצלים ללכת אל הסופר הזול יותר.

והנה לנו עוד עדות יפה על משמעות המאבק ועל משמעות האמונה בעצמנו ובדרכנו. הנה סיפור של אדם אחד שהאמין בכל כוחו שסופרים צריכים להיות סגורים בשבת, כדי שהעובדים יוכלו לנוח. לבלות בחיק משפחותיהם. לקרוא ספר, ללכת לבית הכנסת או סתם לצאת אל הגינה. לישון. לא ידעתי שבין סידור החטיפים על המדף לבין הדבקת תוויות המחירים על בקבוקי השתייה, הוא שאב כוחות מהתקווה הזו לשינוי.

כל כך שמחתי לראות אותו מחייך.

2

השבוע נסעתי ברכבת הארוכה והאיטית אל ירושלים. כן, יש כזו - היא מגיעה בתוך שעה ועשרים דקות מתל אביב אל עיר הבירה. נסיעה איטית, קרונות ריקים ונוף הררי מדהים שקשה לפספס. בנסיעה הארוכה, בעודי משוחח עם גורם בכיר שקשור לאחד הרבנים המתמודדים במרוץ לרבנות הראשית, מקליד אל המחשב עוד ידיעה בקרב הדמים הממושך והמיותר הזה, הגיע אליי חב“דניק צעיר. בן 14, אולי 15. שאל אם הנחתי תפילין.

חייכתי אליו בנימוס ואמרתי שברוך השם הנחתי והתפללתי. יש הנעלבים, דווקא מהמגזר שלנו, על כך שחב“דניקים אינם מאמינים לכיפה הסרוגה שעל ראשם - ובכל זאת מציעים. אני לא נעלבתי.

(צילום: naamanus-cc-by-nd)

ראיתי בזה הרבה תום וקסם של ילד צעיר שעולה על הרכבת הארוכה לירושלים כדי להציע לנוסעים הבודדים שמבלים בה לזכות במצוות תפילין, על הדרך. איזו תהום פעורה בין הרבנים הבכירים שרצים אל הכס הקדוש, לבין הפועלים הפשוטים של היהדות, שלא עושים אותה קרדום לחפור בה. בתוך כל המרוץ העצוב הזה, הכועס והעצבני, כדי לזכור שיש לה ליהדות יותר מחילופי מהלומות להציע.

3

והשבוע נפגשתי עם ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, המתמודד לכהונה נוספת. ברקת צעיר, מתנהל ב“בנט סטייל“ הרבה לפני שמישהו ידע מה זה או מי זה בנט. הוא להוט, נחוש, מציג מצגות ופורס תוכניות לעשור ולשני העשורים הבאים. רוצה לרשת את ירושלים בקווים-קווים של רכבות קלות, לבנות רכבל לכותל, להקים בנייני משרדים כדי להביא הנה תעסוקה. להראות לישראלים שיש ירושלים אחרת.

(צילום: אריאל הורביץ)

”אני ראש עיר של חרדים וערבים ודתיים לאומיים וחרדים לאומיים, ואני צריך ללכת על חבל דק כדי לרצות את כולם“, הוא אומר לי ואני מביט בו ואינני מקנא. הוא לא חושב שהוא הולך ”לקחת בהליכה“, על אף שטרם קם לו מתמודד בולט. הוא מאמין בעבודה קשה ומקווה לה. והוא הבטיח, בארבע עיניים, למנות רב ראשי ציוני דתי לירושלים. בכל מחיר.

4

עוד מעט יחלפו שלוש שנים לפטירתו של הרב יהודה עמיטל. שלוש שנים חלפו וחסרונו כל כך מורגש בישראל של היום. חסרונו של רב גדול, אוהב אדם, ישר דרך, שפיו ולבו היו שווים. אנשי אמונה אבדו ובמקומם צצו לנו עסקנים ופוליטיקאים.

השבוע התכנסו אנשי העיר שוהם לכנס תמיכה והוקרה לרב היישוב, הרב דוד סתיו. הגיעו 400 איש. הם אוהבים אותו אהבת נפש, הם מרגישים באמת צורך להוקיר לו תודה על שהיה שם בשבילם - רץ בין שיעורים בשבת, כשאוזנו תמיד קשבת לצרכי בני היישוב.

(צילום: Shuki-cc-by-sa)

מארגני האירוע הזמינו את הרב חיים דרוקמן לבוא ולשאת דברים. אמרו לו שמדובר בערב של תורה ושרוצים שהרב יבוא וימסור שיעור על אהבת חינם, דווקא בעת הזו. אנחנו בכיפה שמענו על הכנס וכתבנו נטעאל בנדל פרסם את עצם קיומו - ואף כתבנו לכם, הגולשים: תראו איזה יופי, דווקא ביז‘ בתמוז מצליחים הרבנים להסתדר ביניהם, לדבר על אהבת חינם ולעשות קצת יותר טוב.

לא עברה שעה מפרסום הידיעה וכבר הגיעו הטלפונים. תחילה מצד המארגנים ואז מצד אנשים שסביב הרב דרוקמן. ”אם זו רוח הדברים“, הם אמרו, ”אנחנו נגיד לרב שלא להגיע. הוא רק חשב שהוא מגיע להעביר שיעור, לא דיברנו על מעבר לזה“. חשבתי שלא יהיה להם אומץ, אבל היה: הרב דרוקמן לא הגיע לאירוע. כן הגיע הרב זלמן מלמד מבית אל והרב יעקב מדן מאלון שבות. שאלתי, למה הרב לא הגיע? אמרו לי, הוא חש ברע אחרי הצום. איחלתי לרב רפואה שלמה. ואז, אחד המארגנים צלצל לרב היישר מהאולם המלא וביקש ממנו להגיד כמה מילים על אהבת ישראל. הרב דרוקמן דיבר אל הקהל מבעד לטלפון, על אהבת ישראל וערכה של אהבת חינם.

הלוואי ונזכה כולנו לאהבת חינם ולבריאות ויהי רצון והקב“ה יאריך את ימיו של הרב דרוקמן בנעימים, שנזכה לראות בבחירת רב ראשי לישראל ולא נזדקק לידי עסקנים.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

חברת הכנסת קטי שטרית  צילום: כיפה

"כחול לבן שמים מקלות בגלגלי הקואליציה"

קרא עוד