ארבע הערות על השבוע: אשכנזים, הם לא מבינים את ה"סליחות" של עצמם

למה עדיף לקרוא "דפי זהב" מאשר סליחות בנוסח אשכנז, איך האלבום החדש של אביתר בנאי מצליח לעורר את אלול, למה הקאתי בגלל "הארץ" ומדוע מי שהגן על רבנים שחטאו בעבירות מין, לא נגמל מזה? יונתן אוריך מסכם שבוע

יונתן אוריך, כיפה
ט באלול התשעג
,
15 באוגוסט, 2013 16:27
shutterstock

shutterstockצילום: shutterstock

1

האלבום החדש של אביתר בנאי, ”יפה כלבנה“, הגיע אליי בחודש אלול כמים קרים על נפש עייפה.

האזנה לאלבום הנפלא הזה, קצר וקולע, מרגש עד דמעות, היא חוויה מסעירה וחזקה הרבה יותר מקובץ הסליחות שמונח לכם על המדף. בטח ובטח אם אתם אשכנזים, לא עלינו, שמעדיפים למלמל פיוטים מימי הביניים על פני בקשת סליחה מעומק הלב, כפי שנוהגים אחינו הספרדים. על אף שאמי נולדה בגרמניה ואבי בפולין, זה שנים שאני אומר סליחות בנוסח עדות המזרח, לא לפני שאני מתנצל על כל השנים בהן מלמלתי מילים שאין לי מושג איך בכלל הוגים אותן.

(צילום: Mihaieli, ויקיפדיה העברית)

בחזרה לאביתר ומבעד לסינגלים שהשתלטו לכם על תחנות הרדיו, האלבום החדש כולל לא מעט תפילות מרגשות שכדאי להאזין, לא רק לשמוע. כזה הוא השיר ”עד“, בו שר בנאי: ”עד כיסי, כוסי וכעסי עד ארוחתי ומיטתי עד זכרונותיי, חלומותיי עד ביתי וחדריי עד קולי וסודותיי בוא עד אליי“.

את האלבום הזה אתם צריכים לראות כהזמנה אל עצמכם. בואו עד אליכם.

2

הרשת סערה השבוע על הפרסומת האידיוטית של ”הארץ“ למהדורת הדיגיטל שלהם. מי שלא ראה, עדיף שלא יראה. זה לא עובר ”אינטרנט רימון“, גם לא שכל ישר. פרסומת גסה, רדודה, שטחית, שרומסת את כבוד האישה ורואה בה לא יותר מאובייקט דומם.

מעבר לגועל הנפש, היה גם צד חיובי: עיתונאים ישרים מ“הארץ“ התקוממו ציבורית נגד הפרסומת, תקפו את משרד הפרסום ודרשו ממעסיקיהם להוריד אותה לאלתר מהאוויר (יש סיכוי שזה עוד יקרה, פלוס התנצלות - אני עוד מקווה לה).

המהלך הזה הזכיר לי שוב לאן אנחנו צריכים לחתור כשאנחנו מדברים על שותפות עם אחינו החילונים. אנחנו צריכים להגיע אל מכנה משותף המבוסס על ערכיות, על ציונות, על אהבת האדם ועל צדק ויושר. באטמוספירה הזו אנחנו יכולים למצוא עצמנו קרובים עד מאוד לשכבה האינטלקטואלית, האיכותית, של הציבור החילוני בישראל. זה שהקיא כמונו מהפרסומת של ”הארץ“, שבז לחלק מהריאליטי-טראש שעולה בטלוויזיה, שמעריך תרבות וחינוך ומאדיר את ערך המשפחה ומאמין במדינה הזו - משמאל או מימין.

”הארץ“ זרקו עלינו זבל, קצת התעוררנו מהריח. אולי יצא מזה עוד משהו טוב.

3

”עומד אני לנסוע לחוץ לארץ לתקופה של שלושה חודשים. מבקש אני לומר לכם שלום וכמה מילות פרידה. לא קל לעזוב את הישיבה לתקופה כל-כך ממושכת.

