הפנימיות בסכנת הכחדה?

11 ישיבות עם פנימיות נפתחו בעשור האחרון אך עדיין כלפי חוץ נראה כאילו המוסד ששמו פנימיה הולך ונעלם מהתודעה הדתית לאומית. האם תופעה בה נערים עוזבים את הבית למשך שבועיים לטובת ישיבה עברה מהעולם?

נטעאל בנדל, כיפה
כו בשבט התשעד
,
27 בינואר, 2014 17:03
יחצ

יחצצילום: יחצ

כשהרב משה צבי נריה הקים את עולם הישיבות התיכוניות, ואת הישיבה התיכונית הראשונה בכפר הרא"ה, הוא לא תיאר לעצמו שהמודל הפנימייתי בו דגל ילך ויתמעט בקרב הציבור הדתי לאומי. אחרי שמדרשיית נעם בפרדס חנה נסגרה ואחריה גם ישיבת כפר הרא"ה, היה ברור לכולם כי הפנימיות בסכנת הכחדה אלא שנתונים חדשים המתפרסמים כאן לראשונה מבשרים אחרת. אם לא די בכך, ישיבת כפר הרא"ה נפתחה בשנית כאשר כבר במחזור הראשון נבחנו 120 תלמידים המעוניינים במודל הפנימייתי. אז מה באמת קורה בעולם הישיבות והאולפנות התיכוניות והאם הפנימיות באמת נכחדות?

הרב בני פרל הוא ראש ישיבת בר אילן למדעים ואמנויות בתל אביב. בהיותו תלמיד למד בישיבה פניימיתית אך נמנע מלשלוח את ילדיו לאחת כזאת ואף את הישיבה שהקים הרחיק ממודל הפנימיה. "באופן אישי הפנימיה הועילה לי משום שגדלתי בשכונת מגורים לא מוצלחת והפנימיה הפגישה אותי עם נוער אחר, אולם גם אז וגם היום, הפנימיה היא מקום שחושף אותך גם לחוויות ניכור, לבדידות ולעיתים גם להתנהגויות שליליות. גם מי שניחן בכישורים חברתיים גבוהים לעיתים נסחף להזיק או יוצא ניזוק. טוענים שהרב שך התנגד לפנימיות ואף ביטל את פנימיית פוניבז' לצעירים בשל תופעות שליליות שהיו שם. לדעתי, הוא הבין את מה שאנחנו לא מספיק מבינים. להורים יש חלק לא מבוטל בעיצוב דמותו של הילד. הילד צריך לראות את הוריו עוסקים במצוות בחיי היום יום שלהם. מעבר לכך, כאשר תלמיד צעיר מגיע הביתה, מקבל צלחת מרק מאבא או אימא ושואלים אותו מה נשמע, הוא עטוף ברוח טובה ואינטימיות, גם אם יש לו תשע אחים ואחיות, עטיפה זו היא מאוד בריאה בגיל ההתבגרות".

הרב פרל, מדברים על שקיעתן של הפנימיות. מה לדעתך גורם לכך?

"משפחות מבינות שהן יכולות לחנך, יש להן מסר ואידאולוגיה והן יכולות לעצב בעצמן את תפיסת העולם. בנוסף, צריך להבין שאנחנו היום בדור שלא שש להתמודדות עם קשיים מרובים ופנימייה היא מקום לא קל. ועוד, האינדיבידואל חשוב היום יותר מתמיד ואילו הפנימיה מייצרת חיברות יתר".

נוסף על שלושת הסיבות, מציע הרב פרל הסבר עמוק יותר הנוגע להבדל שבין תורת האב לתורת הרב. לדעתו, הפנימיות שייכות לתקופה שכבר מזמן חלפה על פנינו. "המניטו, הרב ליאון אשכנזי, הרבה לדבר על הפער שבין תורת האב לתורת האב. בעידן הפוסטמודרני הלהט האידאולוגי של הרב הוא לעיתים רבות מגוחך. גם אם יש תלמיד שלהוט אחר סיסמאות, אלו יתפוררו לאחר שיפגוש בהוויה הרב תרבותית", מסביר הרב פרל ואומר כי בניגוד לתורת הרב, "תורת האב, אינה אידאולוגיה כי אם הווית חיים. מכאן כוחה של המסורתיות ומכאן הכוח הבלתי רגיל של הבית. הפנימיות תאמו את התקופה האידאולוגית. כיום היצמדות לאידאולוגיות סגורות היא סכנה גדולה לתורת החיים. יש צורך לחזור גם לתורת האב, למצב שבו הילד חי בסביבה הטבעית שלו, מתפלל בנוסח אבותיו. בני עדות המזרח למשל הרגישו זרות עצומה כי אולצו לשנות את נוסח התפילה שלהם".

פנימיה בממוצע כל שנה

השאלה הגדולה היא האם הפנימיות אכן נעלמות מהעולם? נתונים המתפרסמים כאן לראשונה מספרים כי בעשור האחרון, החל משנת 2004 נפתחו 11 פנימיות דתיות חדשות ואילו נסגרו הרבה פחות מכך, כארבע. יוצא כי במערכת החינוך הדתית כיום ישנן 76 פנימיות הפועלות חלקן במתכונת מלאה וחלקן במתכונת פנימייתית חלקית. מספר הפנימיות הגבוה לצד העובדה כי בממוצע מ-2004, נפתחת בכל שנה פנימייה חדשה מעלה בספק את שקיעתן של הפנימיות. השוואה אל מצב המוסדות הלא פנימייתיים מחזירה את נתוני הפנימיות לפרופורציות כאשר בעשור האחרון, משנת 2004, נפתחו 49 ישיבות תיכוניות או תיכונים דתיים ללא פנימייה כאשר כיום פועלים 223 מוסדות כאלה בחמ"ד בכל הארץ. על פי הנתונים ניתן לקבוע כי אכן מוסדות החינוך ללא הפנימייה תפסו את מרכז הבמה אולם הישיבות והאולפנות הפנימייתיות רחוקות מלהיעלם ויש כאלה שאף נפתחות מחדש.

