זוג המתמודד עם ציפייה לילד ובהמשך עם טיפולי פוריות, נדרש לגייס למען המשימה משאבים. כשאנו מסמנים מטרה ויודעים עתה שנצטרך לעבור מסע עד שנגיע אליה- חשוב לקחת צידה לדרך הלא מוכרת הזו. כוחות פנימיים של כל אחד מבני הזוג, התמיכה של הסביבה הקרובה והאמונה! בראשית הדרך נדמה לנו שזו משימה קשה שלא נוכל לעמוד בדרישותיה- הבדיקות, הזריקות, האשפוזים נראים לנו מעל ומעבר ליכולתנו. אין הדבר נכון! יש לכם את כל מה שנדרש בשביל לעמוד במשימה בהצלחה. יש לכם כזוג את הכוחות לצעוד בדרך הזו וחשוב להאמין בזה כחלק מהאמונה שלנו במי שמפתחות החיים בידיו.
בסיס לכל התמודדות ובמיוחד לזו הקשורה לפוריות הוא הידיעה כי אנחנו קודם כל זוג, ולמרות שעדיין לא זכינו לילדים, אנחנו תא משפחתי. הזוגיות הקודמת להורות, מהווה בסיס למשפחה שתיבנה כאן. חשוב מאוד לזכור את זה כשנכנסים למסלול טיפולים אינטנסיביים. לדעת לעצור מדי פעם, לשאול איפה אנחנו ומה קורה בתוכנו. העצירות האלה של רענון, התאווררות וצבירת כוחות, הן הכרחיות ובעיניי הן לא ''בזבוז זמן יקר'' אלה חלק מהטיפול הבא שיתחיל יותר ברוגע, יותר בשמחה ו..יותר ביחד.
בתחילתו של המסע נאמץ הנחה שתלווה אותנו לאורך כל הדרך- בעיית הפוריות היא שלנו. גם אם הבעיה הרפואית נמצאת אצל אחד מבני הזוג, חשוב להתייחס אליה כבעיה המשותפת לנו כזוג. הגישה הזו, תקל על המתח שנוצר לעיתים במהלך הטיפולים כשבן הזוג ''האשם'' חש צער וייסורי מצפון על כך שהוא מונע כביכול מהחצי שלו להיהפך להורה.
אם לכל זוג חשובים השקיפות והדיבור, הרי שאצל זוג מאותגר פוריות זה חשוב שבעתיים. אנחנו נמצאים במסע שאף אחד לא הכין אותנו אליו, שום ספר לא לימד אותנו והדרכה לפני החתונה לא נגעה בזה. לכן אין שום דרך לדעת מה השני מרגיש אם לא מדברים על זה. האם טוב לה שאני אבוא איתה לכל הבדיקות או לחלק? האם מתאים לו לדבר על זה עם חברים או שזה יביך? על כל זה חשוב לדבר וחשוב להקשיב. ההקשבה והדיבור הגלוי יעזרו לנו במסע!
המאמר פורסם לראשונה בעלון "מעייני הישועה"