להפריד או לא להפריד, מה טוב לילדים שלנו?

מישהו עצר ונטרל את שלל האג´נדות ושאל את עצמו האם עדיף לילדים שלנו ללמוד בחינוך נפרד או מעורב? נחמה קירשנבאום-אבינר תוהה מדוע מתעלמים ממה שטוב לתלמידים

נחמה קירשנבאום-אבינר
יא בתמוז התשעב
,
01 ביולי, 2012 14:18

לפני כשלושה חודשים תקפו אותי כאבי בטן עזים. נשיפה אל תוך מבחנה שהגיעה, עם מדבקה הנושאת שת שמי, אל מעבדה סטרילית הצליחה לבודד חיידק חצוף העונה לשם הילוקבקטר פילורי. צי שלם של תרופות אנטיביוטיות נדרשו למגר אותו. הרגשתי צורך להתיידד עם הפולש האלים ולמדתי שרוב קוראי "כיפה" נושאים את אותו החיידק היושב בטח במעיים שלהם בלא שיכאב להם דבר. עוד השכלתי כי הילוקבקטר פילורי הוא הוא הגורם לכיב קיבה הידוע בשמו הפופולארי "אולקוס", ולא כפי שחשבו במשך עשרות בשנים. בקיצור - חיידק אחד פועל במעיים שונים בצורות כל כך שונות, מה שחשבו שיודעים פעם זה כבר לא מה שיודעים היום, ומי יודע מה מגלים כרגע במעבדות שונות ברחבי העולם?

שנת הלימודים תשע"ב באה על סיומה וההערכות לשנת הלימודים הבאה בשיאה. עונת המלפפונים פוסחת על שאלה כבדת - המשקל האם להפריד את הכיתות בבתי הספר וליצור הפרדה בין בנים לבנות. גם השנה מקריית שמונה ועד אילת צוותי חינוך רבים, יחד עם וועדי ההורים המקומיים, מנסים לגבש את עמדתם בנושא. מזג האוויר מתחמם ועמו גם האווירה סביב סוגיה זו. בעידן בו הפוליטקלי קורקט משחק תפקיד כה גדול וסוגיית הדרת נשים נידונה תחת כול עץ רענן, אין באמת את היכולת לדון בשאלה זו בתנאי מעבדה. הבון טון החדש שהתפתח לאחרונה במחוזותינו לבקר באופן מוחלט את פעילותם של הגרעינים התורניים, אף הוא מזהם את המבחנה ופוסל את הקיום הלגיטימי של שיח פורה ומפרה בעניין.

כבר מזה זמן שפסקנו להיות מקשה אחת ואת המגזר הדתי לאומי מחלקים ומפצלים לתתי קבוצות שונות ומשונות. לכל קבוצה דעה שונה ולכול פלג עיקרון אחר. אך האם ממ"ד אחד לכולנו? האם יוכלו לדור בכפיפה אחת כול תתי הזרמים תחת קורת גג אחת או שמא נדונו למאות בתי ספר קטנים הנותנים מענה צר לכול קבוצה וקבוצה. נראה שהפרדת מינים נעשתה שם קוד להרחבה הבלתי נסבלת של המנעד בציבור הדתי לאומי. "אמור לי אם ילדיך לומדים בבית ספר נפרד או מעורב ואומר לך מי אתה!". ההפרדה (כן או לא) בין הבנים לבנות הפכה למערכת הסוואה אודות היכולת שלנו לשלב בין קודש לחול, אודות קבלת האחר והשונה, אודות תרבות הפנאי שלנו ועוד ועוד.

ובתוך כול זה מנקרת השאלה מהי טובת הילדים שלנו. כאימא אני כמהה לתשובה סטרילית המתקבלת בתנאים של מחקר מעבדתי מבודד ומבוקר היטב. האם מישהו עצר ונטרל את כול שלל האג'נדות, חשובות ככל שתהיינה, ושאל את עצמו "וטובת הילד מהי"?!

כאבי הבטן הפיזיים שלי חלפו, ב"ה. הרופא המטפל לא השתמש במידע הרפואי של אתמול ולא הימר על המחר. הוא בחר בטיפול הידוע כמתאים בימינו אנו. אבל יש לי כאבי בטן אחרים. על הילדים, על בתי הספר ועלינו כחברה. כאבי בטן הנובעים מהתחושה כי אין איש העוצר במעבדה ומנסה לבודד, ולו לרגע, את הנפש של ילדינו הרכים ולדרוש אך ורק את טובתם. ואולי כאבי הבטן נובעים גם מספקנות חרישית כי יתכן ואף חוקר, ולו הנחוש ביותר, לא יצליח לעשות זאת, פשוט כי אין לכך תשובה. היכולת להכיל מורכבות שמורה לאנשים בוגרים ובשלים החיים את המציאות ולא למעבדות מזוקקות ומדענים בחלוקים לבנים.

בכ"ב תמוז ה- 12.7 יערוך מכון שילה כנס בנושא "ישיבה נפרדת? - השפעות החינוך הנפרד והמעורב על בניית האישיות ועל הקשר עם בני המין השני".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ליצמן צילום: פלאש 90

ליצמן: לא חרגתי כהוא זה מהנחיות משרד הבריאות

קרא עוד