אספר לכם משהו אישי: בגיל ארבע-עשרה הגעתי לישיבה בהונגריה. הישיבה נפתחה באותה תקופה בעיירה חסידית, אך ראש הישיבה רצה להכניס דווקא את דרך הלימוד שהיתה נהוגה בישיבות ליטא. הקשיים היו מרובים ומספר התלמידים במשך שנתיים נע בין חמשה לשבעה. מן היום הראשון בישיבה הרגשתי כאילו כל הישיבה מבוססת עלי. ממש סבלתי מזה. הרגשתי לחץ ואחריות ולא יכולתי לעזוב את הישיבה אפילו לחמש דקות. הרגשתי שכל קיומה של הישיבה תלוי בנוכחותי ובלימודי בה.

מחכים לך. הרב עמיטל זצ"ל (צילום: ישיבת הר עציון)

הישיבה גדלה במשך השנים והגענו עד לארבעים או לחמישים תלמידים, ואני עדיין הייתי עם הרגשת הלחץ ותחושת האחריות. אחר-כך לקחו את ראש-הישיבה למחנות, וחצי שנה היינו ללא ראש ישיבה. כשבאתי לישיבת חברון הגעתי לישיבה שלא הייתי מורגל אליה. היתה זו ישיבה כל-כך גדולה עם מספר רב של תלמידים ואז הרגשתי שאפשר ללמוד ללא אותה תחושת אחריות.

זה החזיק מעמד רק שנה. אחרי שנה שוב הגעתי לישיבה קטנה ושוב אותה תחושת לחץ ואחריות. אחר-כך נהייתי ר"מ ושוב אחריות ואחריות.

היום אני שואל את עצמי - מה זה תורם?

והתשובה ברורה: מה יצא מכם, אם אין לכם תחושת אחריות, אם לא כל דבר אכפת לכם? ואחריות פירושה אחריות לחברים לספסל הלימודים, לחברי החדר, לחברים בצבא ולכל עם ישראל.

ועוד משהו: אדם יכול להתפתח רק אם הוא שמח. ללא שמחת חיים, במצב של דיכאון, אי-אפשר להתפתח. מה משמח את האדם? הקשר שלו עם אחרים. "גדול המלבין שיניים לחבירו יותר ממשקהו חלב" - הסיוע הנפשי חשוב יותר. שלא יהיה אדם שירגיש בודד. אין להסתגר בדף הגמרא ולבנות מחיצה סביב. מה דורשים מכל אחד? לא דורשים להתנהג על פי 'תותחים כבדים' כרבינו יונה וכמסילת ישרים. אין תובעים תביעות מופלגות של "ואהבת לרעך כמוך". בסך הכל להיות בן אדם! לא לשקוע במרה שחורה, לא ללכת בפנים חמוצות, אלא ללכת עם חיוך על הפנים.

זה מה שיש לי לומר לכם ואני מקווה לשוב ולראות את כולכם בריאים ושלמים כשאחזור“.

- (מתוך שיחה שמסר הרב יהודה עמיטל זצ“ל ביום רביעי, ראש חודש חשוון, תשמ“ו, ערב נסיעתו לחו“ל. אני עדיין מחכה לו שישוב).

4

אני לא רוצה להיכנס שוב לשאלה האם ולמה וכיצד צריך לאפשר או לאסור על הרב מוטי אלון מלמסור שיעורים ציבוריים לאחר הרשעתו. אני חושב שאין לשאלה הזו תשובה חד משמעית. באופן אישי אני מאחל לעצמי לזכות ללמוד משהו מתורתו של הרב אלון ובו באותה העת להזכיר לעצמי במה חטא ופשע.

אבל זו לא השאלה. השאלה היא מדוע מי שמכסת“חים על רבנים שחטאו בעבירות מין, עושים זאת שוב ושוב - ובעיקר: מדוע הציבור הדתי הרחב וההגיוני, מקפיד לסתום את הפה ולא להתערב. תתעוררו.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

המענקים יועברו היום. אילוסטרציה צילום: Olivier Fitoussi/Flash90     

הפעימה הראשונה: המענקים עבור הילדים יועברו היום

קרא עוד