"כולם חוזרים לשגרה" סיפרה לי מטופלת. "בחוץ הכל נראה רגוע, שגרתי, אבל אצלי בפנים הכול סוער, מציף וכואב".
שוב היא עברה טיפול פוריות שנכשל, שוב התנפצה לה התקווה שאחזה בה לאלפי רסיסים קטנים. שוב זועק לו הרצון העמוק ממעמקי לבה לזכות רק לרגע אחד להיות אמא, להחזיק עולל זעיר בתוך כפות ידיה ולהצמיד את פניה אליו בחום ואהבה אימהיים ולדעת בידיעה פנימית שהוא שלה.
לא עוד תינוק של מישהי אחרת, לא עוד חיוך מאולץ מול אמא ותינוק כשעמוק בפנים ליבה בוכה ומשווע לזכות כבר להיות אמא בעצמה, שוב חלום שנגוז לו.
הדמעות זלגו על פניה, והאמת שגם על פניי, את הכאב והכמיהה של אחת עשרה שנים של ציפייה לילד שום טישו לא יוכל לנגב.
הדמעות המשיכו לזרום להן בחופשיות, מרטיבות את לחייה, ויחד איתן הגיעה ההבנה שהיא זקוקה לשתף כעת מישהי שתכיל, שתהיה איתה שם בכאב העמוק, מישהי שתוכל לנווט אותה, לעודד, לתמוך ובעיקר להוות משענת עבורה ברגע כה מציף וקשה.
באותו ערב, כשהיא התקשרה למענה הנשי של מכון פוע"ה בתחומי האישות והפוריות, הייתי אני התורנית בקו.
כשעניתי לטלפון, שמעתי את כאבה וקולה הרועד מבכי. כל מה שעשיתי היה לאפשר לה להביע את הכאב , לשטוף אותו החוצה ולא להשאיר אותו עמוק בפנים כי כשכאב נשאר בפנים, הוא עלול להטביע אותך בתוך מנהרות אפלות של ייאוש, חידלון והסתכלות על האין והחסר בחייך. לעומת זאת, אם נותנים לכאב לצאת החוצה, מתפנה מקום לאמונות ותקוות חדשות להיכנס.
לרוב איננו יכולים לחמוק מהכאב ולשנות את המציאות.
באותו הערב הוצאנו את הכאב יחד, פוררנו אותו לחתיכות והעלנו את כל התהיות והשאלות הכואבות שצריך להציף גם אם אין תמיד מענה.
זה נכון ששליטה על המציאות אין לנו, אולם הבחירה בידינו.
בחירה בתוך הניסיון הכואב לדעת לבקש עזרה ולא להישאר עם הכאב לבד. לאפשר לעצמך לכאוב, לשתף, לשנות את ההסתכלות ולו לרגע אחד להביט על הטוב שיש לך על אף הקושי וההתמודדות.
לצערי לאותה מטופלת לא הגיעה ישועה פיזית באותו ערב שבחרה ליצור עימי קשר, אבל בעיניי הגיעה לה ישועה של חופש פנימי.
אל תשארי עם הכאב שלך לבד, תני מקום לרגשות שלך, תכילי אותם ותני להם במה וביטוי באומץ לב.
הכותבת היא עובדת סוציאלית ומטפלת רגשית, מלווה נערות ונשים בהתמודדויות עם אתגרי החיים ויועצת במענה נשי רגשי מקצועי 'קו יועצות פוע"ה'.