הורים – במקום לכבות שריפות, הקשיבו לילדים שלכם בחופש הגדול

הרב יונה גודמן טוען כי בחופש הגדול נדרשים ההורים לחינוך מודע לתרבות גבוהה, ולא רק פסילה מתמשכת של התרבות הנמוכה: "הפגינו נוכחות שתאפשר הכוונה ביחס לבילוי בשעות הפנאי"

הרב יונה גודמן
יא בתמוז התשעב
,
01 ביולי, 2012 12:31
Jose Kevo-cc-by-sa

Jose Kevo-cc-by-saצילום: Jose Kevo-cc-by-sa

לאחרונה פורסמו בכיפה ידיעות על התארגנות של מאות תלמידים מישיבות ומאולפנות, בוגרי כיתות י"ב, להפקת מסיבת סוף תיכון. מסיבה שתכלול מאפיינים רבים של דיסקוטק, כולל סוג המוזיקה ועצמתו, כמויות האלכוהול, ריקודים מעורבים ואף מעבר לכך. בעקבות הפרסומים התקיימו דיונים משמעותיים של אנשי חינוך ורבנים בהרכבים שונים.

ברשימה קצרה זו אבקש בע"ה לשתף בכמה הרהורים ומחשבות ראשוניות בעקבות הדיווחים והדיונים ולכבוד פתיחתו של החופש הגדול.

הערות מבוא

ראשית, ביחס למצב הנוער היום לא ניתן לעשות הכללה גורפת. במקביל לכמה מאות שאולי ייטלו חלק במסיבה המדוברת, יש עשרות אלפים אחרים בגילאי ההתבגרות. חלקם יבלו בפנאי תמים; חלקם יקדישו את החופש ל'ישיבת בין הזמנים' ולתורה; חלקם יקדישו שבועות להתנדבות למען ילדים חריגים ועוד. לעתים אותם בני נוער מצטרפים יום אחד לפעילות החיובית ולמחרת לפעילות הבעייתית, ואף זו תופעה המצריכה עיון.

שנית, כל התמודדות חינוכית מחייבת דיון ענייני ולא היסטרי, בחינה שקולה ומבט רחב (כך למשל כאן, גילויים של תרבות פנאי בעייתית הם רחבים בהרבה מאשר מסיבה מסוימת והם מבטאים דברים עמוקים יותר שראוי לנסות ולהבין).

בעקבות הערות מקדימות אלו, אנסה בע"ה להציע כמה מחשבות באשר למהות.

לקונה חינוכית

מערכת החינוך (הביתית והבית ספרית) משקיעה זמן רב בחינוך לקיום מצוות וכן בחינוך לנושאים לאומיים (יחס לשירות בצה"ל, יישוב הארץ, אהבת העם ועוד). נדמה שיש מעט מדי עיסוק חזיתי ביחסנו למודרנה בכלל ולתרבות הפנאי ודרכי צריכתה בפרט. אם לא נחנך ליחס ראוי כלפי אתגרי הפנאי, מדוע נתפלא שחלק מהנוער יגיע להתנהגויות קצה? עלינו לחנכם להתבונן באתגרי דורנו מתוך מבט המשלב הבנה למאפייני התרבות בתוכה הם גדלים בצד הקניית עמוד שדרה ערכי לו הם נקראים להיות נאמנים. רק אם נאתגר את ילדינו בדגלים ערכיים - יש סיכוי שיבחרו להניפם. אך כל עוד אין עיסוק מספק ביחס התורני הרצוי כלפי התרבות העכשווית, קשה להתפלא עת רבים גולשים לקצוות.

סור מרע ו...

חלק גדול מהמורים וההורים עוסקים בעיקר בהסברה של מה פסול בממדי התרבות הבעייתיים. אין מספיק חשיבה בדבר ה"עשה טוב"; בדבר מה כן מותר וראוי לעשות בזמן פנאי (בהנחה שיש לגיטימיות לפנאי בכלל).

