הריגוש משחית

חשבתם כמה פעמים פתחתם את מהדורת החדשות ושמעתם שוב ושוב ושוב על מישהו שדקר, רצח או נהרג? מהידיעות אלו עושות לנפש שלנו או לסף הרגישות? 

אבינועם הרש
כא בסיון התשעג
,
30 במאי, 2013 18:29
Van Damme M. -cc-by

Van Damme M. -cc-byצילום: Van Damme M. -cc-by

בוא נגיד שאם חס וחלילה תכננתם לעשות משהו נורא עם החיים שלכם, עשו לעצמכם טובה ואל תנסו לעשות את זה בישראל רוויית האסונות. הרוגי תאונות הדרכים זוכים במקרה הטוב לריבוע קטן בפרונט במידה כמובן, שמדובר בסיפור אנושי יוצא דופן ובמקרים הרגילים, הם נבלעים במדבר הישימון של אחד העמודים הפנימיים.

חשבתם כמה פעמים פתחתם את מהדורת החדשות ושמעתם שוב ושוב ושוב על מישהו שדקר/רצח/חטף/נהרג והמשטרה כמובן חוקרת? מה הידיעות אלו עושות לנפש שלנו? או לסף הרגישות?

לפני עשרים שנה, כששמעתי שמישהו נפצע בתאונת דרכים הייתי מסוגל לעצור באמצע החיים ולקרוא ככה בקטנה, איזה פרק תהילים לרפואתו כי מה זאת אומרת? יש יהודי שממש עכשיו, בזמן שאני ממשיך בחיים הרגילים שלי, נאבק על חייו וכואב לו. איך אפשר להמשיך הלאה?

היום? הידיעות האלו פשוט עוברות לי ליד האוזן. נער בן 17 מירושלים נפל והוא פצוע קשה? כל האמפטיה שאני מסוגל לסחוט בשבילו מסתכמת ב"תהיה חזק בן אדם". מדהים. נזכרתי איך הגבתי מתי שראיתי איך שאר העולם ממשיך במנהגו מתי שמישהו יקר לי היה בניתוח: מה אתם בסדר? חבורה של אנשים שפלים. איך אתם מסוגלים בכלל להמשיך את החיים שלכם במקום להתכנס ממש עכשיו ברגעים אלו לקרוע ביחד איתי את שערי השמיים? באמת אין לכם לב?

אז הנה. אני בטוח שממש ברגעים אלו עומדת משפחתו של הנער בן ה-17 שנפל וקורעת את השמיים. ואני? במקום להיות איתם ביחד ולהפציץ את השמיים בתפילות, יושב כאן וכותב את הטור שלי.

אני חושב עכשיו על כל האנשים שהייתי בטוח שרק אטימות לב זועקת מנעה מהם לעצור את העולם ולהשתתף בדאגות שלי וחושב על עצמי. זה לא שאני רע. זה לא שהם רעים. פשוט התרגלנו. כואב כמה שזה נכון. חשבתי על סף הרגש הנמוך שלנו כששמעתי על המקרה הטרגי של אבנר צחורי ז"ל.

יודעים על מה אני מדבר, לא? ככה חשבתי. צחורי היה בן אדם מוכשר, מלח הארץ שהיה פעיל בספורט האקסטרים (ספורט אתגרי מסוכן במיוחד: קפיצת באנג'י, צניחה חופשית, סנפלינג) תאונה שעבר ב-2003 באמצע צניחה חופשית הפכה אותו לפצוע קשה ולנכה מהחלק התחתון ומטה. "טעות של שנייה ריסקה את כל החלומות", כתב באינטרנט. "את כל הניסיון, את כל הכישורים שעבדתי במשך שנים לפתח". אפשר לחטוף חום רק מלחשוב על הסיטואציה.

תחשבו איך מרגיש בן אדם שפתאום אחרי רגע קטן אחד, כל החיים נחרבים לו. למרות זאת צחורי לא וויתר. הוא החל לעבוד כמרצה למודעות עצמית תחת השם: 'ציפור בלי רגליים'. וכך הוא כתב על ההרצאה שלו:

"מה רחוק ניתן להגיע אם מחליטים לעשות את הצעד הראשון במסע בלתי אפשרי? כמה חלומות ניתן להגשים אם בוחרים לרדוף אחרי חלום אחד? כך בחרתי לחיות את חיי. טעות של שנייה ריסקה את כל החלומות - את כל הניסיון, את כל הכישורים שעבדתי במשך שנים לפתח. והשאירה אותי משותק מהחזה ומטה. איך נראים חיים של אדם אחרי טעות כזאת?! כיום אני עצמאי לחלוטין. רוכב על אופני יד, עוסק בעריכת ווידאו, מפתח פתרונות טכניים לאנשים עם מגבלות".

השבוע צחורי, חניך בקורס טייל נעלם עם מטוס האולטרה-לייט שלו אחרי שהשאיר מכתב התאבדות. גופתו נמצאה סמוך לגבול ירדן. ביקום מקביל, הסיפור הזה היה פותח את מהדורות החדשות וספרים שלמים היו נכתבים על ההתמודדות היומיומית שלו. פתאום אתה מבין איך בחיים הכול יחסי.

קשה לי עם המבחנים, העבודה, ילדים, כסף, משכנתה? הגיע הסיפור צחורי והסביר לי כל כך פשוט למה אני צריך להגיד אלף פעמים תודה לקב"ה. ואל תביאנו לידי ניסיון. אז למה באמת לא שמעתם עד עכשיו על סיפור החיים ההרואי של צחורי עם סוף טרגי כל כך? כי זה לא באמת 'אייטם' כמו למשל איומי הסרק של יאיר לפיד שיפרוש מהממשלה.

תביאו לנו משהו מרגש יותר.

כמו למשל הסרטון החדש: "צפו: נישאו וטבעו למוות". שמציף את הרשת ורואים בו איך בעל ואשה שרק נשאו, טובעים למוות לעיני המצלמה. זה כבר 'אייטם'. הגרויסע גליק! עד כדי כך, שהאתר שהביא את האייטם הזה ממש מפציר בנו לצפות בזוועה האנושית הזו. האסון של הזוג? הוא בסך הכול אמצעי, מתודה יפה בדרך למימוש המטרה המשנית: סיפוק סף הרגישות שלנו. וכמובן בדרך למטרה הראשית: למשוך עוד ועוד כניסות לאתר המדובר.

הבו לנו אסונות! תנו לנו טרגדיות! בזמן שאנחנו משחיתים את עצמנו לדעת, מנהלי התחנה סופרים את הכסף בדרך לבנק. ותודה לעיתונאית חני לוז שעלתה על הידיעה בוול שלה.

כי פעם כשהיינו קטנים, היינו מתרגשים מרכבת. בשביל ילדי המילניום ודור האייפד זה כבר לא מספיק: הם צריכים לראות זוג שטובע ישר אחרי החתונה. מעניין מה כבר יוכל לרגש את הדור של הילדים שלנו.

אבינועם הרש חבר ב“חברים מקשיבים“, הטור יתפרסם השבת בעלון של ”צהר“. לתגובות - avionam811@gmail.com

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הרב שרלו צילום: אריה כץ

הרב שרלו לכיפה: "מבחינה הלכתית ניתן להפסיק טיפול מאריך חיים"

קרא עוד