תשקיעי בעצמך. בלי רגשי אשם

יש כאלה שברור להן שהן צריכות למלא את המאגרים האישיים שלהן. ויש כאלה שאולי שוכחות, או מרגישות לא נוח עם זה. הסוד הוא להבין שזהו צורך בסיסי וקיומי שלך

אורנה דן 27/07/16 16:51 כא בתמוז התשעו

"אמא, נכון יום שלישי זה היום החופשי שלך? כמו שלמורה אסתי יש יום חופשי ביום רביעי?"

הופתעתי מהשאלה. זה היה מעניין לשמוע. במשך שנים, יצאתי כל יום שלישי ללימוד וייעוץ רוחני באזור השרון. מכיוון שנסעתי בתחבורה ציבורית, הייתי יוצאת מהבית מוקדם בבוקר, וחוזרת ב5-6 אחה"צ. וזה אכן היה בשבילי יום חופשי. יום אחר. נופים אחרים. לשבת בבית קפה מול הים. לקנות בתחנה המרכזית פיצ'יפקס זולים שעושים שמח. (בסוד אגלה לכם את המשך השיחה עם הילדון. השאלה הבאה שלו היתה: "אז מתי היום החופשי של אבא?" ... המממ...)

יש כאלה שברור להן שהן צריכות למלא את המאגרים האישיים שלהן. ויש כאלה שאולי שוכחות, או מרגישות לא נוח עם זה.

אני חושבת שאחת מאבני היסוד של אמהות שפויה ושמחה, היא אמא שמזינה את עצמה (אוף, כמה חיפשתי את המילה המתאימה. "מטפחת את עצמה" תמיד מתקשר עם טיפוח חיצוני, העור, היופי, האיפור והשיער. "משקיעה בעצמה" נשמע קצת כבד מידי. אבל "מזינה" זה כנראה הדבר המדוייק יותר)

מזינה את עצמה בקטנה על בסיס יומיומי, ומעבר לכך על בסיס שבועי. אצלי הבוקר הוא מאוד חשוב. מאוד חשוב לי לקום חצי שעה או שעה לפני כולם, ולעשות משהו עם עצמי, בשקט של הבוקר, לפני שכל ההמולה מתנפלת עלי. זה יכול להיות לשבת ולכתוב "דפי בוקר" או סתם לשבת במרפסת, לשתות כוס מים חמימים, להקשיב לציפורים ולבהות. זה יכול להיות התעמלות או הליכה, ואם קמתי מאוחר, או לא הסתדר ונכנסתי ישר למערבולת של השכמות-הלבשות והסעות, אז תפסתי לי את הזמן השקט הזה אחרי שהורדתי אותם בבי"ס וישבתי לי במקום שקט או בבית קפה לעשות לעצמי סדר בראש (על פי רוב עם מחברת). זה כמו "ארוחת בוקר לנפש". משהו כל כך חיוני וחשוב, שממש משפיע על איך ייראה כל היום שלאחריו.

ארוחת בוקר לנפש(צילום: Shutterstock)

אבל זו באמת ארוחת בוקר בקטנה. אני מניחה שמעבר לכך, לכל אחת יש את המינון המתאים לה כמה היא צריכה מעבר לזה.

בוקר אחד בשבוע?

יום שלם?

שעתיים בשבוע?

הסוד הוא להבין שזהו צורך בסיסי וקיומי שלך, שכל המשפחה תצא נשכרת ממנו.

כשתחזרי מהפעילות/מהיום הזה (גם לשוטט בשוק איכרים/אמנים או סתם בעיר) תהיי במצב רוח טוב ומפוייס, גם אם חיכו לך בבית 7 ילדים עם כל הצרכים שלהם.

לקחת את הזמן לעצמך בלי רגשי אשם. אם את תביני עד כמה זהו צורך חיוני ובסיסי, תוכלי לקבל שיתוף פעולה מבן הזוג כדי ליישם את זה.

אני זוכרת שפעם האיש שלי נכנס הביתה, וראה אותי מכינה מוביילים מכל מיני דברים שאספתי בטבע. הוא הסתכל על ההתלהבות היצירתית שלי ואמר בחיוך: "אז אני מבין שארוחת צהריים כבר לא תהיה היום".

היה בחיוך הזה משהו שמשלים ומבין.

אם את "אמנית בקטנה" כמוני, או יצירתית, הצורך הזה קיים בך. וכשמגדלים משפחה, ובפרט משפחה גדולה, הדברים האלה עלולים להיתפס כדברים לא נצרכים והסוף סדר העדיפויות. אבל האמת היא שהנשמה שלך כנראה צריכה את זה מאוד. ואין נוסחא שמאפשרת לתפוס את החבל בשני קצותיו ולהספיק הכל. ואם נחכה שהבית יהיה מסודר ונעשה V על כל המטלות, ורק אז נשב לצייר/לנגן/לרקוד/לשחות וכו', זה פשוט לא יגיע.

תביני שהיצירתיות היא חשובה קודם כל לך, אבל תהיי בטוחה שכל המשפחה תרוויח מכך. בין אם רואים את זה עין בעין ברגע זה, ובין אם לא. התוצאה יכולה להיות מיידית, אמא רגועה, שמחה, מסופקת, שמסוגלת להקשיב, או בטווח הארוך, במניעת מרירות מצטברת או חוסר שביעות רצון שמקרין על כולם ולא ניתן להצביע מה מקורו.

הדברים האלה לא תלושים ממקורותנו. גדלנו על "ואהבת לרעך כמוך". כדי שזה יקרה, אתה צריך קודם כל לאהוב את עצמך. כדי להיות אמא מכילה, קשובה ואוהבת, את צריכה קודם כל לשים לב שהזנת והכלת את הילדה הפנימית שבתוכך.

מאמרים נוספים בסדרה:
תעשי רק מה שאת אוהבת
אחד אחד או "ערב אירוע"

אורנה דן, ירושלמית , אם ל 13 ילדים דולה, תומכת לידה ומשפחה ומתמחה בהנחיית הורים

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר