סגור

עורך בשבע למזכ"ל בני עקיבא: ההודעה לא להגיע לעמונה- החמצת הזדמנות

עורך עיתון בשבע, עמנואל שילה פרסם בדף הפייסבוק שלו פוסט שמאוכזב מהודעה ששלח מזכ"ל התנועה, יאיר שחל, לחניכים ובו קריאה לא להגיע לעמונה בגלל אירועי שבת ארגון: "מה נשאר בבני עקיבא של היום מהמורשת החלוצית של בני עקיבא דאז"

עמנואל שילה
י בכסלו התשעז
,
10 בדצמבר, 2016 22:17

צילום:

בין ביריה של פעם לעמונה של היום: מה קרה לבני עקיבא?

***

בבני עקיבא שבה גדלתי נודעה חשיבות מיוחדת לתאריך י"א באדר.

בתנועות נוער חילוניות ציינו בתאריך הזה את "יום תל חי", אבל אצלנו בבני עקיבא הוא נקרא בגאוות יחידה מגזרית "יום ביריה", על שמו של היישוב הסמוך לצפת.

עד היום יום ביריה מצוין כיום חגיגי והיסטורי בתולדות התנועה, יום שמקפל בתוכו ערכים של חלוציות, ציונות והתיישבות, אהבת הארץ ונכונות למאבק עליה.

כילדים בתנועה שמענו את סיפוריהם של בני השבטים הבוגרים שחזרו מהעלייה לביריה, וייחלנו ליום שבו יגיע תורנו להשתתף בה. גם ילדיי מסניף קרני שומרון זכו, כל אחד בתורו, לצאת לאירוע החשוב והחגיגי של העלייה לביריה.

מהו אותו אירוע שקרה בביריה בי"א באדר תש"ו (1946) ונחרט לנצח בתודעת התנועה ובספרי ההיסטוריה שלה?

ובכן, מדובר ביישוב עברי חלוצי שהיה מאוכלס על ידי המחלקה הדתית של הפלמ"ח - ומכאן חשיבותו התנועתית.

הפרשה החלה כאשר שלטונות המנדט הבריטי האשימו את התושבים היהודים בהחזקת נשק בלתי חוקי, ובתגובה הכריזו על המקום שטח צבאי סגור. היישוב הורד מהקרקע, הוצא צו שלטוני שאסר על מגורי יהודים במקום, והשטח נתפס בידי כוחות צבא בריטי.

מזכיר לכם משהו מימינו אלה? אז בואו נמשיך עם ציטוטים חלקיים מוויקיפדיה על המשך הפרשה.

"הורדתה מהקרקע של נקודת היישוב הגלילית המבודדת, נתפסה על ידי הנהגת היישוב כתקדים מסוכן, וכפגיעה ישירה בזכות להתיישבות חופשית, בהמשך לגזירות הספר הלבן וחוק הקרקעות המפלה שבא בעקבותיהן."

פגיעה בזכות ההתיישבות? חוקים מפלים לרעת ההתיישבות היהודית? כן, ממש כמו בימינו. וכיצד פעלה הנהגת בני עקיבא וחניכי התנועה דאז מול העוול הזה?

נמשיך עם ויקיפדיה (בעריכה קלה):

"היישוב היהודי הגיב בעלייה המונית של אלפים אל ביריה, אל מול התנגדותו של הצבא הבריטי. העלייה נערכה על ידי חניכי תנועות הנוער, פועלים וחיילים משוחררים, בליל י"א באדר ה'תש"ו (1946).

"בתחילה גילו הבריטים התנגדות עיקשת ופיזרו את המתיישבים בטנקים ובשיריוניות. לאחר הפעם השנייה שעלו המונים לביריה, הסכימו שלטונות המנדט לקיומו של יישוב קבע במקום.

"ההתנגדות ההמונית להסרת נקודת היישוב היהודית וכניעת השלטונות הבריטים, נתפסה כהצלחה של אנשי היישוב במאבק על ההתיישבות. ביריה נתפסה כסמל להתיישבות ולעמידה איתנה, וכציון דרך חשוב לקראת התיישבות חופשית, עלייה חופשית ומדינה עברית עצמאית.

באותה העת נתפס האירוע כאירוע היסטורי חשוב בתודעת הציבור כולו, ובמיוחד בקרב הציבור הדתי, שלקח חלק פעיל בנעשה. זכרו של האירוע צוין בשירים, בספרים, ובקריאת ספינת מעפילים בשם ביריה. תנועת הנוער "בני עקיבא" ממשיכה בפעילות חינוכית הקשורה לאירוע, וחניכיה מציינים את העלייה לביריה מדי שנה בי"א באדר" .

אז נכון שהיום לא מדובר בעוולות ממשלת המנדט הבריטי אלא בעוולות בית המשפט העליון של מדינת ישראל. ונכון שהיום לא מדובר בכוחות הצבא הבריטי אלא במשטרת ישראל שבראשה מפכ"ל סרוג כיפה. ואולי ייעשה גם שימוש ציני בצה"ל, שבו משרתים מיטב בנינו.

אבל הגזירות נגד ההתיישבות היהודית הן אותן גזירות, האפליה הבוטה בין יהודים לערבים היא אותה אפליה, והמאבק הדרוש למען הצדק ולמען יישוב הארץ הוא אותו מאבק. השאלה היא האם בני עקיבא היא אותה בני עקיבא.

***

אני קורא את האיגרת המיוחדת שהוציא אתמול מזכ"ל בני עקיבא לחברי התנועה, ותוהה מה נשאר בבני עקיבא של היום מהמורשת החלוצית של בני עקיבא דאז.

היישוב היהודי ביריה, סליחה - עמונה, עומד להיות מוכרז כשטח צבאי סגור ולהיתפס בידי כוחות צבא. תושביו היהודים עומדים להיות מגורשים מיישובם ומבתיהם, בגלל גזירות נגד התיישבות יהודית ואפליה משפטית לרעה של יהודים לעומת ערבים.

אם בני עקיבא של היום הייתה תנועת נוער חלוצית כמו פעם, היא הייתה מפנה את השאיפה התמימה לצדק ולתיקון עולם המפעמת בליבם של בנים ובנות צעירים כדי להפוך את מורשת ביריה של פעם למציאות בעמונה של היום.

אלפי בני נוער היו עולים לעמונה, נאבקים כדי להגן עליה, וגם את תוחרב חלילה - עולים ובונים אותה שוב ושוב עד שההתיישבות תנצח והעריצות והאפליה ירימו ידיים. זו הייתה יכולה להיות פעולה תנועתית מדהימה שמשלבת ציונות פעילה ביחד עם חוויה חינוכית ממדרגה ראשונה, שתיחרט לנצח בליבם של המשתתפים בה. כמו העליות לסבסטיה, כמו העלייה לביריה.

אבל הנהגת בני עקיבא של היום רחוקה מזה. היא לא נותנת שיקלקלו לה את השיגרה הבורגנית של שבת הארגון. את מלאכת הכנת הקירות הצבעוניים שמציגים את ערכי עם ישראל, תורת ישראל, וכמובן גם ארץ ישראל. והמזכ"ל קורא לחניכיו לא לעלות לעמונה - לא על סמך מיסרוני אזעקה לא בדוקים, וגם לא בכלל. כי אנחנו לא נגיע למקום שבו "עלול להתפתח עימות חזיתי ועקר עם חיילי צה"ל".

אז כותבים באיגרת לחניכים, כמס שפתיים, ארבע מילות הזדהות עם התושבים - רובם מן הסתם בוגרי התנועה שספגו בה ערכי התיישבות חלוצית שהביאו אותם לעמונה. אחר כך אפשר לחזור אל שגרת "ופרצת" - הנושא המרכזי שנקבע לשבת הארגון, כי אנחנו החלטנו מזמן שהשנה עוסקים בעם ישראל ולא בארץ ישראל. אז נכון שבני עקיבא של היום עוסקת בעיקר בחינוך בלתי פורמלי של הנוער הדתי ופחות בעשייה התיישבותית-חלוצית. אבל איזו החמצת הזדמנות לטעום מהי תנועת נוער חלוצית ומשנת מציאות, כמו בימים ההירואיים ההם שהונצחו בספרי ההיסטוריה של התנועה.

***

ואם בהנהלת בני עקיבא חוששים מעימות אלים שעלול להתפתח עם שוטרים או חיילים בעמונה, אפשר לפחות לקרוא לחניכים לצאת להפגנות שקטות ומסודרות מול בית ראש הממשלה, מול בית המשפט העליון או סתם בכיכר העיר.

ואם לא זה, אז לפחות להורות לכל הסניפים להקדיש - אם לא את השבת כולה אז לפחות פעולה אחת, לנושא המאבק על העמונה וההיבטים הערכיים החשובים שהוא מקפל בתוכו. לפחות שהנושא יוזכר במפקד האש המסורתי של מוצאי שבת בכל סניפי התנועה. כדי שהערכים הנשגבים לא יישארו מנותקים מהמציאות העכשווית, וכדי שהתושבים בעמונה ירגישו שתנועת הנוער של הציונות הדתית נמצאת איתם, לפחות בלב אם לא במעשה.

אבל לא, יש לנו נושא שקבענו מראש, אז אל תזיזו לנו את הגבינה. "שבת הארגון מניפה השנה את דגל מחויבות "ופרצת"- הקוראת לחבר בין האוכלוסיות והמגזרים בחברה הישראלית" כותב המזכ"ל לחניכיו, ומורה להם להמשיך בשגרת הפעילות כמתוכנן מראש, וכאילו שום דבר נורא לא עומד לקרות.

***

עדיין לא מאוחר מדיי. אפשר עוד לשנות כיוון ולייסד את העלייה המסורתית לעמונה, עלייה שתהיה ראויה להיזכר לדורות לא פחות מהעלייה לביריה.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב רפי פרץ צילום: כיפה

הרב פרץ: "אין אחדות בלי הציונות הדתית"

קרא עוד