החינוך הוא כמו המשיח: "אחרי הצלצול" - שלב הסיכומים

התגובות ברחוב, מה לא נכנס לסדרה: אבישי מזרחי מסכם סדרה קסומה ששופכת אור על המסע לליבו של התלמיד. מלב אל לב.

אבישי מזרחי 03/01/17 15:36 ה בטבת התשעז

החינוך הוא כמו המשיח: "אחרי הצלצול" - שלב הסיכומים
רונן פדידה, צילום: רונן פדידה

עובר אורח: וואו... זה אתה מהטלוויזיה?

אני (בחיוך נבוך): כן. צפית בסדרה (מופתע מהפניה האקראית)?

עובר אורח: בטח, ריגשת אותי עד דמעות...

אני (מסמיק): תודה זה באמת מרגש...

עובר אורח: כל הכבוד לך, אתה מדהים, הלוואי וכל המורים יהיו כמוך...

אני (ממשיך להסמיק): 😊

עובר אורח: אבל תגיד ת'אמת ככה זה באמת בחינוך או שזו רק הצגה?

אני: הצגה? חס ושלום! אלו צילומים אותנטיים מתוך אינסוף התרחשויות שבית הספר מייצר... בית ספר זו תכנית הריאליטי הכי טובה ועמוקה ומעניינת שיש לנו...

עובר אורח: אז אתה רוצה להגיד לי שככה נראית עבודת המורה?

אז ככה...

הסדרה המופלאה "אחרי הצלצול" עשתה חסד גדול עם עבודת הקודש של מורים רבים. היא נתנה לצופה הישראלי להציץ אל מסדרונות בתי הספר ובעיקר אל סמטאות הלב של האנשים הקסומים והמוארים שמתהלכים שם.

האם ממש כך נראית עבודת המורה?

התשובה כצפוי מורכבת...

הסדרה אפופת קסם ואור, היא נוגעת בלב לבה של העשייה החינוכית ומגישה לצופה טעימות מרגעי שיא מטלטלים. הסדרה רגישה ומרגישה ומטפלת באומץ בסוגיות קיומיות וסבוכות בשדה החינוך. אמנם המדיה הזו, בטבעה, מקלפת את אבק היומיום ואת השגרה האפרורית. היא מוכרחת להציג את המעניין ומעורר ההשראה ולכן בסדרה אין בעיות משמעת ואין תלמידים מאחרים, מתחצפים או סתם נרדמים בשיעור. בסדרה אין כמעט אזכור למשימות ביורוקרטיות מעיקות, ולחלקים השוחקים והמציקים בעבודת המורה. במציאות לא הכל הולך, ולא הכל עובד ועם זאת אפילו בתוך השגרות בית הספר זרוע באינסוף רגעים קסומים שבשבילם נברא המורה. הסדרה היא רק נגיעה קלה בכנפי הרוח הללו.

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=rDlj2Vgunsk[/embed]

המעשה החינוכי, ממש כמו משיח, בא פעמים רבות בהיסח הדעת, כמה מצפים לו ומתפללים, פועלים טוב ומקרבים את התגלותו אך הוא יופיע בפתע פתאום, כמה מלמדים ומשוחחים, נפגשים ומתגבשים, כמה אירועים חברתיים וחינוכיים מוליכי רוח , כמה השראה ונתינה וחום ואהבה ועומק וגובה ומרחב , כמה אמונה ומסירות מתהלכים במסדרונות בתי הספר אך בסוף בסוף המעשה החינוכי מגיע לפעמים בהיסח הדעת, הדרך ללב התלמיד שוכנת בערפל. יכול להיות שמשהו יתנוצץ לו בתוך השיעור השגרתי,לפעמים משהו ידלק בשיחה אישית אוהבת , לפעמים זה יקרה בטיול, במפגש עם ההורים, בהערה הקטנה במבחן או בתעודה, במחמאה אגבית או אפילו תוך ניהול אירוע משמעת מורכב.

לכן אין מנוס מלפסוע בכל הדרכים גם יחד אל לבו של התלמיד. בשגרה ובימי שיא, בימי סגריר אפרוריים, בטיפול באירועי משמעת סוערים ובימי אביב ופריחה, בחוויות מכוננות ויוצרות וגם בחיבוק והכלה בימי סער ומשבר.

צריך להיות שם כדי לגעת, כדי לחולל תנועה ושינוי, כדי להאיר.

אמר פעם הרבי מקוצק לתלמידיו מדוע כתבה התורה "והיו הדברים האלה על לבבך" היה צריך לכתוב "בתוך לבבך" אלא שטמן הכתוב רמז עמוק לכל המלמדים והמחנכים - הניחו את הדברים על לב התלמיד אף אם הלב אינו פתוח. כי ביום שהלב יפתח יוכלו דבריכם ותורתכם להכנס פנימה.

הסדרה המכוננת של אורנה בן דור והצוות המיוחד כל כך שעטף אותה האירה באור יקרות פיסה אחת בתוך הפאזל הרחב והמורכב הזה שנקרא חינוך. היא חשפה אמנם לעין כל רק מסילה אחת בדרך ללב הפועם אך הסדרה לכשעצמה כבר הביקעה לבבות רבים.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר