אורי ושושי הגיעו לסוף המסלול. שבוע ארבעים. ציוצי צירים. הם הולכים ונצמדים אחד לשני בצעדי ענק. אורי מתייסר מעיוותי פניה העדינות של שושי. תנשמי, לימדו אותה. נשימה ועוד נשימה. אבל הכאב לא מרפה…
יש מענה . בכוחו להאציל לרוגע, שקט נפשי ליולדת ולבעלה הדאוג, ולהעצים את המימד הרוחני של הלידה. האפידורל.
כאב הלידה מתואר בתורה, 'בעצב תלדי בנים' , קללה בה נתקללה כלל האנושות. ולעתיד לבוא תתבטל בעז"ה גם קללת חוה זו: 'בטרם תחיל ילדה, בטרם יבוא חבל לה – והמליטה זכר'!
אבל עוד לא זכינו. ולשושי כ-ו-א-ב!
ההרדמה האפידורלית נמצאת בשימוש כבר כמאה שנה, ולמיילדות היא נכנסה לפני עשרות שנים. מדובר על הרדמה מקומית המבוצעת על-ידי החדרת חומר מאלחש לרווח האפידרולי, שהוא המרווח שבין השכבה החיצונית הקשה המקיפה את חוט השידרה (שמה: דורה), לבין המרווח הקשתי, הפנימי יותר, שבו נמצא נוזל המקיף את חוט השידרה, מרכז העצבים הנמצא בתעלת השידרה, שהיא חלל העובר לאורך חוליות השידרה.
מטרת הזריקה היא לשתק את העצבים התחושתיים בחוט השידרה ולא את העצבים המוטוריים, על-מנת לשתק את הכאב של האשה, ומאידך לאפשר את המשך פעילות השרירים.
כמו בכל פעולה חודרנית, עלולות להתרחש תקלות למיניהן גם בהרדמה אפידורלית. לעתים נגרמת ירידה בלחץ הדם הדורשת טיפול, וייתכנו כאבי גב בנקודת ההזרקה למשך מספר ימים. אולם בסך-הכל הסיבוכים מאוד נדירים, ונזקיהם הפיכים. מקובל בציבור שהזריקה גורמת לכאבי גב-תחתון (נוסף לכאב הקל במקום ההזרקה), אך הדבר לא הוכח, בעיקר מפני ששליש מהיולדות סובלות מכאבי גב גם לאחר לידה רגילה. כמעט תמיד כאבי גב אלו חולפים לחלוטין תוך זמן קצר, ואם לא – מדובר בדרך כלל בבעיה אורטופדית הדורשת בכל מקרה טיפול מתאים.
מנגד – רוב ההשפעות של האלחוש האפידורלי על מהלך הלידה הן חיוביות: מניעת הכאב אצל האשה ומניעת סיבוכים בעובר, למשל פגיעה באספקת הדם שלו עקב כאבי הלידה. נוסף על כך הזריקה מקצרת בדרך כלל את השלב הראשון של הלידה (מתחילת ההתכווצויות ועד לפתיחה שלימה של הצוואר) בגלל הרפיית השרירים שהזריקה גורמת, אם כי יש לעתים האטה בשלב השני של הלידה (מפתיחה שלמה ועד ליציאת הראש), דבר הגורם לפעמים ליותר התערבויות מכשירניות כמו ואקום או מלקחיים. לא נמצאה עליה בסיכון לניתוח קיסרי בקרב נשים שהורדמו אפידורלית, והילודים שנולדו לאימהות שהורדמו אפידרולית היו אף עירניים יותר מאלו של האמהות שקיבלו טשטוש בלבד.
חשוב לציין שיש לאלחוש האפידורלי יתרון גדול במקרים של הריון בסיכון גבוה, כאשר קיים ממילא סיכוי גדול להתערבות מכשירנית או ניתוחית המצריכה הרדמה, למשל במקרה של לידה צפויה של פג, תאומים וכד'. כמו כן יש יתרון גדול לכך שמדובר בהרדמה מקומית, שבה חומרי ההרדמה אינם עוברים לעובר; האֵם בהכרה מלאה, ויכולה לשתף פעולה במהלך הלידה; וניתן להוסיף חומר הרדמה בסיום הלידה, כשיש צורך בתפירות או להקלה על התכווצויות הרחם שאחר הלידה, ואין צורך בהרדמה חדשה.
סוג מיוחד של זריקת אפידורל נקרא 'אפידורל בהליכה' (walking epidural). הכוונה שהאשה מקבלת את זריקת האפידורל וממשיכה לנוע וללכת בכוחות עצמה עד להתקדמות הלידה. בצורה זו אין ירידה בלחץ הדם, ויש השפעה סלקטיבית רק על כאב, ללא שיתוק מוטורי או סנסורי. התנאים לביצוע אלחוש אפידורלי מסוג זה הם: אשה בריאה; עובר יחיד; מצג ראש; ועוד. בהרדמה מסוג זה האשה יכולה לנוע בכוחות עצמה ולהיות עצמאית עוד זמן רב; הלידה יכולה להתבצע בתנוחה הנוחה לאשה; אין צורך בקטטר לריקון שתן; היולדת שולטת יותר במצבה, וחשה הרבה יותר שביעות-רצון.
האלטרנטיבה לאלחוש האפידורלי היא בדרך כלל הזרקת פתידין (pethidine,'זריקת טשטוש') לווריד, פרוצדורה מאוד מקובלת בחדרי הלידה. ההורייה המקובלת למתן פטידין היא בשלבים המוקדמים של הלידה, או במצבים בהם אין אפשרות לתת ליולדת אלחוש מקומי. שיטת אלחוש זו נחשבת ללא יעילה במיוחד: היא גורמת לערפול היולדת, אך לא מדכאת את הכאב באופן משמעותי. קיימות גם שיטות הרפייה שונות, אך בדרך כלל הן אינן יעילות באופן משמעותי, ואינן מצליחות להביא את היולדת לרמת רפיון השרירים והרגיעה הקיימות אצל האשה היולדת בסיוע אלחוש אפידורלי. אין שום סיבה שלא להפוך את הלידה מחוויה כואבת לנעימה, כזו שתגרור אחריה נכונות ללדת לידות רבות נוספות בעז"ה. ישנן עוד שיטות פחות מקובלות, כגון מסכת חמצן, שימוש בדיקור מחטים, היפנוזה ועוד.
לאורך המקורות, נמשלו הייסורים שירדו על עם ישראל לדורותיו לחבלי לידה. אך הכאב הזה הוא כאב מסוג מיוחד - זהו כאב שסופו תקוה, סופו אושר, שבעקבותיהם תבוא הישועה השלמה.
קול חלוש בוקע. אילת השחר.
מזל טוב, אורי ושושי.
נולד בן!