אז הנה נקרתה בדרכנו הזדמנות פז לזמן איכות מפתיע ולא צפוי עם ילדינו. אז איך אנחנו עוברים את הימים האלה תוך שמירה על איזון ושיגרה, ואפילו מנצלים אותו לקדם את ילדינו ולהצמיח אותם?
לשמור על שיגרה שאינה מוכתבת מפעילויות חיצוניות (מסגרות, חוגים) יכול להיות דבר מאתגר. זה דורש מאיתנו מידה של משמעת עצמית. אחד הדברים המקשים עלינו לשמור על שיגרה בימים אלה, הם המסכים, לא רק המסכים שהילדים שלנו רוצים לראות אלא גם, ואולי בעיקר, ההתמכרות שלנו, ההורים, למסך הסלולרי. הוא מסיח את דעתנו, שואב את זמננו ולא מאפשר לנו להחזיק סדר יום ולהיות נוכחים.
כשאנחנו בנוכחות אמיתית, הילדים שלנו רגועים יותר. הנוכחות שלנו מאפשרת להם להיות משוחררים מהמרדף אחרינו ואחר תשומת הלב שלנו, ולהיות יותר עם עצמם, עסוקים בהתהוות ומשחק. לכן, מומלץ להיות מודעים לכך, ואם אפשר, כמו שאנחנו מגבילים את ילדינו בזמן מסך, להגביל גם את עצמנו לזמנים קצובים של מענה להודעות וגלישה בסלולרי.
מה שבדרך כלל נותן מסגרת לסדר היום - הם זמני הארוחות. בין לבין, הפעילויות משתנות מיום ליום. כמו כן, מומלץ ונוח מאד לכתוב טבלה עם סדר יום לשבוע מראש. לכתוב את שעת ההשכמה, ואת שעת ארוחת הבוקר, את שעת ארוחת הצהריים ושעת ארוחת הערב.
את השעות שבין לבין ממלאים בפעילויות בשיתוף הילדים (אם הילדים גדולים מספיק). יושבים ביחד וחושבים על רעיונות ורצונות שאפשר לעשות במהלך השבוע. קובעים זמן מסוים ללמידה, לא ארוך מידי, ולא חייב להיות רצוף (למשל חצי שעה עד שעה למידה אחרי ארוחת בוקר ועוד חצי שעה לפני ארוחת צהריים, אפשר גם אחר הצהריים).
צילום: shutterstock
כדאי לייחד ימים מסוימים ליציאה לטבע. אפשר למצוא מקום קרוב לאכול בו את ארוחת הבוקר, לשחרר אנרגיה ולחקור את הטבע. מומלץ להצטייד בזכוכית מגדלת, קופסה לאיסוף עלים וכל מיני דברים שיכולים אחר כך לשמש ליצירה למשל..
מומלץ מאד ליצור בבית מרחב המאפשר יצירה חופשית. שולחן אשר מונחים עליו באופן קבוע חומרי יצירה זמינים: דפים, בריסטולים, צבעים מסוגים שונים, חימר או פלסטלינה, מדבקות, חומרי יצירה לפסח וכו'..
במקביל, בהתאם לגיל הילדים, אפשר לחשוב על פרויקט יצירה ארוך טווח, למשל פרויקט תפירה, ציור שכבות על קנבס, בכל יום מתקדמים עוד קצת, ותוכלו למצוא הרבה רעיונות ברשת.
והדבר הכי חשוב בעיני להכניס לסדר היום הוא זמן ביחד. זמן שבו אנחנו וילדינו נמצאים אחד עם השני, כשהמטרה שלנו היא פשוט ליצור חיבור, כדי לאפשר לקשר בינינו להיבנות ולהעמיק. בהתאם לגיל הילד, אנחנו יכולים להקריא לו סיפור, להרכיב פאזל, לספר לו סיפורים מהילדות שלו, לשוחח, לבשל ביחד, הכל בהקשר של חיבור, של חיוכים, מחוות של אהבה וחום, עם ההנאה שלנו בעיניים.
במרחב הזה מתרחש התהליך המשמעותי ביותר לצמיחה ושגשוג של ילדים. במרחב הזה המוח שלהם יכול להגיע למנוחה רגשית (כשהוא מרגיש שיש מבוגר שאוהב אותו ומטפח את הקשר), ומתוך המנוחה הזו נובעת אנרגיה של התהוות וצמיחה.
הכותבת: הדסה שני - מנחת הורים, הורות והיקשרות.