סגור

איך מחנכים את הילדים גם לפתיחות וגם לאמונה?

לקראת כנס הקיץ של צהר, מסביר הרב יובל שרלו כי "כשאנו מאמינים שחובה להעצים את עולם הדביקות בתורה בד בבד עם העולם הפתיחותי – נמצאות גם הדרכים לעשות זאת"

הרב יובל שרלו
כז בתמוז התשעב
,
17 ביולי, 2012 10:52
אלנתן גוטווירט

אלנתן גוטווירטצילום: אלנתן גוטווירט

אחד המאפיינים של דרכנו החינוכית היא העובדה שאנו מנסים לכוון את ילדינו לשתי מגמות, שפעמים רבות הן סותרות, ופעמים רבות הן יוצרות ניגודיות עזה. בין שאר הנושאים האלה עומדת שאלת ההיפתחות לעולמות רבים ומגוונים. מחד גיסא, הדבר העיקרי ביותר, שממנו נולד עיקרון החינוך, הוא "ושננתם לבניך", לאמור: שילדינו יזכו להיות איבר נוסף בשלשלת הדורות של מסירת התורה בעם ישראל. עצם הצבת המטרה הזו מלמדת על כך שיש לנו תוכן מסוים ומוגדר, חד משמעי בכיוונו וסגור בדרכי ההתנהגות לאורו ובהליכה בדרך ההלכה, ובדרך כלל נראה שתוכן זה מושג בהתרכזות, בהימנעות מפתיחות, בהתמקדות בתחום התורני הן בדרכי הלימוד והן בדרכי החינוך. אנו רוצים אותם לא רק כצייתנים אלא גם כבוערים באש פנימית מזדהה; לא רק ככבולים אלא כפורצים כלפי מעלה ובונים את עולם הדביקות והאמונה.

מאידך גיסא, אנו חוזים אותם כנפש עשירה, הנחשפת לעולם רחב ועשיר; אנו למדנו על בשרינו כמה טוב עושה המפגש בעולם של שאלות, מחלוקות, ויכוחים והתלבטויות; אנו חוששים ובצדק שסגירות יתר תגרום להם לבעוט בכל; אנו מכירים ברוחב הדעת ועומק הלב המתקבלים דווקא מעולם של תרבות, ספרות ואומנות; אנו מכירים בחשיבות העליונה של הבחירה החופשית דווקא בעולמה של אמונה, ועוד ועוד. כל אלה מכוונים להיפתחות גדולה לעולם, למה שמסביב להם, לאפשרויות אחרות, ולדרכי חינוך המבוססות על בחירה חופשית שמעצם מהותן מכילות גם את האפשרות לבחור ברע, בכיוון ההפוך, בדרך אחרת. לא זו בלבד, אלא שיש הסוברים כי הספקות והשאלות הן בחינת עמלק (הוורט הידוע המשקף עמדה זו הוא ש"ספק" בגימטריא הוא "עמלק") המצנן את האמבטיה הרותחת של האמונה והדביקות.

האם אנו מחויבים לבחור בין שתי האפשרויות? זו שאלה קשה ביותר, וכנראה גם שאין לה תשובה אחת נכונה. הדבר תלוי בכל כך הרבה משתנים, שחלקם כלל אינו קשור לנושא זה (לדוגמה: האהבה שמרעיפים ההורים על הילדים), באופי השונה של ילדינו, באופי השונה שלנו עצמנו, ובעוד אין ספור מרכיבים. קשה מאוד להניח שבעיקרון יש צורך לבחור בין שתי האפשרויות, שכן עמדת היסוד שלנו צריכה להיות שאנו מבקשים לשאוב את הטוב המצוי בכל מקום, את נקודות האמת שבכל אחת מהשיטות, ואת היושר והעוצמה שיש בדרכים המגוונות, ואם כן - כיצד אפוא ניתן לקבל דרך המחייבת אותנו לבחור?

נקודת המוצא שלנו צריכה להיות שאסור לנו לבחור. שאנחנו מחויבים לחפש את הדרך המתאימה לנו ולילדינו כאחד, שתאפשר להם להיות דבקים באמונתם ופתוחים בהכרתם. ההבדל יהיה בנתיבים המובילים לקראת עמדה זו: בחלק מהמשפחות זה יהיה על ציר הגיל, ובדרך כלל קודם חינוך יותר סגור ולאחר מכן היפתחות רחבה יותר; אצל חלק מהמשפחות זה יהיה בדרך של השראה הדדית - ההורים יהיו שותפים עם ילדיהם גם בטיפוח עולמם הרוחני וגם בטיפוח עולמם הפתיחותי; אצל חלק מהמשפחות אפשר שתוצע דרך אחרת. כאשר אנו מציבים את המטרה הזו נגד עינינו, ומאמינים כי חובה להעצים את עולם הדביקות בתורה בד בבד עם העולם הפתיחותי - נמצאות גם הדרכים לעשות זאת. נקודת המוצא צריכה להיות האמונה העמוקה בחשיבות הצבת המטרת הזו כחזון דמותו של האדם התורני. בזה אדון במושב שאני משתתף בו בכנס צהר.

בשבוע הבא יתקיים הכנס השנתי של ארגון הרבנים צהר, בנושא "בונים הורות משמעותית נוכח אתגרי הדור המתחדשים".

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

בראש אחד | השרים פרץ וסמוטריץ' צילום: פלאש 90

סמוטריץ': לבטל את נאומי משפחת רבין בטקס הממלכתי

קרא עוד