בין תרבות גבוהה לתת-תרבות שטוחה

רוב חברי הציונות-הדתית מאמינים שיש ערך (גם) ביניקה זהירה מהתרבות הכללית. לפתיחות זהירה זו מחנכים הורים ומורים בציבור זה תוך חשיפת ילדיהם ליצירות ספרות מז'אנר גבוה, חשיפה לאידיאות שמעסיקות את העולם הרחב ועוד. לדאבוננו, חלק לא קטן מצעירנו אימצו את הפתיחות כמתודה, אך במקום להפעילה כלפי דברים שמרוממים את החיים ומעשירים את איכותם, חלקם מגלים את הפתיחות כלפי היבטים רדודים של תרבות המונים זולה. כתוצאה, יותר ויותר בתי אב מתייאשים מהיכולת לחנך לפתיחות כלפי דברים בעלי ערך, והם בוחרים בהסתגרות מתגוננת, שיש בה גם ריאקציה מובנת לתרבות השטחית והבוטה החודרת לתוך בתים רבים. למי שמאמין שדווקא מתוך תורה גדולה ושורשית ניתן ורצוי לינוק מכל היפה בעולם (ראו אורות עמ' סז), נותר אפוא להסיק כי נדרש חינוך מודע ועקיב לתרבות גבוהה ולא רק פסילה מתמשכת של התרבות הנמוכה.

והשיב לב אבות על לב בנים

ניתן וטבעי להצטער נוכח פעילויות פנאי מעוותות. אך החפץ בהתמודדות שורשית נדרש לשאול את עצמו מדוע הן נוצרות ומה הן מבטאות. למתבונן בכנות נדמה כי חלק מהנוער שלנו מחפש. חלק מחפש בכיכר וחלק (להבדיל) באוּמן. חלק בגבעות וחלק במסיבות. הכיוונים אליו הוא מגיע כמענה לחיפושיו רחוקים אלו מאלו מאוד, אך השאלה הניצבת בפנינו היא מה בתחושתם חסר בעולם הרוחני שאנו מציגים להם, שגורם להם לחפשו בשדות זרים ומגוונים. כלומר, חשבון הנפש הנדרש הוא לא רק כיצד לחנך אותם, אלא מה בתוכנו צריך לגדול ולהשתנות. לא במובן של ייסוד מסיבות 'כשרות' (שאינו מהווה התמודדות שורשית), אלא בכיוון של גילוי גווני תורת חיים חדשים. גוונים וקולות שעמדה שמרנית אינה תמיד רגישה להם, ורק קולות הצעירים עשויים לעורר אותנו לשומעם.

ימים של ראשית הגאולה אמורים לא רק להשיב "לב בנים על אבותם" (מלאכי ג) אלא תחילה להשיב "לב אבות על לב בנים" - קרי לראות מה דור האבות צריך ללמוד מחיפושי הצעירים, הן לעולמנו האישי והן לעולמנו המשפחתי והחינוכי.

סוף דבר

בהקשר לחלק מביטויי התרבות הרדודה, ראוי להורים לגלות מעורבות יתירה בניסיון לכוון את ילדיהם. אין צורך להיות סופר-נני או סופר-דדי כדי לקרוא להעצמת הנוכחות ההורית; נוכחות שתאפשר הכוונה וגבולות ביחס להרגלי בילוי בעיר, נסיעות לחופי מזרח הכנרת ועוד. בגילאים בוגרים יותר ראוי, במקביל לוויסות השימוש ברכב הביתי - להרבות בשיח ובדיאלוג סביב השאלה לאן הרכב נוסע... (במובן העמוק של המילה).

אך בה בעת, אל לנו רק לכבות שריפות. עלינו לראות בשריפות עצמן ביטוי של חיפוש אחר אור ומשמעות שאולי אורח חיינו היומיומי אינו מגלמם (עדיין...) בצורה מספקת.

הכותב הוא ראש תחום חינוך אמוני במכללת אורות ישראל.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

עודד בן עמי צילום: צילום מסך

עודד בן עמי באמירה מקוממת: ״אל תרפו מן הקרב לשינוי חוק הלאום״

קרא עוד