לפעמים אני מרגישה כננסית ליד הענקים. כך הרגשתי גם על יד אוריה.
אוריה מאוד אוהבת ילדים וחולמת על משפחה גדולה, אבל לאחר ההיריון של בנה ישי היא לא מרשה לעצמה לחלום. תשעה חודשים של סבל צרוף, שקיפלו בתוכם בחילות קשות, הקאות תכופות, התייבשויות ואשפוזים חוזרים בבתי חולים לקבלת נוזלים, חולשה כובשת, רגישות מופרזת לריחות הבישול ואבקת הכביסה ואף לריח של אלקנה, בעלה. אוריה נאלצה לעזוב את בנות השמינית שאותן טיפחה וחינכה באולפנה, את חוג הזומבה שכל כך אהבה, וגם את מדרשת הבוקר שממנה שאבה כוח ואמונה.
גם בתוך ביתה פנימה היה שינוי. הבית המואר ומלא החיים הפך חשוך, אפרורי ומוזנח. אוריה שכבה במיטתה סביב השעון, התריסים מוגפים, קעריות רבות פזורות כדי לקלוט את ההקאות המאיימות לגעוש, ריח מעיק בחלל החדר, ספרים נערמים מכל עבר. דבוקה לסדינים המקומטים שבמיטתה, אוריה לא קמה אפילו כדי להשתעשע קצת עם אמונה הקטנה, והזניחה את הבישולים והכביסות. אך הקשה מכול היה חוסר היכולת שלה לגייס אפילו בדל של חיוך לקראת שובו של אלקנה הביתה, והדיפת כל ניסיון שלו לקִרבה.
אוריה מסתכלת במראה ומתבוננת בדמות השברירית שניצבת מולה. יש לך כוחות, היא שואלת, לצלוח שוב מסע מפרך שכזה? למה לך? אולם לבסוף, כמה חודשים אחרי הלידה של ישי, היא מגיעה אליי, אולי כדי לקבל כוחות להמשך. ואני מאוד אשתדל, אני שם בשבילה.
היפראמזיס גרבידרום הוא שם של תסמונת שגורמת להקאות מרובות בהיריון, לעתים עד ארבעים פעמים ביום. נוסף לאי הנוחות המשמעותית ולאיבוד הנוזלים והתזונה, האישה עלולה לפתח נזקים בוושט עקב חומציות מיצי הקיבה, וייתכנו נזקים חמורים לשיניים ולחניכיים. יש נשים שבעקבות ההקאות מפתחות נטיות אנורקטיות, ואצל אחרות מופיעים סימני דיכאון נלווים. המצב יכול להירגע לקראת השליש השני של ההיריון, אך לפעמים הוא מלווה את האישה עד הלידה ממש.
איך נוכל לעזור לנשים אלה? ישנם תכשירים רבים שפותחו להקלה על התסמונת. אפשר לבשל ג'ינג'ר בתוך מרק, והוא מועיל במקרים קלים. לצערנו, הוא לא מועיל במקרים הקשים. ישנן תרופות שונות, בתוספת ויטמינים מקבוצת ה‑B, שניתנות למניעת חוסרים בוויטמינים. חלק מהתרופות ניתנות בצורת נר רקטלי (דרך פי הטבעת), כך שכל תכולתן נספגת בגוף, וחלקן דרך הפה, אך יעילותן פחותה עקב ההקאות. קיים גם טיפול תוך-ורידי בתרופות מקבוצות שונות. ישנו גם ג'ל למריחה, שנספג דרך העור.
חשוב להדריך את האישה לשתייה מרובה של כמויות קטנות לעתים קרובות, לפחות שלושה ליטר ביום. אסור בשום אופן שאישה שסובלת מתסמונת זו תגיע להתייבשות. פרט לנזק הצפוי למערכת הכלייתית שלה, ההתייבשות עלולה להביא לפעילות רחמית מוגברת ולהתכווצויות רחמיות.
יש הטוענים שיש מרכיב רגשי-נפשי בתסמונת, ושהיא יושבת על איזו אי-נחת סמויה מההיריון. קשה להכליל, ומי באמת יכול לבחון כליות ולב. יש שמוסיפים לקוקטייל הטיפולי גם תרופות נוגדות דיכאון, אך כאן באמת השאלה היא מה התרנגולת ומה הביצה. מה שברור הוא שצריך לחזק את האישה מבחינה רגשית, ולתת תמיכה למשפחה כולה, כי המסע הזה אכן מפרך מאוד.
אני באופן אישי מלאת התפעלות מנשים שפונות אליי שוב ושוב למעקב היריון, כאשר מעלעול בהיסטוריה המשפחתית אני מבחינה בהיפראמזיס בעבר. כמה אומץ, דבקות במטרה ובעיקר אהבת עולם יש בהחלטה להרות שוב ושוב במצבים כאלה. זוהי התארגנות מורכבת ומתישה, ובעיניים פקוחות הן צועדות קדימה לקראת המשימה האהובה והקשה של הרחבת המשפחה. זר לא יבין זאת.
נחזור לאוריה. היא החליטה להוציא את ההתקן התוך-רחמי, ולהתפלל לברכת ההיריון, שתופיע ברחמים. היא קיבלה על עצמה לעשות הפסקה במרוץ החיים, לוותר על המשרה באולפנה ולשים את משפחתה ואת עתידו של העובר המתרקם בתוכה במרכז.
ואכן, בעזרת ה' יתברך היא הרתה בקלות. היא נרשמה לקורס אינטרנטי בנושא גישור, רוקנה את הספרייה היישובית, מצאה סוף סוף הזדמנות לסידור כל האלבומים המשפחתיים שחיכו בסבלנות להיגאל. ותתפלאו לשמוע – היא אפילו נהנתה!
אלקנה רגוע, כי אשתו רגועה, הילדים שמחים לראות את אימא בבית, גם אם היא לא מתרוממת כמעט ממיטתה. והמרוויחה הגדולה – תינוקת בלונדינית, שמנמנה, עיניה התכולות נשואות לאמה המאושרת. "זו התינוקת הכי רגועה שהייתה לי עד כה. היא ישנה לילות שלמים", מספרת אוריה. את התכונה הזאת, כנראה, היא רכשה מהבטן.