"היי מיכל מה את עושה היום", ככה פתחה אמא של מיכל את השיחה איתה ב-7:50 בבוקר בשבוע שעבר בתחילה של עוד יום גשום וסוער.
"היי אמא, זה משהו דחוף? אני בדיוק באמצע לקחת את הילדים לגן ולבית הספר ואחרי זה אני נוהגת לעבודה,ואני כבר מאחרת, אני יכולה להתקשר אליך מאוחר יותר?"
"רק רציתי לדעת אם את רוצה לקפוץ אליי לביקור עם הנכדים, אני מכינה את המאכל האהוב שלך וחשבתי עליך"
"ואוו אמא, באמת תודה אבל לא היום, הבטחתי לילדים שהם יכולים להזמין חברים הביתה".
תקציר שיחה כזאת כמו רבות כמוה אני שומעת מדי פעם במשרד שלי מהלקוחות, תוך כדי שיח על עניינים אחרים, ברובם משפטיים, שמגיעים אליי. רוב הזמן הלקוח מסיים ב- "היא בקושי באה לבקר, היא לא שמה לב שאני לבד"?
אני מדברת כאן על בני הגיל השלישי.
בדרך כלל נהוג להגדיר את הגיל השלישי כאנשים מאמצע שנות ה-60 (ועד לערך 75), שהם לקראת או במהלך היציאה הרשמית לגמלאות. מזג האויר הסוער והגשום בחורף ולחילופין, השרב והלחות הגבוהה בקיץ, מציפים אצל בני הגיל השלישי את הבדידות והמועקה, שנילווים לקבוצה של אנשים שעם פרישתם מהעבודה מתקשים להתמודד עם השינוי המשמעותי שחל בחייהם. פתאום יש אצל חלקם וואקום חברתי.
לקבוצה הזאת (שבחלקם הם ההורים שלנו או הסבים והסבתות שלנו), לעיתים צריך להזכיר שהם לא לבד ושיש מי שרוצה לעזור להם ולהיות בקרבתם. מצד שני אנחנו כל כך עסוקים בחיי היומיום שלנו, בין ההתעסקות עם הילדים, בין הזוג, הבית והעבודה שלא נותר הרבה זמן למשהו אחר.
הפעולות של "לעשות", "להספיק", "להתקדם", ו"להצליח" תופסים מקום דומיננטי הרבה יותר מהפעולות של "להיות", "להקשיב", ו-"להכיל".
ובכל זאת כדאי לנצל את הימים הגשומים האלה, כדי להתארגן ולבקר את ההורים / הסבים, אפילו אם רק בשביל לשבת ולדבר איתם. להזכיר להם שהם חשובים עד מאד ולשמוע מהם על החלומות שלהם, הרצונות שלהם, אולי סיפורי ילדות, וההיסטוריה משפחתית.
המעשה הפשוט הזה של לשבת ולדבר איתם, יזכיר להם שהם עדיין חשובים ומשמעותיים וירים להם את המורל, הגם אם רק לכמה שעות טובות. ואם נצליח להכניס ביקור כזה כדבר שבשגרה ללו"ז שלנו, הרי שייתכן ובכך קנינו את עולמם, ואולי גם את עולמינו..
נעים מאד, שמי מירית, אני אמא לשלושה ילדים, עורכת דין לגיל השלישי, עו"ס בנשמתי, ומזה שנים רבות גם מתנדבת בעמותת בת מלך אשר מסייעת לנשים דתיות הסובלות מאלימות במשפחה.
מירית הופמן, עו"ד לתכנון פיננסי ולגיל השלישי