העם דורש: שכר לימוד הגיוני

פרופ' נדב שנרב מתקומם על שכר הלימוד בישיבות תיכוניות ואולפנות, המגיע במקרים רבים ללמעלה מ 20,000 שקל. ולא, קיצוץ בשכר לא יעזור במקרה הזה

פרופ´ נדב שנרב
כא בשבט התשעב
,
14 בפברואר, 2012 14:10
stuartpilbrow-cc-by-sa

stuartpilbrow-cc-by-saצילום: stuartpilbrow-cc-by-sa

בציבור הדתי לאומי, לפחות בחלקיו השמרניים יותר, נתקבעה במהלך השנים הנורמה של שליחת הבנים והבנות לישיבות תיכוניות ואולפנות. מוסדות אלו תופסים כמעט לגמרי את התפקיד אותו מילאו בעבר תיכונים דתיים, ובמקומות רבים האלטרנטיבה של חינוך ממלכתי דתי סטנדרטי איננה קיימת כלל.

מדובר בתענוג לא זול. מחיר החינוך במוסד פרטי שכזה נע בין 5000 ש"ח לשנה במקרה הטוב, דרך 10,000 ש"ח במקרה השכיח, ועד כעשרים אלף ש"ח לשנה במוסדות פנימיתיים עם תכנית מיוחדת, כאשר רוב הסכומים שיוצא לי לשמוע עליהם קרובים יותר לקצה הגבוה, בעיקר כשמדובר בבנים. מספרים אלו משקפים התייקרות לא מבוטלת במהלך העשור האחרון, והורים רבים מתמרמרים על הסכום הגבוה או מתקשים לעמוד בנטל. הנושא מעורר עניין רב בציבור והתקשורת המגזרית מקדישה לו לא פעם מקום. בשורות הבאות ברצוני להזכיר כמה פתרונות מוצעים ולהסביר מדוע הם אינם יעילים או ראויים, ולנסות להצביע על כיוון פעולה אחר.

מישהו צריך לשלם

בראש ובראשונה צריך להבין כי מי ששולח את ילדיו למוסד פרטי אכן מקבל שרות נוסף. בית ספר תיכון רגיל נותן פחות שעות הוראה, שלא לדבר על פעילויות נוספות ועל אפשרות של פנימיה. כמובן שניתן לתהות על ערכן החינוכי של כל אחת מהפעילויות הללו, אבל אי אפשר לכפור בעובדה לפיה מדובר במוצר שמישהו צריך לשלם עבורו.

ממה ששומעים מאנשי התקצוב של הישיבות, גם אם לא במפורש, ניתן להבין כי עלית המחירים של העשור האחרון משקפת החמרה בנהלים. בעבר היתה כנראה אפשרות לקבל תשלום כפול ומשולש על כל שעת הוראה על ידי דיווח מקביל לרשויות ממשלתיות שונות ומשיכת תקציבים מכמה משרדים על אותה הפעילות. בשלב מסוים מישהו שם לב, או אולי מיחשבו את המערכת, והחגיגה נגמרה. מרגע זה ואילך עול התשלום על השירות הנוסף נופל על ההורים בלבד.

הכסף לא נמצא במשכורות

ישנם כאלו המאמינים כי התשלום הכבד שאנו משלמים משקף במידה רבה אי סדרים כספיים במוסדות ומשיכת משכורות גדולות בידי מנהלים ושאר מקורבים לצלחת. בעקרון יכול להיות שיש משהו בדברים, בעיקר אם מביאים בחשבון חוסר שקיפות בחלק מן המוסדות, אבל אני מתקשה להאמין ששם נמצא הכסף הגדול. סוף סוף מדובר בתחרות חופשית פחות או יותר, ואם אפשר היה להעמיד מוסד שנותן את אותה התמורה בחצי המחיר וגם משלם משכורות סבירות לצוות החינוכי היה נכנס מישהו לנישה הזו וזוכה להצלחה גדולה. בהתחשב בכך שמוסדות החינוך העל תיכוניים שלנו מעמידים זרם בלתי פוסק של צעירים וצעירות המעוניינים בעבודה חינוכית, ושמוסד פנימייתי בעפולה יכול להיות מתחרה למוסד באשדוד, אני לא מאמין שההזדמנות העסקית הזו נשארת פנויה. סביר הרבה יותר להניח שקיצוץ מאסיבי במשכורות מנופחות, אם ישנן, יוביל להוזלת המחיר להורים בשיעור זעום, ושעיקר הכסף הולך אכן לשעות ההוראה הנוספות או להוצאות ריאליות אחרות.

מה עושים?

רעיון אחד אותו ניתן לשמוע, בעיקר מכיוונם של מנהלי המוסדות, הוא הכיוון הפוליטי. במלים פשוטות, החבר'ה האלו היו רוצים שכולנו נצביע למפלגה חזקה אחת שתוכל לסחוט מן הממשלה את הכסף החסר ובכך תגלגל את ההוצאה של הישיבה התיכונית בכפר תבור על כיסו של המוסכניק מדימונה.

בעיני, רעיון כזה הוא לא הגון, לא מעשי ומסוכן. לא הגון מפני שאיני רואה שום סיבה שבעולם לכך שהציבור הרחב יצטרך לשלם עבור השגעונות החינוכיים שלי ושל ידידי, לא מעשי מפני שרמת המחלוקות בתוך הציבור הדתי לאומי (שאת רובן יוצרים ומלבים אנשים העומדים בראשם של מוסדות חינוך...) היא כזו שאין שום סיכוי להתלכדות פוליטית שכזו, ומסוכן מפני שזה יחייב את הנציגות הפוליטית שלנו לוותר בדברים אחרים כדי לקבל את הכסף, ובמציאות שבה אנו חיים אותם דברים יכולים להיות קשורים לחיי אדם.

ישנו כיוון אחר שבו נוטים לתמוך מניפי הדגל ה"חברתי" ושאר חסידי הסוציאליזם החזירי של דפני ושלי הנפוצים למרבית הצער במקומותינו. אלו סבורים כי עצם רכישת חינוך בעבור כסף היא מעשה שלילי היוצר חוסר שוויון, וכי על הרשויות להתערב ולכפות על ההורים מערכת שוויונית שבה כולם יקבלו אותו מוצר, אם חינם או במחיר השווה לכל נפש.

למיטב הבנתי זהו רעיון שצריך כל אדם, המעוניין לחיות במדינה חופשית, לשלול על הסף. בחברה חופשית צריכה להיות לאנשים היכולת להחליט מה הם עושים עם כספם, כולל ההחלטה אם להוציאו על דברים מיותרים או בזויים או מנקרי עיניים. התערבות ממשלתית באופן בו הבריות חיים היא דבר שאין לו סוף. מה עם איסור על חתונות יקרות? מסעדות גורמה? טיולים לזנזיבר? בכלל: אם המדינה אמורה להגן על האזרחים מפני תוצאות טפשותם או קנאתם או רשעתם, הדבר הראשון אותו צריך לבטל הוא את הבחירות לכנסת. יש אולי מקום להתערבות במקרי קצה מיוחדים, אבל אפילו אם נגיע למסקנה שהציבור הדתי לאומי נכנס לסחרור חברתי ומשלם כסף עבור שרות מיותר עדיין זו בעיה ספציפית של תת-חברה, נושא לדרשות של רבנים אבל לא לחקיקה.

מה נשאר? בגדול, לא הרבה. אנחנו מקבלים שרות נוסף ועליו יש לשלם, נקודה. ישנו רק נושא אחד שעליו צריך לעמוד, ושיוכל אולי להביא להקלה מסוימת בנטל.

למדינה אמורה להיות מחויבות לעקרון של חינוך חובה חינם, וראוי לא להשלים עם המצב שבו האלטרנטיבה הזו פשוט איננה קיימת. מה שאני מציע הוא שמשרד החינוך ידאג כי בכל רשות מקומית יהיה לפחות מוסד ממלכתי דתי אחד שמציע את סל השרותים שנותנת המדינה חינם, וכי הרשות תדאג להיסעים עבור כל תלמיד המעוניין ללמוד במוסד כזה. אין צורך לפתוח לשם כך מוסדות חדשים - ניתן לחייב ישיבה או אולפנה קיימת להציע את הסל המינימלי הזה במסגרת של כיתה נוספת, או אפילו בתוך המסגרת הקיימת על ידי העברת שעות ההעשרה לסופו של יום הלימודים. כך לא נהיה במצב, שהוא למיטב הבנתי המקרה הרגיל כיום, שבו למי שלא רוצה לשלם את עשרת אלפי השקלים יש אלטרנטיבה רק בתיכון חילוני, ואם יורשה לי לנחש הייתי מאמין שאם תוצע אפשרות חינמית כזו יהיו הרבה הורים שיבחרו בה.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

עודד רביבי צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

ראש מועצת אפרת: משרד הבריאות פוגע במאבק הרשויות בקורונה

קרא עוד