סגור

"בסדר, אני אדבר עם המורה"

על הקשר המורכב בין מחנכות (צעירות) למורות מקצועיות (ותיקות. מאוד) והאם מותר לסמוך על תחושת הבטן שלנו?

מורה צעירה
ד בניסן התשעו
,
12 באפריל, 2016 15:16

צילום:

עם כל הכבוד לרוח הצעירה והרעננה שאני מכניסה לחדר מורים, יש פה אנשים שהיו פה הרבה קודם וממש לא מתרגשים מכל מורה חדשה שחושבת שהיא הבשורה לעולם החינוך.

לפני כמה ימים ניגשה אלי תלמידה בוכיה וביקשה לדבר. היא באה מבית קשוח וההורים שלה מאוד כועסים עליה כי היא לא מצליחה מספיק באנגלית ועלולה לרדת הקבצה. כיוון שאת ההורים שלה כבר פגשתי, ו"קשוחים" זו אכן ההגדרה במקרה הזה, הלכנו לחדר צדדי ושאלתי אותה מה העניין.

"להורים שלי נורא חשובה ההצלחה", היא פותחת בין יפחות. "והם אמרו לי שאם אני יורדת זה סימן שאני לא משקיעה מספיק ושאני אצטרך לעזוב את ההדרכה".

כאמור, אני מכירה את ההורים שלה. מסוג ההורים שמחזיקים שניהם במשרות מכובדות, עם עבר אקדמי מפואר מאחוריהם. וגם מסוג ההורים שבשבוע שלפני מתכונת או בגרות לא מרשים לילדה לצאת מהבית, כי היא צריכה ללמוד וכי "ככה אנחנו הצלחנו".

עוד בסידרה:

אז בדחילו ורחימו ניגשתי למורה לאנגלית כדי לשאול מה דעתה. מדובר באחת המורות הכי ותיקות במערכת וגם הכי מקצועיות, וקיוויתי לנצל את היתרונות האלה לטובת התלמידה. רק מה, המורה לאנגלית בקושי הרימה את המבט מהדפים שמולה.

"תראי", היא אמרה לי בחדות. "היא באמת לא עובדת. נכנסת לשיעור, מרחפת קצת, כותבת קצת, בטוחה שהיא מתאמצת אבל בפועל לא באמת מתקדמת. ההורים שלה מגיעים לאסיפת הורים? כי אם כן תשלחי אותם אלי, אין לי שום בעיה להגיד להם את האמת הכואבת".

זהו, ניסיתי להגיד... שלגבי זה... אני לא בטוחה שזה רעיון טוב.

ניסיתי להסביר לה את המצב המשפחתי שם, אבל היא קטעה אותי במחי יד.

"תפסיקי, תפסיקי, אני מכירה את ההורים כאלה. הבנות בטוחות שזה סוף העולם, אבל מה שבאמת טוב לה זה שיתפסו אותה טוב טוב ויושיבו אותה ללמוד. אני אומרת לך, אם היא לא תעבור את המבחן הקרוב אני באמת לא יודעת מה אעשה איתה, אולי היא תצטרך לרדת ואין מה לעשות".

הנהנתי בנימוס ויצאתי משם, מבינה שהשיחה הזו לא הולכת לכיוון שקיוויתי.

הבעיה היא שלא יכולתי לנפנף את השיחה הזו ולהגיד לעצמי שזו מורה שלא מבינה כלום. כי היא מבינה. היא חדה, היא מנוסה, היא מקצועית, והיא ראתה בערך פי שלושים ממה שאני ראיתי. וכל הדברים האלו גורמים לי לחשוב, אולי היא צודקת? אולי זו אני שלא מספיק מנוסה ולכן רגשנית מדי, לא מספיק רואה את התמונה הגדולה? אולי לא צריך לעמוד דום בכל פעם שתלמידה מזילה דמעות?

זה כמובן לא רק המקרה הספציפי הזה, אלא שאלות שצפות בכל קונפליקט כזה - שאלות שגורמות לי לשקול מהיסוד את שיקול הדעת שלי מול שיקול דעת של מישהו מנוסה יותר ובעל ביטחון גדול יותר.

לצערי ולמזלי, אין לי אלא את שיקול הדעת שלי, על מגבלותיו ויתרונותיו. יצאתי מהשיחה עם המורה בתחושה שלמרות שהיא ערערה אותי, לא השתכנעתי. באסיפת ההורים עצמה כבר מצאתי את הדרך לדבר עם ההורים, וה' הטוב דאג שהם יאחרו מספיק כדי שכבר לא יהיה זמן בשבילם לראות את המורה לאנגלית.

אבל מאז, החיוך שאני שולחת למורה לאנגלית הוא קצת מאולץ.

הכותבת היא בוגרת התוכנית למצטיינים במכללה האקדמית הרצוג
חינוך לומדים בהרצוג. לפרטים הקליקו >>>

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

נפתלי בנט צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בנט תוקף: "הממשלה מהמרת על חיי הילדים שלנו"

קרא עוד