שנורר? מתי הילד שלנו הפך לקבצן?!

הורים וסוחרים קובלים על תופעת השנורר שממשיכה בימי הפורים בקרב תנועת הנוער בני עקיבא ובישיבות התיכוניות ובאולפנות, "אנחנו לא רוצים להוציא עוד כסף, אבל גם זה עדיף לעומת קיבוץ נדבות בחנויות"

חנן גרינווד, כיפה 25/02/15 18:08 ו באדר התשעה

שנורר? מתי הילד שלנו הפך לקבצן?!
shutterstock, צילום: shutterstock

אחד מחוויות הילדות של רבים מאיתנו הוא התקופה לפני פורים, בו כחניכי וחניכות תנועת הנוער בני עקיבא, וכתלמידים בישיבות תיכוניות או באולפנות, אנו יוצאים אל הרחובות ואל מרכזי הערים, ומנסים לגייס כסף מהרוכלים בחנויות לטובת שוקי פורים.

זה כבר הפך למסורת. החל מתחילת חודש אדר יוצאים הילדים אל החנויות, נכנסים ומבקשים צעצועים או כסף לטובת שוקי הפורים, והסוחרים מצידם מספקים משהו קטן או גדול, מפרגנים או מזעיפים פנים, והלאה אל החנות הבאה.

אך יש מי שלא אוהב את התופעה, הן בקרב ההורים והן בקרב הסוחרים, כשהראשונים טוענים שמדובר במעין קבצנות רחוב מודרנית, שלא מתאימה למגזר. כצפוי, הסוחרים וההורים סירבו להזדהות בשמם, מכיוון שלטענתם הדבר יפגע בילדיהם או בתדמיתם.

"הבן שלי יצא לשנורר כבר פעמיים מאז תחילת החודש העברי. אמרתי לו שלא נוח לי עם זה שהוא יוצא לקבץ נדבות אבל הוא אומר שכל החברים שלו הולכים ושיצחקו עליו אם הוא לא ילך", אומרת שלומית, אם לחניך בני עקיבא מהמרכז. “אני זוכרת את השנורר בילדות, וכן, אני מודה שנהנינו, אבל אני גם זוכרת את המבטים של המוכרים בחנויות שעשו לנו פרצופים ואמרו לנו שאנחנו הקבוצה החמישית שמגיעה באותו היום. זה מאוד נחמד לקחת מאנשים כסף אבל יש לזה כבר תחושה של קיבוץ נדבות, ואני חושבת שהילד שלי לא צריך לעשות את זה. הבעיה היא שהלחץ החברתי גורם לו ללכת גם בניגוד לרצוני ואני תקועה עם ההרגשה הלא נוחה. אנחנו לא רוצים להוציא עוד כסף, אבל גם זה עדיף לעומת קיבוץ נדבות בחנויות".

"חבר חילוני שלי שעובד בחנות במרכז העיר ירושלים סיפר לכל החברים שלי שהבת שלי הגיעה וביקשה כסף", מספר אריאל מירושלים. “פתאום קלטתי שכולם צוחקים עלי. החילונים לא מבינים שזה קטע מגזרי וחושבים שילדים שלנו עניים. שמעתי אפילו על איזה מוכר שהציע לקנות לילדים פלאפל כי הוא ריחם עליהם. זה מביש".

ואכן, לצד החוויה המגזרית ישנה בעיה לא פשוטה של תדמית הציונות הדתית שמקבלת מכה לא פשוטה. לכך צריך להוסיף את התחושות של הסוחרים, שחלקם דווקא מבינים את הרעיון, אך מתקשים לעמוד בפני הקבוצות הרבות של הילדים שמגיעים, בעיקר בערים הגדולות, ומשיבים בשלילה.

“כן, גם אני עשיתי שנורר כילד, אבל רק כמבוגר הבנתי מה זה אומר מבחינת בעל החנות", מספר שחר, בעל חנות צעצועים באחת הערים הגדולות במרכז הארץ. “כל שנה מגיעים אלי יותר ממאה ילדים ומבקשים כסף או צעצועים. כבר לא נעים לי. אני מביא לקבוצות הראשונות ואז אומר לא. אני לא רוטשילד והשכירות עולה הון תועפות. אם אביא לכל הילדים צעצועים או כסף אפשוט את הרגל. אחר כך הם רואים אותי בתפילה ולא נעים להם ולא נעים לי. למה שאני אצטרך להביא להם כסף על חשבוני? שההורים שלהם יממנו להם את השוק".

(צילום: Elena Dijour / Shutterstock.com)

חלק מההורים עמם שוחחנו טענו במסורת של שנים. שלא שוברים את המסורת רק בגלל שכמה הורים הינם להגדרתם יפי נפש. “שיתמודדו. אנחנו יודעים שלא מדובר בקיבוץ נדבות ויש כאן זיכרון שנשאר למשך שנים. למה שהחניכים לא יהנו קצת, וגם המוכרים לא חייבים לתת לכולם. בסך הכל יש כאן משהו נחמד וחבל שבגלל כמה הורים התופעה הזו תיפסק. כולה כמה צעצועים. אנחנו לא מדברים על עשרות אלפי שקלים". עם זאת כשנשאלו האם הם היו מוכנים לצאת היום לשנורר נעננו ברוב המקרים בשתיקה רועמת.

משיחות עם הורים אחרים הבנו שישנה בעיה מסוימת שעולה מתוך תרבות השנורר, אך פתרון אין. מחד, לא רוצים ההורים לשלם יותר כסף, ושוק פורים עולה הרבה, אך מנגד הם מבינים שיש כאן בעיה אמיתית של נראות. “יכול להיות שצריך לגבות קצת יותר כסף מהתלמידים תמורת שוק הפורים במקום לתת להם להתחנן עבור עוד שקל או שניים", אומרים רוני וגילה, תושבי ירושלים שהבן שלהם אסף השנה כסף לטובת שוק פורים בישיבה התיכונית. “אנחנו ממש לא רוצים לשלם יותר, אבל מבינים שמשהו צריך להשתנות".

מבני עקיבא נמסר בתגובה: "שוק פורים ואיסוף המוצרים מאפשרים לסניפים לחגוג את פורים בצורה מוצלחת ללא עלויות כבדות שעשויות לפגוע ביכולת של ילדים והורים רבים ליהנות מהמסיבה. חשוב לזכור כי ברבים מהסניפים ההכנסות מהאירוע נתרמות לארגוני חסד שונים דבר שתורם למהלך חינוכי רחב. יחד עם זאת אנו רושמים לפנינו את הערות ההורים וננסה למצוא דרך שתהיה מקובלת על כולם ותמשיך לשמור על החוויות וערך התרומה".

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר