חדשות כיפה

ללמד את ילדנו לשאול ביציאת מצרים

חובה עלינו ללמד את ילדינו לשאול ביציאת מצרים, שכן הסכנה הגדולה ביותר של ההורה היא שהילד שלו יהיה אדיש לסיפור יציאת מצרים ואדיש למסורת שעליה בנויה כל התודעה של היהדות

shutterstock

shutterstockצילום: shutterstock

"אמא שלי הפכה אותי למדען בלי שהתכוונה לכך בכלל. כל האימהות היהודיות בברוקלין נהגו לשאול את הבן שלהן: 'נו, למדת משהו בבית ספר היום?', אבל לא אמא שלי. היא תמיד שאלה אותי שאלה אחרת: 'איזי, שאלת שאלה טובה היום?' ההבדל הזה הוא שהפך אותי למדען." (איזידור אייזקס, זוכה פרס נובל).

בליל הסדר, אנחנו מוצאים דרישה לבסס את סיפור יציאת מצרים על שאילת שאלות, וזה בא לידי ביטוי במגוון מקורות ומנהגים הקשורים לחג.

הגמרא במסכת פסחים מתארת בסדר של הלילה ש"מחלקים להן (לילדים) קליות ואגוזים בערב פסח, כדי שלא ישנו, וישאלו." ובהמשך "רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו", ורבנו חננאל מתקן את הנוסח "בשביל שלא ישנו וישאלו", ורש"י מוסיף : "מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו." גם על הכרפס נאמר שהמטרה שלו היא לעורר שאלות מצד הילדים. ואם לא מספיקים כל המעשים המוזרים הללו: האגוזים, חטיפת המצות, הגבהת הקערה ואכילת כרפס במקום ארוחה, הרי שכדי לגרום לילד לשאול - המשנה קובעת באופן מלאכותי שכאשר מגיעים לכוס שני בתיאור הערב, "מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו. ואם אין דעת בבן אביו מלמדו: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות…" המשנה קובעת שאם הבן לא יודע לשאול מעצמו, אביו מלמדו. ואין הכוונה מלמדו את סיפור יציאת מצרים, אלא מלמדו איך לשאול ומה לשאול ופוצחת בקטע המפורסם - מה נשתנה!

הגמרא ממשיכה את הרעיון ומדגישה כי כל המהות והעיקר של ליל הסדר חייב להיות מבוסס על פתיחה בשאלות דווקא. האם חייבים לשאול בהכרח את השאלות של מה נשתנה? את השאלה הזאת שאלו כבר החכמים בגמרא, והביאו שני סיפורים שבהם אחד החכמים שואל בתחילת הסדר שאלה כלשהי, והחכם שאיתו קובע (אולי אפילו באנחת רווחה) "פטרתנו מלומר מה נשתנה" וישר עובר ל"עבדים היינו". נראה כאילו שהאמוראים שואלים את עצמם מה העניין של השאלות? בשביל מה בדיוק הן כל כך חשובות?

ונשאלת השאלה מה כבר יקרה אם הילד לא ישאל? לכאורה, ניתן לטעון שלא יקרה כלום. הוא עדיין יכול ליהנות בליל הסדר משמיעת הסיפור המופלא, ואפשר לדאוג להעביר את המסר בצורה חווייתית ומעניינת. למה דווקא בצורה של שאלות ותשובות שמכריחות אותנו המבוגרים להגיע לרמה של הגחכה שבה השאלות נשאלות באופן מאולץ ומלאכותי והעיקר - לשאול?

המקור לדרישה לבסס את הסדר על שאלות לא מתחדש לראשונה במקורות חז"ל, אלא שאוב מהמקורות בתורה, והתורה קובעת עבורנו שהסיפור הזה צריך להיעשות בתשובה לשאלות הילדים. זהו הבסיס לקטע אחר בליל הסדר, שגם בו יש ארבע קושיות, ארבע הבנים. כל אחת מהשאלות נשאלת אחרי הכניסה לארץ, ובעקבות מצווה שמעוררת את הילד לשאול. והתורה מנחה אותנו שהתשובה צריכה לכלול את סיפור יציאת מצרים. המגיד מדובנא בספר המידות כתב: "כשם שלא תערב האכילה ללא רעבון, כן לא תערב התשובה בלי הפלגת השאלה".

הדרך הטובה ביותר לגרום לילדים שלנו להיות מעורבים בליל הסדר היא באמצעות שאילת שאלות. שאלות הן חלק קריטי ומהותי בלמידה. ואת זה הבינה אמו של פרופ' איזידור אייזיקס. ברגע שהאדם מתעורר לשאלה מסוימת, היא מטרידה אותו, מלווה אותו ומציקה לו עד שלא ימצא פתרון ותשובה שיניחו את דעתו. השאלה מסקרנת, השאלה מעוררת למחקר ולבדיקה. ולכן כבר בתקופת התנאים נקבע שמי שבנו לא יודע לשאול - ההורה ילמד אותו. לא את התשובה, אלא כיצד לשאול. הסכנה הגדולה ביותר של ההורה היא שהילד שלו יהיה אדיש למציאות, אדיש לסיפור יציאת מצרים ואדיש למסורת שעליה בנויה כל התודעה של היהדות.

הכותבת היא מנהלת ההקמה של "משיבת נפש - נשות תורה עונות כהלכה" מיזם של ארגון רבני ורבניות "בית הלל" שנועד להוות כתובת לשאלות של נשים צעירות ונערות ברשת

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

נתניהו ופוטין צילום: קובי גדעון/לע"מ

מפקד חיל האוויר יסביר במוסקבה: ישראל לא אחראית להפלת המטוס הרוסי

קרא עוד