אחת מהישיבות התיכוניות האלה היא ישיבת כפר הרא"ה שלאחר משבר ממושך נסגרה אולם בשנה האחרונה נפתחה מחדש על ידי הרב יהורם צהר, ראש אולפנת כפר פינס, ועל ידי הרב משה פליקס, ראש הישיבה החדש. "כפר הרא"ה היא הישיבה התיכונית הראשונה ולא רצינו לתת למקום לשקוע ולהפוך למוזיאון כי חשבנו שיש לנו יכולת להרים את המקום מחדש ולרענן אותו" מספר הרב משה פליקס ראש הישיבה התיכונית בכפר הרא"ה. "עשיתי עבודת שטח בישיבות תיכונית פנימתיות מצליחות והבנתי שיש יותר ביקוש מהיצע. יש ישיבות שעל כל מקום נלחמים שבעה תלמידים וזה היה הסימן שלנו לצאת לדרך".

הרב פליקס אומר כי לבחינות הקבלה לישיבה הגיעו 150 תלמידים המעוניינים ללמוד בישיבה תיכונית פנימייתית. מתוכם הם קיבלו רק 60 שמילאו את שתי הכיתות הראשונות של המחזור הראשון של הישיבה המתחדשת. הרב פליקס מגלה כי הביקוש לפנימייה הוא "כנראה יותר בקרב בני ישובים ומושבים ובקרב אוכלוסיית יהודה ושומרון ופחות בקרב חבר'ה עירוניים", הוא אומר ומוסיף כי "יכול להיות שיש מגמה כזאת של היחלשות המוסדות הפנימיתיים והיא קיימת, אבל מסתבר שזה רק חלק מהתמונה. במקביל יש מגמה הפוכה ויש הרבה הורים שמאמינים בחינוך פנימייתי לכתחילה".

מדוע בעצם כדאי ללמוד בפנימייה?

"בפנימייה אדם לומד לחיות בחברה מה שבבית, במיוחד היום שלכל אחד יש חדר והחיים בתוך המשפחה, פחות חברתיים. פה אתה גדל עם ארבעה חבר'ה בחדר ואתה לומד לוותר ולשתף פעולה וחי את זה יום יום, זה מאוד משמעותי. דווקא על רקע מצב התרבותי והאינדיבידואלי היום בפנימייה זה הפוך, הביחד והחברה היא מאוד משמעותית. אנחנו כתפיסה לא רואים את הפנימיה כאיזה פתרון, אנחנו רואים בו בית מדרש חברתי. יש בית מדרש לקודש, יש לחול ויש לחברה, כלומר, ללמוד לחיות יחד. זה דורש מאתנו הרבה, אנחנו רואים את הפנימיה כהשלמה של החינוך ואנחנו משקיעים הרבה חשיבה איך להפוך אותו למקום מחנך. הרבה פעילויות שאנחנו מעבירים הן פעילויות חינוכיות חווייתיות. במוסדות אחרים מתרכזים בלימוד, אצלנו זה רק חלק מהיום ויש לנו הרבה מקום לחינוך לא פורמלי".

נראה שהורים היום יותר מתמיד רוצים את הילדים קרוב לבית החם, הם מעוניינים לחנך אותם בעצמם ולהעניק חום ומשפחתיות שאינם מקבלים בפנימייה.

"זה נכון שחסר את הבית אבל להרבה הורים אין באמת פנאי לילדים. הם מאמינים באווירה הזו אבל בפועל עובדים עד מאוחר ואין להם כוח להשקיע מחשבה בחינוך הילד. פעם ילד היה חוזר מהפיצה והוריו היו שואלים איך היה בחוץ. היום, ילד יוצא מהחדר אחרי שעה שהוא סגור מול המחשב והורים לא שואלים איך היה. אנחנו בעידן בו הילד מגדל את עצמו. אם יש הורים שפנויים באמת וחיים בשביל החינוך, זה מצוין. אבל המציאות בהרבה מאוד משפחות היא אחרת".

על מנת לנסות ולגשר על הפער בין הפנימיה לבין המשפחה, מחנכי הכיתות הגרים במתחם הישיבה, הרמ"ים, פותחים בכל ערב בית אחד שלהם שיהיה לבית פתוח עבור התלמידים. בנוסף הם מפעילים חוגים התנדבויות ומדריכים הנמצאים בפנימייה רוב היום. "הנקודה המרכזית היא שאנחנו רוצים לצקת תוכן ומשמעות לכל זמן פנוי, לא בכפיה או חובה אלא לעורר רצון ושהתלמידים בוחרים אם ללכת או לא".

נראה שהישיבות התיכונית והאולפנות הפנימיתיות אכן הפכו למיעוט אולם עדין לא ממהרות להיעלם. אותה תרבות מערבית שגרמה להם לשקוע, בהפוך על הפוך, היא גם זו שמשמרת אותן. אם יש דבר אחד שגם הרב פרל וגם הרב פליקס מסכימים עליו הוא כי שאלה חשובה לא פחות היא מי הוא התלמיד ולאן הוא באמת מתאים.

לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ארכיון צילום: shutterstock

חדשות השבת: מניין קרבנות הקורונה עולה, עשרות מחוברים למכונות הנשמה

קרא עוד