"אם היית שואל איך משה הרגיש בסוף חייו, סביר להניח שהוא הרגיש שהוא נכשל"

הרב שלמה ריסקין מסביר בראיון ב´כיפה´ על ספרו החדש על ספר דברים ועל תנ"ך בגובה העיניים. איך התורה מדברת אליו באופן אישי, מדוע יש צדדים טובים גם לקורח ולמה פרשה זו מעלה לו דמעות בעיניים

חנן גרינווד, כיפה
ד בסיון התשעד
,
02 ביוני, 2014 20:13
יחצ

יחצצילום: יחצ

"בארבעת החומשים הקודמים, הקב"ה הוא 'השחקן' הראשי, העומד, כביכול, על הבימה ומכתיב את המאורעות. כאן, בחומש החמישי, זהו משה רבנו. ה'דברים' שבספר דברים, מתחילתו ועד סופו, דברי משה הם. זהו נאום פרדה מהעם שהוא גידל ושחרר, לימד וחינך, גונן עליו וייסרו בדברים. נשמעת בו פרשנותו האישית של משה למסות הגדולות שאירעו לעם בימיו, תחת הנהגתו - מיציאת העם ממצריים ועמידתו מול הר סיני ועד עוללות נדודיו ועלילות מריו. זווית הראייה האישית של משה, שדורות העתיד עתידים להגות בה ולדון בה".

אם לא הייתם מקדישים לכך מחשבה, הייתם חושבים שהקטע שהובא כאן, מתוך ספרו החמישי והמסכם של 'אור התורה' של הרב שלמה ריסקין, ראש מוסדות תורה אור סטון, הוא על חבר של הרב, ידיד עליו הוא מדבר באינטימיות מתוך הכרות אישית ולא על המנהיג הגדול ביותר שקם לעם היהודי אי פעם.

"אני מאמין שהתורה היא ספרות אמת אבל בשבילי התורה היא עניין מאוד אישי", אומר הרב שלמה ריסקין בראיון מיוחד ל'כיפה' לקראת חג השבועות ולכבוד צאת ספרו על ספר דברים. "כשאני עובר על פרשה התורה מדברת אלי ואני חושב שזה נכון לגבי כל אחד. יש משהו מיוחד בתורה שהיא מסוגלת לדבר אל כל דור ודור בהיסטוריה. לכל האנושות אבל גם אליך אישית".

עמדתו של הרב ריסקין אינה עמדה קונפורמיסטית ככל שמדובר בעולם התורה של ימינו וישנם רבנים ש'תנ"ך בגובה העיניים' הוא מבחינתם ייהרג ועל יעבור. עם זאת, קשה למצוא אנשים שידברו על התורה כאילו היא נכתבה היום, שמתייחסים לענקי התורה כאל חברים טובים, מוצאים בהם חולשות וחוזקות.

"כך התורה נכתבה. גדולי התורה נראים בכל גבורתם ובכל חולשתם. אנחנו חייבים לפרש את התורה כך. קשה להסביר את אלו המתנגדים לדעה זו. אם אתה רוצה להכיר טקסט צריך להזדהות איתו. יש פחד שאם נקטין את אישי התורה נקטין גם את מסריה אך התורה עצמה מראה את האנשים, הענקים שבתוכה, לא כחד ממדיים אלא גם ברגעים הנשגבים שלהם וגם ברגעים הקשים שלהם".

"כל אחד צריך למצוא את האמת שלו בתוך התורה", ממשיך הרב ריסקין ומסביר. "יש אנשים שזקוקים לאידיאליזציה וזו זכותם. יש אנשים כמוני, שרוצים להזדהות עם אישי התורה ולראות אותם כפי שהם. זה יותר נכון וקרוב יותר לפשט. אני לא צריך לשכנע או לכפות את דרכי על אחרים ואני לא רוצה שהם ייכפו עלי את דעתם ויגידו שאסור לראות את התנ"ך בגובה העיניים. אני קורא את התורה לפי שהפסוקים מראים ונראה לי שהפרשנות האמיתית היא לקרוא את הפשט ולנסות להבין מה יוצא".

"אנחנו חיים במציאות והתורה מוכחת להיות רלוונטית אחרת לא ילמדו אותה בכלל. אנשים מחפשים אידיאליזציה אבל הפחד הוא שנראה את אותם אישים כחצי אלים ולא נחדד מספיק את המסרים שלהם. זו טעות. אין לי פחות כבוד לתורה כאשר היא מראה את רב הגוניות של האישים שלה. זה עוזר לי לראות את המורכבות שבכל אדם ובאותו הזמן לכבד את הדברים החשובים ביותר וללמוד מה לא לעשות מהצדדים הפחות טובים", הוא מסביר.

"הרבי מקוצ' היה קורא לקורח הסבא הקדוש. הוא היה מוציא את הצדדים הטובים אפילו בקורח. כך זה גם בחיים. אנשים אינם שחור לבן. כולנו אפורים. יש צדדים חזקים שצריך לחזק ויש צדדים חלשים שצריך גם לחזק אותם אם אפשר. צריך להבין שאדם לא מושלם. אפילו לא משה רבנו".

(צילום: באדיבות תורה אור סטון)

הטרגדיה של משה רבנו

הרב ריסקין מסביר שבניגוד לשאר הספרים המרכיבים יחד את התורה, ספר דברים הינו כל כולו מנקודת מבטו של משה על האירועים שקרו למשה במדבר. "זו הדרשה הארוכה והקצת עצובה על משה רבנו. הפרשנות שלו על הספרים שכבר נכתבו או נמסרו. זו דרישת השלום שלו".

"הוא בסוף חייו", ממשיך הרב ריסקין. "יוצא לפנסיה למרות שהוא לא רוצה לצאת. הוא נותן את הפרשנות שלו על הדברים שעברו מנקודת מבטו ובחלקם אף מאשים את העם".

אנחנו רואים מצד אחד אדם ענק, שהיה מאוד קרוב לאלוקים, יותר מכל אחד שהיה או שיהיה. זו הייתה גדלותו ובאותו הזמן זה היה המכשול הגדול שלו. הוא היה איש האלוקים, לא איש של האנשים. הוא תמיד, שוב ושוב, מגדיר עצמו ככבד פה והייתי מפרש את המושג הזה כאחד שאהב לדבר דברים כבדים. לא סמול טוק אלא דברים שעומדים ברומו של עולם. הוא לא היה מסוגל להתייחס לכל אדם עם הבעיות הקטנוניות, הפעולות והתסכולים שלו".

הרב ריסקין ממשיך ומסביר כי ניסה להביא את משה רבנו מכל צדדו והיבטיו. "אם מסתכלים עליו מבחינה היסטורית הוא הצליח בצורה מדהימה לדורות, אך בדורו הוא לא הצליח להגשים את ייעודו. הוא לא הצליח להביא את העם לתוך הארץ המובטחת, דבר אשר היה אמור להיות ההמשך הישיר של העבדות לחירות. העם לא הסכים שיעשה את זה".

הרב מביא את מקרה קורח ועדתו כדוגמא: "קורח שואל 'מי שמך'. שואל מה בנוגע אליו ואל אנשיו. אין אדם אחד מהעם שמצדד במשה. רק הקב"ה. יש מרד אחר מרד ומשה רבנו נמצא מאוד לבד. הוא הרי אמר לקב"ה בתחילת הדרך שהעם לא יקשיב אליו מפני קוצר רוח ועבודה קשה. הרלב"ג טוען שקוצר הרוח והעבודה הקשה היו של משה רבנו. הוא לא הבין מה העם רצה ולא הייתה לו סבלנות לעם. הסלע הוא העם קשה העורף. הוא רצה להכות את העם".

"הטרגדיה של משה הייתה שהוא היה מורם מהעם. הוא לא היה מספיק מתוך העם. הדבר שנתן לו את כל הגדלות שלו וההבנה את רצון האלוקים הוא אותו הדבר שלא נתן לו את האפשרות להצליח להנהיג את העם כפי שרועה מנהיג את צאנו. היה לו הרבה תסכול ואת זה אנחנו רואים בספר דברים", הוא מסביר ואומר "עצם גדולתו הקים את המחסום בינו לבין העם".

"אם היית שואל איך משה הרגיש בסוף חייו, סביר להניח שהוא הרגיש שהוא נכשל. אנחנו יודעים עד כמה הוא הצליח כי בשבילנו הוא משה רבנו אך באותו הזמן הוא לא הצליח להנהיג את העם. במרד של קורח, דתן ואבירם הוא מבקש לראות אותם והם לא מסכימים. אני רב כבר 50 שנה ומעולם לא קרה שהזמנתי מישהו למשרד והוא סירב לדבר איתי. בסוף השיחה הסכימו או שלא הסכימו אבל תמיד באו. משה רבנו, 1000 פעמים נלסון מנדלה, שהוציא אותם מארץ מצרים והם לא היו מוכנים לדבר איתו. יש לי דמעות בעיניים כל פעם שאני קורא את הסיפור הזה בתורה".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הכנרת צילום: פלאש 90. דוד כהן

מפלס הכנרת: עלייה ראשונה השנה

קרא עוד